אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' לידסקי

מדינת ישראל נ' לידסקי

תאריך פרסום : 29/07/2012 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
37579-04-12
11/07/2012
בפני השופט:
אמנון כהן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
שאול לידסקי
פסק-דין

פסק דין

בפני ערעור נוסף, בפעם המי יודע כמה, על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט א' טננבוים), אשר הרשיע את המשיב על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות.

בית המשפט קמא פסל את רישיון הנהיגה של המשיב למשך 9 חודשים בניכוי הפסילה המינהלית, הטיל עליו 15 חודשי פסילה על תנאי וכן חייבו לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

בית המשפט קמא חזר וציין, כי ישנה מחלוקת בין בתי המשפט לתעבורה בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות ואולם, קביעה זו אינה מדויקת, שכן כל שופטי בית המשפט לתעבורה בירושלים (למעט כב' השופט א' טננבוים), נוהגים להטיל בתיקי שכרות עונש פסילה שלא יפחת מ-24 חודשים.

כמו כן, כבר חזרתי וציינתי, כי כל שופטי בית המשפט המחוזי, מימים ימימה, אשר דנו בערעורי תעבורה, פסקו באופן חד משמעי, כי אין לחרוג מהוראת החוק המחייבת הטלת עונש פסילה למשך שנתיים.

יתרה מזו, ככל הידוע לי, עד כה טרם שינה בית המשפט העליון את פסוקותי בנושא החובה להטיל את עונש המינימום.

ההחלטה האחרונה שניתנה על ידי בית המשפט העליון בעניין זה ניתנה ברע"פ 3638/12 קרין ווקנין נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 6.6.12 על ידי כב' השופט א' רובנישטיין (פורסם במאגרים) אשר קבע כדלקמן:

"המדובר על פי חוק בעונש המינימום (הדגשה במקור א.כ.). פשיטא שעונש זה אינו חורג בחומרתו במקרים דומים וממילא, ככלל, אינו עילה למתן רשות ערעור...נזכור, כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצידן ועלולה לגרום לאסונות בחינת "מכונת מוות נעה". ההחמרה היא גישת המחוקק והסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד".

ב"כ המשיב, אשר היה מודע היטב לפסיקת בית משפט זה ולפסיקת בית המשפט העליון (ב"כ המשיב הוא שהגיש את בקשת הרשות לערער בתיק הנ"ל), הציע, מיוזמתו, להוסיף שנת שלילה לעונש שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי ולבצע את השירות לתועלת הציבור "כדי לחסוך למרשי את מבחני הרישוי", אך המערערת התנגדה להצעה זו כדי להימנע מהשלכות רוחביות בנוגע לתיקים נוספים המתנהלים באותו עניין וכדי לא לחרוג ממדיניות הענישה הנוהגת.

בית המשפט העליון חזר והדגיש לא פעם את הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה בעבירות של נהיגה בשכרות ועמד על משמעות הסטייה מעונש המינימום כדלקמן:

"מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. בית משפט זה כבר עמד על הצורך בנקיטת מדיניות עני שה מחמירה בעבירות של נהיגה בשכרות, לשם חיזוק ההרתעה בקרב הנהגים. כל סטייה מעונש המינימום הקבוע בסעיף 39א לפקודת התעבורה, ראוי לה שתתקיים במשורה לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק" (רע"פ 7505/08 שחר עוזיאל נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 22.9.2008), ראה גם רע"פ 8387/06 אלייא נ' מדינת ישראל (1.11.2006) לא פורסם)).

יפים ודומים לענייננו גם דבריו של כב' השופט א'.א'. לוי:

"לא ניתן להפריז בחומרה שבנהיגה שבגילופין, בה טמון סיכון משמעותי לשלומו של ציבור המשתמשים בדרך. לכך ניתן ביטוי בתקופת הפסילה המנדטורית בת השנתיים, אותה קבע המחוקק כעונש לנהגים שתויים, וממנה רשאי בית המשפט לסטות אך בהתקיים נסיבות מיוחדות".

"...בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בביעור התופעה המסוכנת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים באמצעות ענישה ממשית ומרתיעה. בהתאם לכך, נפסק כי השימוש בסמכות לסטות מעונש הפסילה המינימאלי שמור למקרים חריגים ביותר" (רע"פ 5613/09 אסרף נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 14.7.2009) ראה גם עפ"ת 51812-07-11 נסים מנחם נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 11.10.2011)).

כידוע, דנתי באריכות במקרים דומים בעפ"ת 54017-03-11 מדינת ישראל נ' גוריבסקי ובעפ"ת 12870-12-11 מדינת ישראל נ' רוני שוקן ולאחר ניתוח מעמיק קבעתי, כי הסמכות לסטות מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק הינה מצומצמת ושמורה למקרים חריגים ביותר.

לצערי, כב' השופט א' טננבוים מטיל עונש החורג מעונש המינימום בכל תיקי השכרות בהם מודים הנאשמים בעבירה.

פעם נוספת מבוזבז זמנם של הצדדים ושל שירות המבחן ופעם נוספת שנאשמים מטפחים ציפיות שווא בעקבות פסק דינו של בית משפט לתעבורה.

כפי שקבעתי לא אחת, כל עוד לא ישונה החוק מחוייבים בתי משפט לתעבורה, לא לסטות ובוודאי שלא לסטות כדבר שבשגרה מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק.

סוף דבר, גם ערעור זה מתקבל במובן זה שתקופת הפסילה תעמוד על 24 חודש.

הואיל והמשיב "הספיק" להיות בשלילה תקופה של 9 חודשים, עליו להפקיד את רישיונו לתקופה נוספת של 15 חודש, עד ולא יאוחר מיום 15.8.12.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ