אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' מגידש

מדינת ישראל נ' מגידש

תאריך פרסום : 29/09/2011 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום באר שבע
2147-02
25/09/2011
בפני השופט:
נחמה נצר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
דוד מגיד י ש

החלטה

המבקש – הנאשם עתר לחייב המשיבה – המאשימה לפצותו בגין מעצרו ולשפותו בגין הוצאות שהוצאו לצורך הגנתו. הבקשה הוגשה על פי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"החוק")

העובדות

בתאריך 24.2.02, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בב"ש, כתב אישום, מושא ת"פ 2147/02 (להלן: "כתב האישום"), שבמסגרתו יוחסו למבקש עבירות של החזקת נשק שלא כדין (לפי ס' 144(א) רישא לחוק), החזקת תחמושת שלא כדין (לפי ס' 144(א) סיפא לחוק) והחזקת רכוש החשוד כגנוב (לפי ס' 413 לחוק).

על פי הנטען בכתב האישום, המבקש החזיק בארון בגדים, בחדרו שבבית הוריו (להלן: "הבית"), אקדח שנגנב מבעליו ושתי מחסניות, הכל ללא היתר כדין.

המאשימה טענה כי יש בידיה ראיות המקימות סיכוי סביר להרשעת המבקש ובכלל זה הודאתו בפני שוטרים שביצעו את החיפוש כי האקדח שייך לו, שתיקתו במסגרת חקירותיו במשטרה, לצד ראיות המבססות את "חזקת המקום" ובכלל זה, בגדי המבקש בארון הבגדים בו נמצא הנשק, מסמכים אישיים של המבקש בחדר בו נתפס הנשק ומוצרי היגיינה אישיים של המבקש בחדר אמבטיה, הנמצא בסמוך לחדר בו נתפס הנשק.

בד בבד עם כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים לאור המסוכנות העולה מאופי העבירה.

ביום 28.4.02, הורה בית משפט השלום בבאר-שבע, במסגרת ב.ש 3741/02, על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים.

בתאריך 23.5.02, דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, במסגרת ב"ש 21083/02, את הערר שהגיש המבקש על ההחלטה לעצרו ובתאריך 12.6.02, קיבל בית המשפט העליון באופן חלקי את עררו של המבקש והורה לבית משפט קמא, לבחון חלופת מעצר.

בתאריך 3.7.02, בחן בית משפט השלום בבאר-שבע חלופות מעצר, ולבסוף והורה על שחרורו של המבקש ממעצר, בתנאים מגבילים.

ביום 12.11.02, הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר לחילוט ערבויות, משנטען כי המבקש הפר את תנאי השחרור. עוד באותו היום, נעתר בית משפט השלום בב"ש לבקשה (במסגרת ב"ש 8290/02), הורה על מעצרו של המבקש, עד לתום ההליכים המשפטיים.

בתאריך 20.5.02, עת החל משפטו, כפר המבקש בעובדות כתב האישום על כל חלקיו. בתאריך 17.11.02, דחה בית משפט השלום בב"ש (הח"מ), את טענת המבקש, לפיה "אין להשיב לאשמה".

בתאריך 21.11.02, נשמעה עדותו של המבקש ובכלל זה גרסתו ביחס למיוחס לו ובתאריך 16.12.02, במסגרת הכרעת הדין, ראיתי לנכון לזכות הנאשם.

המאשימה הגישה ערעור על זיכויו של הנאשם ובתאריך 8.9.03 התקבל הערעור, במובן זה, שהדיון הוחזר לבית משפט השלום לשם שמיעת ראיות נוספות, שאכן נשמעו וביום 10.7.06, שב בית משפט השלום, וזיכה את המבקש.

עמדות הצדדים:

בבקשתו מציין המבקש, כי הוחזק מעצר במשך מרבית ניהולו של ההליך הפלילי כנגדו - תקופה מצטברת של בת 110 ימי מעצר, זאת ,עד לסיומו של המשפט, בזיכויו המוחלט.

לטענת המבקש, משזוכה בדין זיכוי מוחלט, מתקיימת בעניינו העילה הראשונה לפסיקת פיצוי ולפיה, "לא היה יסוד לאשמה". המבקש מוסיף וטען כי במועד הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום הליכים, היו בידי המשיבה ראיות, אשר הינן בבחינת "משענת קנה רצוץ", אשר לא היה בהן משום ביסוס הרשעתו כנדרש, גם לא במהלך בירור הראיות. בנוסף טוען המבקש, כי עם מעצרו לצרכי חקירה, נמנעה המשטרה/התביעה מחקירה ממצה בעניינו והדבר אף מקבל משנה תוקף לנוכח הראיות שהיו בידיהם, שעה שביקשו לעצרו עד תום ההליכים עם הגשת כתב האישום, כמו גם העובדה, כי הנשק נמצא בבית השייך לאביו של המבקש, אשר אף הוא הודה באחזקת הנשק.

לחילופין, המבקש טוען, כי נסיבות העילה השנייה לפסיקת פיצויים מכוח סעיף 80 לחוק, מתקיימות אף הן בעניינו שכן, לכל הפחות, ישנן "נסיבות אחרות" המצדיקות פסיקת פיצוי כאמור. בעניין זה טוען המבקש כי הצטברותם של הדברים ובכלל זה, זיכויו המוחלט בהכרעת דין, שאין בה, משום קביעת ממצא שלילי כלשהו, ביחס אליו.

לעניין זיכויו "המוחלט", המבקש מדגיש כי מדובר בזיכוי כפול, שכן גם לאחר הגשת הערעור, והבאת ראיות נוספות, לא היה באלו כדי לשנות מתוצאת הזיכוי.

המשיבה בתגובתה טוענת כי המחוקק לא הורה על פיצוי גורף ו"אוטומטי", כל אימת שההליך הפלילי, לרבות הליך שבו נעצר אדם, הסתיים בזיכוי, אלא הותיר שיקול דעת לבית המשפט. המשיבה סבורה כי המחוקק הכיר ולו בעקיפין בהיבטים הכלכליים של סוגיית הפיצוי ובכלל זה, ההכבדה העלולה להיגרם לקופת המדינה, מקום שהחיוב יהיה אוטומטי. שלא לדבר על הרתעה של רשויות התביעה מפני הגשתם של כתבי אישום, גם במקרים ראויים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ