אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' מהצרי(עציר)

מדינת ישראל נ' מהצרי(עציר)

תאריך פרסום : 09/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
41344-03-13
02/09/2013
בפני השופט:
בני שגיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל - פרקליטות מחוז תל אביב
הנתבע:
שלמה דוד מהצרי (עציר)
גזר-דין

גזר דין

כללי

1.הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המונה 28 אישומים בעבירות הבאות: 27 עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן - חוק העונשין) ועבירה נוספת של נסיון לקבלת דבר במרמה, לפי לפי סעיף 415 רישא בצוותא עם סעיף 25 לחוק העונשין.

2.הסדר הטיעון אשר גובש בין הצדדים כלל את תיקון כתב האישום, והגבלת עתירת התביעה לעונש של 42 חודשי מאסר, עונש הכולל הפעלת מאסר מותנה בן 10 חודשים בחופף לתקופת המאסר, וכן מאסר מותנה, וסוכם כי ההגנה תוכל לטעון באופן חופשי לעניין כל רכיבי הענישה. יצוין כי הסדר הטיעון הוצג בישיבת יום 20.6.13, והותנה בהשבת כל סכומי המרמה למתלוננים. בפתח ישיבת יום 11.7.13 הוצהר על ידי התביעה כי הנאשם אכן השיב את כל סכומי המרמה למתלוננים, ועל כן טענו הצדדים לעונש בהתאם למתווה שגובש בהסדר הטיעון.

תיאור מעשיו של הנאשם

3.כתב האישום מגולל מסכת ארוכה של עבירות מרמה שביצע הנאשם כלפי 28 מתלוננים בחודשים דצמבר 2012 ועד מרץ 2013. שיטת הפעולה של הנאשם כללה פנייה לאברכים צעירים אותם פגש ברחובות בני ברק, ובקשה "להלוואה דחופה". ברובם המכריע של המקרים ציין הנאשם בפני המתלוננים השונים כי הוא זקוק לכסף כיון שרכבו "נתקע", ועליו לשלם למוסך, לגרר, עבור דלק. בחלק מהמקרים ציין הנאשם כי כרטיס האשראי שלו נשבר או "נבלע". בחלק מן המקרים, ועל מנת לשכנע את המתלוננים כי מדובר בהלוואה "בטוחה", הציג הנאשם בפני המתלוננים מצגי שווא לפיהן הוא משוחח בטלפון עם אביו אשר דואג לביצוע העברה בנקאית של סכום "ההלוואה" לחשבונם, או מסר להם מספר כרטיס אשראי פיקטיבי.

באותה שיטת פעולה, בשינויים קלים בלבד, הצליח הנאשם לקבל במרמה סכומים שונים שנעו בין מאות שקלים לבין אלפי שקלים – כאשר סכום המרמה הכולל עמד על 69,565 ₪ (ו-1,400 ₪ אותם ניסה לקבל הנאשם במרמה – ראה אישום 16).

טיעוני הצדדים

4.התובעת, עו"ד אפרת שדה, ביקשה לאמץ את הרף העליון של הסדר הטיעון, תוך שהיא מפנה להיקף עבירות המרמה, למיומנות רבה ולכושר השכנוע שהפגין הנאשם, ולאותו ניצול ציני של טוב ליבם ותמימותם של המתלוננים.

הוסבר כי הנאשם הורשע בעבר ב-17 אירועים דומים, ונגזר עליו עונש של 3 חודשי עבודות שירות אותם החל לרצות בסוף חודש אוקטובר 2011. עונש זה, כך נטען, לא גרם לנאשם להפנים את חומרת מעשיו, כך שבעת הנוכחית, התמונה המצטיירת היא תמונתו של עבריין אשר הפך את המרמה לדרך חיים, ועל כן יש להטיל עליו עונש אשר יבהיר לו הבהר היטב את המחיר שגובה דרך זו.

הוגשה הצהרת נפגע עבירה של המתלונן באישום הראשון, במסגרתה נטען על ידי המתלונן כי בעקבות אותה "הלוואה" בסך 400 ₪ שנתן למתלונן, הוא איבד אמון בבני אדם.

5.הסניגור, עו"ד ניר דוד, סבר כי העונש הראוי לנאשם צריך לשקף, לכל היותר, פרק זמן של 10 חודש (תקופת המאסר המותנה). הסניגור הפנה להודאת הנאשם ונטילת האחריות; להשבת סכומי המרמה למתלוננים, לפשטות שאפיינה את דרך פעולתו של הנאשם, שאף לא הייתה כרוכה בפעולות זיוף; לעובדה כי בחלק מן המקרים, הושבו הכספים למתלוננים עוד טרם הגשת כתב האישום; לנפילתו העסקית של הנאשם שהובילה לביצוע העבירות; ולמקריות בבחירת קורבנות העבירה – מהלך שמעיד על היעדר תכנון מוקדם משמעותי.

בהתייחס לעבר הפלילי, הסניגור טען כי דווקא מהסדר הטיעון שהוצג בתיק הקודם (3 חודשי מאסר בעבודות שירות בגין 17 אישומי מרמה, חלקם חמורים יותר מענייננו, בהיקף כולל של מעל 100,000 ₪) ניתן ללמוד על הניתוק בין עמדתה הנוכחית של התביעה למציאות המשפטית הקיימת.

דיון והכרעה

6.הסדר הטיעון שהוצג כלל התייחסות לעניין העונש, אף אם באופן של הגבלת עתירת התביעה בלבד. בנסיבות אלה, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט יועד הכהן), במסגרת ת.פ (מחוזי - י-ם) 27505-06-12 מדינת ישראל נ' אבו חארתיה (27.12.2012), אין אפשרות לצעוד במתווה הקבוע בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

וכך נקבע:

"לטעמי אני, כאשר מוצג לבית המשפט, "הסדר טווח" לעניין הענישה, אין מקום שבית המשפט עצמו יקבע מתחם ענישה. כמו-כן, אין לטעמי, כשמדובר בהסדר לעניין העונש, תחולה לחובת ההנמקה המפורטת בסעיף 40יד לחוק, במובן זה שאין צורך כי בית המשפט יפרט את קביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה, תוך פירוט הנסיבות לגזירת העונש בתוך המתחם או לחריגה מאותו מתחם ונקודת המוצא היא כי אותם שיקולים נשקלו על ידי המאשימה בהסכימה להסדר. בעניין זה יש לתת גם את הדעת לעמדת הפסיקה לפיה ככלל על בית המשפט לתת תוקף להסדרי טיעון גם לעניין הענישה, אלא אם כן הוא סבור כי קיימת בהסדר המוצע לפניו פגיעה מהותית בטובת הציבור. מכאן, שכאשר מציגים הצדדים לפניו טווח ענישה, בין טווח "פתוח", כמו בענייננו, ובין טווח "סגור", עליו להתייחס לטווח זה כאל טווח הענישה הראוי בנסיבות המקרה ולא לקבוע מתחם ענישה עצמאי מטעמו. יחד עם זאת, בהתאם לגישת האיזון, שהיא הגישה המנחה בפסיקה, ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, ודנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6) 281, מובן מאליו שעל בית המשפט לשקול גם את היחס בין טווח הענישה המוצע על ידי הצדדים לבין טווח הענישה הראוי בעיניו וככל שקיימת סטייה מהותית מטווח זה, הן לחומרה והן לקולה, עליו לתת דעתו לכך ולשקול האם יש מקום לכבד את ההסדר. כנגזרת מגישה זו, לטעמי, בנסיבות המקרה שלפניי, יש, כנקודת מוצא לגזירת הדין, לראות בטווח הענישה שהוצג על ידי הצדדים, בגדר ההסדר, כטווח הענישה הראוי ולגזור את העונש בגדרו.

במסגרת ת.פ 38431-04-13 מדינת ישראל נ' רוזנפלד שניתן על ידי ביום 3.2.13, אימצתי את עמדת בית המשפט המחוזי בירושלים, ובהמשך – אומצו עיקרי הדברים אף על ידי כב' השופט אינפלד, במסגרת במסגרת ת.פ (מחוזי - ב"ש) 5093-02-10, מדינת ישראל נ' גיאמי (18.2.2012).

לצד האמור לעיל, ציינתי בגזר הדין בעניין רוזנפלד, את הדברים הבאים:

"ודוק: המסקנה מתייחסת לאי החלת המתווה הקבוע בתיקון 113, ולא לאי החלת העקרונות והשיקולים המנחים בענישה אשר נקבעו במסגרתו. עקרונות ושיקולים אלה ימשיכו להנחות את בית המשפט בבואו לבחון את סבירות הסדר הטיעון והעונש המוצע, ואת העונש שיש להטיל במסגרתו, וזאת לצד מתן משקל לאותם שיקולים יחודיים להסדרי טיעון כמתחייב מפסיקת בית המשפט העליון בפס"ד פלוני. ניתן לומר כי בעידן שלאחר כניסת תיקון 113 לתוקף, ועל מנת שבית המשפט יכבד הסדר טיעון, צריך ההסדר להתיישב עם העקרונות והשיקולים המנחים בענישה שנקבעו במסגרתו, וחזקה על התביעה כי תגבש את הסדרי הטיעון לאורם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ