אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' מאיר

מדינת ישראל נ' מאיר

תאריך פרסום : 18/02/2012 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
14042-10-10
14/02/2012
בפני השופט:
הדסה נאור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד שני בוריה
הנתבע:
אלרואי מאיר ע "י ב"כ עו"ד שמואל פ לישמן

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה סתם לפי ס' 379 לחוק העונשין תשל"ז-1977, על כך שבתאריך 11.2.09 סמוך לשעה 16:00 תקף בבית המרחץ ברחוב תל-שורק, בבני ברק, שלושה אנשים שונים, לאחר שדרש מהם לצאת מהמקווה, הכול כמפורט להלן:

משך בזקנו של מנחם סנדרוביץ ודחף אותו מהמקווה.

משך בפאותיו של מנדל טאוב ודחף אותו, יחד עם אחר.

בעט במפשעתו של ישראל קורניק.

מטעם המאשימה העידו להוכחת העובדות שני עדים:

מר מנחם סנדרוביץ, שיותר לא זכר משזכר על אירועי אותו יום. הוא זכר שבאותו יום היה בבית המרחץ, הנאשם או אחיו אמרו לו ולאחרים לצאת מהמקום, ודחפו אותו מהגב, דרך המדרגות. כן אישר כנכונה את אמרתו במשטרה, שם מסר שמאן דהו משך בזקנו, אך ככל שעדותו נגעה בשאלת הזיהוי של תוקפו, שב וטען כי אינו זוכר את זהותו של התוקף.

מר ישראל קורניק, סיפר שבאותו יום הגיעו לבית המרחץ הנאשם ואחיו המנוח ודרשו מהם לצאת מהמקום. מר סנדרוביץ יצא ראשון והנאשם משך בזקנו, אחריו יצאו מר גלזר ומר טאוב, שאף הם זכו לנחת זרועו של הנאשם, שהפעיל כלפיהם אלימות שהתבטאה ב"בעיטות, סטירות וכאלה דברים" וכשהוא יצא נגח הנאשם באפו, אחיו הצטרף, תקף אותו בבעיטות והשכיבו על הרצפה.

העד הבהיר, כבר בעדותו הראשית, כי נפלה שגגה ברישום הודעתו במשטרה, ככל שהתיאור מתייחס לתוקפיו, כשנכתב, לטענתו בטעות, שהנאשם בעט במפשעתו ואחיו נגח באפו, כשהיה צריך להיות רשום הפוך, כפי שהעיד בבית המשפט.

לאחר סיום שמיעת עדותם של המתלוננים הנ"ל, שאף נחקרו, בחקירה נגדית, ע"י ב"כ הנאשם, ולאחר תום פרשת התביעה והכרזת ב"כ המאשימה "אלו עדיי" העלה ב"כ הנאשם את הטענה ש"אין להשיב לאשמה", מכוח הוראת סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

לטענתו, המאשימה לא עמדה בנטל הבאת הראיות, ככל שזה נוגע להאשמת הנאשם בתקיפתו של מר טאוב, משהאחרון לא הובא לעדות, לגבי תקיפתו של מר קורניק, טען שהאחרון עצמו גרס שלא הנאשם הוא שבעט במפשעתו, כנטען בכתב האישום, אלא אחיו המנוח, סנדרוביץ לא זיהה את תוקפו וקיים קושי להסתמך על עדותו של קורניק, שכאמור שינה בעדותו בבית המשפט את הגרסה, כפי שנרשמה בהודעתו במשטרה, לגבי זהות תוקפיו.

בתשובתה טענה ב"כ המאשימה כי בית המשפט יכול להרשיע את הנאשם, בתקיפתו את סנדרוביץ וטאוב, על פי עדותו של קורניק, ולהרשיעו בתקיפתו של קורניק על יסוד תיאורו של האחרון, בבית המשפט, את אופן תקיפתו, מכוח סמכותו להרשיע גם על סמך עובדות המתגלות בפניו וביקשה לדחות הטענה של ב"כ הנאשם הנ"ל, נראה לי כי הדין עמה.

הבסיס הנורמטיבי לטענה "שאין להשיב לאשמה" מצוי בסעיף 158 לחסד"פ הקובע:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין ביוזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין, הוראות סעיף 182 ו-183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה".

על פי ההלכה הנוהגת, על מנת לחייב נאשם להשיב לאשמה די אם הוצגו בפני בית המשפט ראיות בסיסיות, אף אם הן דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה, העולה מהעובדות המפורטות בכתב האישום ואין בית המשפט נדרש, בשלב זה, לבחינת משקלן ומהימנותן של הראיות, אלא מקום שאי מהימנותן זועקת, עד כי על פניהן לא ניתן להסתמך עליהן.

ולעניין משקלן של אותן ראיות בסיסיות כבר נקבע בע"פ 732/76, מדינת ישראל נ' כחלון ואח', פ"ד לב (1) 179, מפי השופט (כתוארו אז) מ. שמגר כי:

"בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום, ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא לדברי בית המשפט העליון ב-ע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת הראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם...אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד משני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום".

על מנת שבית המשפט יזכה נאשם בשלב הדיוני של תום פרשת התביעה, על בית המשפט להיווכח שאין בראיות התביעה אפילו הוכחה לכאורה לאשמה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, משמע – שאף אם יינתן לראיות התביעה מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי, לא יהיה בהן כדי לבסס את הרשעת הנאשם.

מן הכלל אל הפרט:

המאשימה עמדה בנטל הבאת הראיות לכאורה, לגבי היסודות המרכזיים של האישום, כמפורט לעיל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ