החלטה
בקשה לעיון חוזר ולחילוט ערבויות.
בתאריך 28.07.11, הגישה המבקשת כתב-אישום ובקשה למעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים. כתב האישום מתאר כיצד ביום 15.04.11, שהה המשיב 1 ובני משפחתו בחתונה באולם אירועים. אותה עת, נכח באותה חתונה גם המתלונן. בשעה 22.30, דרך המתלונן, בטעות, על רגלו של המשיב 1, והתנצל. המשיב 1 לא קיבל את התנצלותו של המתלונן, ודרש שהלה יצא עמו החוצה. בהמשך, יצאו השניים אל מחוץ לאולם, וביניהם התפתח ויכוח. לאחר מכן, תפס המשיב 1 את המתלונן מאחור בידו, סובב אותו לכיוונו והחל להכות אותו מכות אגרוף. המתלונן ניסה להדוף את מכותיו של המשיב 1, ולהגן על עצמו, ואז נשך המשיב 1 בחוזקה את אוזנו הימנית של המתלונן ותלש חלק מן האפרכסת של אוזנו.
בתאריך 10.08.11, שוחרר המשיב 1 למעצר בית מלא, בבית הוריו, בג'לג'וליה בערבויות שונות, וביניהן הפקדת מזומן בסך 4,000 ₪.
בתאריך 31.10.11, הוזמן תסקיר מאת שירות המבחן, כדי לבחון את האפשרות, כי משיב 1 יצא לעבודה, ואכן, תסקיר מיום 21.11.11 המליץ על יציאתו של המשיב 1 לעבודה, וכתב, כי בעיקרו, מדובר באדם נורמטיבי.
בתאריך 27.11.11, אישר בית-המשפט, כי המשיב 1 יצא לעבודה בפיקוחו של מר רביע קוזמר, שיחתום לשם כך על ערבות צד ג', ובתאריך 02.02.12, הלך בית-המשפט צעד נוסף לקראתו של המשיב 1 והרחיב את שעות העבודה, עד לשעה 21.00.
בתאריך 09.04.12, בוטל האיזוק האלקטרוני, והוספה מפקחת נוספת – היא המשיבה 2 – אשר חתמה על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪.
בתאריך 19.05.12, יום שבת, נעצר המשיב 1, כשהוא מפר את תנאי מעצר הבית, במחסום עופר. ביחס לכך, הפנתה המבקשת לדו"ח פעולה מיום זה, מאת רס"מ זייד הרולד. ביחס לעובדה זו, אין מחלוקת בין הצדדים.
המשיב 1 נחקר במשטרה, אישר כי הפר את מעצר הבית וטען, כי הוא יצא "למקרה חירום להביא מחבר משהו" שורה 3. משיבה 2, אף היא, נחקרה במשטרה, ומסרה כי באותו יום היא קמה בבוקר, הלכה לקרוא למשיב 1, "ולא מצאתי אותו בחדר. התקשרתי אליו לשאול אותו למה הוא יצא.... התקשרתי אליו קודם לדעת איפה הוא, והוא כבר היה בידיים של המשטרה" שורות 13-17. משיבה 2 מסרה כי זו הפעם הראשונה שהמשיב 1 מפר את המעצר.
משיב 1 הינו יליד 1989 והוא ללא כל עבר פלילי.
בתאריך 20.05.12 שוחרר המשיב 1 ממעצרו, למרות ההפרה הנ"ל.
כאמור, המבקשת עותרת, כי בית-המשפט יורה על מעצרו המחודש של המשיב 1, וכי יורה גם על חילוט הערבויות הקיימות, כלומר, הפקדת מזומן בסך 6,000 ₪, ערבות עצמית של משיב 1 בסך 10,000 ₪, וערבות צד ג' של המשיבה 2 בסך 10,000 ₪.
בית-המשפט העליון קבע כי אין לעודד מפרי מעצר בית. ראו, למשל, בש"פ 507/00 מזרחי נגד מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 385: "אם בית המשפט לא יקפיד עם נאשמים שהפרו את האמון שבית המשפט נתן בהם, והרשו לעצמם לעבור עבירה נוספת לאחר ששוחררו מן המעצר, יהא בכך, לא רק משום זילות בית המשפט, אלא גם, משום פיתוי לעבריינים ובעקיפין אף עידוד לעבריינות". ביחס לכך, ראו גם בש"פ 3200/00 ג'אן נגד מדינת ישראל, תקדין עליון 2000 (2) 964.
יחד עם זאת, דינו של מי שהפר את מעצר הבית, אינו השבתו למעצר באופן אוטומטי. יש לבחון את טיב ההפרה, האם היא בוטה, כלומר, שהנאשם ביצע עבירות פליליות במסגרתה, וכן האם מדובר בריבוי של הפרות מעצר הבית.
בית-המשפט העליון קבע גם במקרים שבהם הפרו נאשמים מספר פעמים את תנאי מעצר הבית, כי אין חובה לצוות על מעצר מחודש. ביחס לכך, ראו, במקרה שבו הפר נאשם 8 פעמים את תנאי מעצר הבית, בבש"פ 7943/09 זוביידת נגד מדינת ישראל (09.10.09). וכן בש"פ 3807/04 סמיר נגד מדינת ישראל (04.05.04), שם דובר בשלוש הפרות בוטות, כאשר התרופה הייתה בדמות חילוט כספי הערבות.
אף ביחס למקרה העומד בפניי אנהג באופן דומה. המשיבים יוזהרו באופן מעשי, שלא ישובו לסורם, אולם, על-ידי חילוט חלקי של ערבותם.
יצוין כי, ביחס למשיבה 2, שקלתי האם ראוי להורות על חילוט ערבותה. ואולם, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 09.04.12, במסגרתו הוספה המשיבה 2 כערבה, מלמד כי קיים ספק האם הוזהרה אודות האפשרות לחילוט ערבותה. ביחס לכך, אפנה אל בש"פ 1748/012 חבצלת בושרי נגד מדינת ישראל (07.03.12), שבו בוטלה החלטה לחילוט ערבות צד ג', בין השאר, משום קיומו של ספק האם הובהרה לאותה ערבה המשמעות הכספית של ערבותה. ער אני לכך, שבאותו מקרה, דובר בערבה שעשתה מאמץ סביר ומסרה את הידוע לה כדי לאתר את בנה שברח.
במקרה העומד בפניי, המשיבה 2, לא פעלה באופן דומה, אלא כל שעשתה הוא להתקשר למשיב 1. אך יחד עם זאת, קיים ספק, האם נכון הדבר, שבעת שהתקשרה אליו הוא כבר היה נתון במעצר, ולפיכך בדין, בנסיבות אלה, לא מצאה המשיבה 2 לנכון להתקשר למשטרה.
ביחס למשיב 1, חייבת להיות הרתעה והמחשה, כי הצווים שמוציא בית-המשפט, הינם צווים בעלי תוקף, שיש להקפיד בהם הקפדה יתרה.
רק תרגום כספי של הפרת תנאי מעצר הבית ימחיש למשיב 1 – המחש היטב – כי עליו לשמור מכל משמר על תנאי מעצר הבית, קלה כחמורה.