אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' לושינסקי

מדינת ישראל נ' לושינסקי

תאריך פרסום : 18/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"ד
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
12402-08-10
13/06/2013
בפני השופט:
דן סעדון

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
יגיל לושינסקי
הכרעת-דין

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי ציות לתמרור ב-36 (תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה), נהיגה בקלות ראש (סעיף 62 (2) בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה) וללא ביטוח תקף (סעיף 2 (א) לפקודת רכב מנועי).

1.על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם ביום 19.6.09 בשעה 16.00 בחולון ברחוב י"א באדר מכיוון רחוב אחד במאי ממזרח למערב והתקרב לצומת עם רחוב תרצ"ו (להלן:"הצומת"). בצד ימין של הצומת, בכיוון נסיעת הנאשם מצוי תמרור ב-36 (תן זכות קדימה). לרוחב הכביש מסומן קו עצירה. באותה עת נהגה גב' שושנה לאור (להלן: "המעורבת") את רכבה ברחוב תרצ"ו מדרום לצפון (משמאל לימין כיוון תנועת הנאשם) והתקרבה אף היא לצומת. הנאשם, כך על פי כתב האישום, לא נתן זכות קדימה לרכב המעורבת ונכנס לצומת. כתוצאה מכך, התנגשו שני כלי הרכב ומכונית המעורבת נהדפה קדימה וימינה לעבר המדרכה, שם נעצרה. כתוצאה מן ההתנגשות ניזוקו כלי הרכב ואילו ביתה של המעורבת נחבלה. על פי הנטען בכתב האישום, היה לנאשם שדה ראיה מקו הצומת שמאלה למרחק עשרות מטרים. כל זאת כאמור כאשר לנאשם אין ביטוח המכסה את נהיגתו.

2.הנאשם כפר במיוחס לו, להוציא הטענה כי נהג ללא ביטוח תקף, ונשמעו ראיות.

3.במסגרת פרשת התביעה העידו המעורבת, הבוחן דוד קלארק שגבה את הודעת הנאשם במשטרה ואת הודעת הגב' נופר ארביב, ע"ה 1, שישבה לצד הנאשם ברכבו בעת האירוע. ע"ת 3 רס"מ ארז בסון הגיש חוות דעת ממנה עולה כי לנאשם היה שדה ראיה לשמאלה למרחק של לפחות 50 מ'. ע"ת 4, מתנדב רחמני אליהו ערך דוח פעולה ומזכר המתייחס לדברי הנהג. במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם וגב' ארביב. במסגרת הדיון נערך ביקור במקום התאונה בהשתתפות הנאשם, ב"כ הצדדים, המעורבת ובית המשפט.

דיון והכרעה

4.ראש וראשית לכל יש להרשיע את הנאשם על פי הודאת ב"כ בעבירה של נהיגה ללא ביטוח תקף; לגביה אין חולק. נפנה כעת לבירור טענות הצדדים ביחס לעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה והעבירה של אי ציות לתמרור ב-36 וגרם חבלה.

5.כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של כניסה לצומת מבלי לכבד את זכות הקדימה של המעורבת. המעורבת ציינה בגרסה שמסרה למתנדב בשטח ובבית המשפט כי "הוא [הנאשם – ד.ס.] לא עצר את רכבו והוא פגע ברכבי בגלגל ימני אחורי והכנף ימנית אחורית" [ עמ. 6 שו' 10-11].

6.לעומת גרסה זו לפיה הנאשם לא עצר את רכבו ציין הנאשם כי עצר את רכבו. טענה זו לפיה הנאשם עצר את רכבו מקובלת עלי אולם כפי שיפורט להלן אין בה כדי להועיל לנאשם שכן כפי שיובהר להלן, הנקודה בה נעצר הרכב הייתה מעבר לקו הצומת או קו המדרכות ובתוך נתיב נסיעתה של המעורבת. אלו הטעמים למסקנה זו:

א.הנאשם ציין בעדותו בבית המשפט כי עצר פעם אחת בלבד עד לנקודה בה נפתח שדה הראיה לתנועה החוצה ואז עצר ["..כשהיה לי שדה ראיה עצרתי ואז היא הגיחה במהירות והרסה לי (גילחה) לי את הטמבון" [ עמ. 18 שו' 9-10]. מדובר בגרסה כבושה שהועלתה על ידי הנאשם לראשונה במשפטו שכן בהזדמנויות קודמות ציין הנאשם גרסאות אחרות.

סמוך למועד האירוע תושאל הנאשם על ידי המתנדב רחמני ושם לא ציין כי עצר אלא אמר כי האט בלבד. לדבריו "האטתי את מהירות הנסיעה לפני הכניסה לצומת, הגיע רכב מצד שמאל שנסע במהירות והתנגש בי". אעיר כי אין מקום להטיל ספק בדיוק הדברים שרשם המתנדב משזה לא נחקר בעניין חקירה שכנגד והנאשם אף אימת בעדותו את הדיוק ביחס ליתר פרטי הרישום שערך המתנדב.

ב.בעדותו במשטרה שינה הנאשם את גרסתו וציין כי עצר עצירה מוחלטת אך הוסיף כי לאחר מכן יצא לאיטו "במטרה לחצות את הצומת... הגעתי לאמצע הצומת רק בשביל להסתכל אז הנהגת הופיעה מצד שמאל שלי, אני פגעתי עם חזית הרכב שלי בדופן ימין הרכב שלה" [שורות6-8]. ודוק: הנאשם מציין בהודעה במשטרה כי רכבו הוא שפגע ברכב המעורבת בעוד שבעדותו בבית המשפט שינה הנאשם את הגרסה גם בנקודה זו וציין כי "היא הגיחה במהירות והרסה לי (גילחה לי) את הטמבון".

הנאשם הסביר בעדותו כי הביטוי "אמצע הצומת" הוא לשיטתו קו שהיה אפשר לראות את הרכבים שבאים מהצד [ עמ. 21 שו' 18]. נזכיר כי הנאשם ציין בעדותו בבית המשפט כי בין קו המדרכות לבין הקיר קיימת מדרכה אולם היא קטנה מאוד וכי "אין שדה ראיה עד שלא מגיעים לסף הכביש" [ עמ. 21 שו' 15]. גרסה זו סותרת גרסה אחרת שהשמיע הנאשם ולפיה שדה הראיה לתנועה החוצה נפתח מקו המדרכות ולא לאחריו כפי שציין כאמור (""בתנועה החוצה הסתכלתי רק כשהגעתי לקו המדרכות" [עמ. 21 שו' 2-3].

ג.גרסתו של הנאשם באשר למה שהתרחש על סף הצומת גם סותר מהותית גם את גרסתה של גב' ארביב עדת ההגנה מטעמו. גב' ארביב העידה בבית המשפט כי אמרה לחוקר המשטרה כי הנאשם עצר את הרכב בקו המדרכות אולם החוקר לא רשם זאת, לדבריה [ עמ. 26 שו' 32]. דברים אלה סותרים את גרסת הנאשם עצמו שציין כי עצר רק פעם אחת והדבר היה ב"אמצע הצומת" אשר מהווה לשיטתו כאמור המקום בו נפתח שדה הראיה, מעבר לקו המדרכות.

ד.עדת ההגנה ציינה לראשונה בעדותה בבית המשפט כי בצד שמאל של הדרך חנתה משאית. לטענה כבושה זו אין זכר בהודעה שהוקראה לעדת ההגנה והיא חתמה עליה כעולה ממוצג נ/2. אינני מקבל כסביר את הסברה עדת ההגנה כי החוקר לא רשם את הדברים מפיה. ככל שהעדה ציינה פרט מהותי כזה ולאחר שההודעה הוקראה לה היה עליה לבקש מן החוקר את תיקון ההודעה או לבקש למסור הודעה משלימה במועד מאוחר יותר. אין בידי לקבל טענת עדת ההגנה כי "ציירה " לחוקר תרשים ובו משאית. לתרשים שכזה אין כל זכר בהודעה עצמה ואין כל טענה מצד ההגנה כי בקשתה לגילוי ועיון בחומר החקירה נענתה באופן רק באופן חלקי. זאת ועוד: משקלה האפסי של טענה זו נלמד לא רק מהיות הטענה טענה כבושה אלא גם מכך שאין זכר לטענה מהותית כזו בהודעתו של הנאשם במשטרה ובעדותו בבית המשפט. לנאשם הייתה ברורה בעת מסירת ההודעה במשטרה ומסירת העדות בבית המשפט חשיבותו של נושא שדה הראיה וברור כי פרט מהותי כמו הימצאות משאית החוסמת חלק משדה הראייה מן הכיוון ממנו נסעה המעורבת הייתה צריכה לקבל ביטוי בהודעה במשטרה או בעדות בבית המשפט. היעדר התייחסות לעניין זה על ידי הנאשם אומרת " דרשני". גם אילו ניתן היה להניח לטובת הנאשם כי עניין המשאית הועלה בחקירה אך נשמט מן הכתובים הרי שהדבר עשוי אך לחזק את גרסת המאשימה מכיוון שאילו אכן היה שדה ראייתו של הנאשם חסום על ידי משאית, פשיטא שלא היה כל טעם הגיוני כי הנאשם יעצור את רכבו בקו הצומת, שם לא היה שדה ראיה פתוח, אלא יכנס יותר לתוככי הצומת על מנת להתגבר על מגבלת שדה הראיה שיצרה המשאית. ברי, כי נוכח כי שילוב טענת הנאשם כי עצר לראשונה רכבו במקום בו נפתח שדה הראייה עם הגרסה בדבר קיומה של משאית חונה יש בה ללמד כי עצירתו הראשונה של הנאשם הייתה בעומק הצומת, כטענת המאשימה.

ה.כאמור לעיל, לגרסת הנאשם, אין כל אפשרות לראות באופן מלא את התנועה החוצה אלא לאחר חציית קו המדרכות. אני קובע אפוא כי הנאשם חרג עם חזית רכבו לתוך הצומת ומעבר לקו המדרכות על מנת לשפר את שדה ראייתו. קביעה זו יש לקרוא בצוותא חדא עם קביעת הבוחן ארז בסון לפיה מקו המדרכות היה לנאשם שדה ראיה בטווח של לפחות 50 מ'. העד בסון נחקר אמנם בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנאשם אולם האחרון נמנע מלשאול כל שאלה ביחס למצב המכוניות או גורמים אחרים שהיה בכוחם להשפיע על שדה הראיה בעת ביצוע המבחן והסתפק בעניין זה בטענה כללית בסיכומיו ולפיה שדה הראיה במקום פלוני בשעה מסוימת אינו זהה בהכרח לשדה הראיה באותו מקום במועד אחר. הימנעות זו מלשאול שאלה רלוונטית מקימה חזקה כי אילו הייתה השאלה נשאלת היה בתשובה כדי לעמוד לנאשם לרועץ. כך או כך, קביעתו של הבוחן לא נסתרה בחקירה נגדית ולא הוטל בה ספק קל בקלים ועל כן אני מוצא לאמץ אותה. נוכח קביעת הבוחן בסון כי מקו הצומת היה לנאשם שדה ראיה לצד שמאל של לפחות 50 מ' לכיוון ממנו הגיעה המעורבת, כניסתו של הנאשם עם רכבו מעבר לקו הצומת בנסיבות בהן כבר מקו הצומת היה שדה ראיה פתוח לכיוון ממנו הגיעה המעורבת, ומבלי שקיימת כל ראיה לכך שהמעורבת נסעה במהירות חריגה, לא זו בלבד שהיא מקפחת את זכות הקדימה של המעורבת כאמור בתקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה אלא שהיא עולה כדי נהיגה בקלות ראש.

7.הנאשם טען כי המעורבת היא שהסיטה את רכבה ופגעה ברכבו ולא להיפך. אין בידי לקבל טענה זו. בהודעת הנאשם במשטרה אין זכר לגרסה זו. מדובר אם כן בגרסה כבושה שמשקלה, באין כל הסבר לכבישתה, אפסי. הנאשם אמר בהודעה במשטרה רק כי רכב המעורבת הופיע משמאלו וכי "אני פגעתי עם חזית הרכב שלי בדופן ימין הרכב שלה". אין כל טענה כי המעורבת הסיטה את רכבה ימינה וכתוצאה מכך אירעה הפגיעה ברכב הנאשם. הנאשם העיד בעניין זה גם בבית המשפט וגם שם התגלו סתירות בגרסתו. תחילה ציין הנאשם כי "אני ראיתי שהמעורבת מההפתעה סובבה את ההגה לכיוון ימין. כל זה היה בעמידה תוך כדי שהייתי יכול להסתכל עליה" [עמ. 18, שו' 13-14]. מעט מאוחר יותר בעדותו שינה הנאשם גם גרסה זו וציין "אני לא אמרתי שהיא [ המעורבת] סובבה את ההגה. אמרתי שההגה מסתובב במהירות" [ עמ. 22 ש' 5-6]. בהיעדר גרסה עקבית וברורה מצד הנאשם לא ניתן לקבל טענה זו, בפרט כאשר המעורבת עמדה על דעתה כי רכבה "עף" מן המכה שספג מרכב הנאשם ולא להיפך. המעורבת גם הכחישה כי בעת האירוע איבדה עשתונותיה באופן שהיה עשוי להסביר את סיבוב גלגל ההגה ימינה על ידה.

8.הנאשם טען בהודעתו במשטרה כי המעורבת נסעה במהירות. לטענה זו אין על מה שתסמוך. המעורבת העידה כי עובר לאירוע הייתה מהירות 30-40 קמ"ש לערך. עדותה של המעורבת אמינה עלי ואני מעדיף אותה על פני גרסת הנאשם והגב' ארביב שציינו כי רכב המעורבת נסע במהירות וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית עדת ההגנה, גב' ארביב, השיבה לשאלה על מהי היא מבססת את טענתה כי המעורבת נסעה במהירות בתשובה " הכול כאן בהנחות כרגע" [ עמ. 27, שו' 21]. העדה כזכור, אינה רשאית להניח הנחות כאלה ואחרות אלא עליה להעיד על עובדות ובמקרה זה ברור כי הנתון ביחס למהירות נסיעת המעורבת אינו בידיעתה. גם הנאשם עומת עם סוגיה זו וציין כי אין מדובר בעובדה אלא בהשערה המבוססת על כך ש"ברגע שאדם מגיע במהירות הוא לא יכול לעצור את ההתנגדות שלו להגה. ההגה משתולל" [ עמ. 21, שו' 29-30]. בכל הכבוד, הנאשם אינו עד מומחה ולא ניתן לקבל מסקנתו לגבי מהירות נסיעת המעורבת כפונקציה של תזוזת הגה מכונית המעורבת.

9.האם המעורבת לחצה על בלם רכבה? אין לפני כל ראיה שעל פיה ניתן לקבוע תשובה חיובית לשאלה זו. ראשית, הגב' ארביב אישרה כי הקביעה לפיה המעורבת לחצה על הבלם מהווה הערכה שלא ניתן לקבלה. [ עמ. 27 שו' 24-25]. שנית, גרסתו של הנאשם בנקודה זו אינה מאפשרת קביעת ממצא חיובי בעניין זה. הנאשם ציין בעדותו כי ברגע שהמעורבת לחצה על הבלם "האוטו הגיב בחריקה ועלה על המדרכה . .". עם זאת, העד אישר כי לא ראה על הכביש כל סימני בלימה שיאששו את טענת חריקת הבלמים [ עמ' 22 שו' 24-28]. הנאשם בהגינותו אישר כי לא ניתן לראות אם המעורבת לוחצת על דוושת הבלם (עמ' 23, שו' 8-9] ולדבריו, למרות שרכבה של המעורבת חלף על פני רכבו כך שחלקו האחורי של רכב המעורבת היה גלוי לעיני הנאשם, לא היה בידי הנאשם לראות כי הופעלו אורות בלימה אחוריים. [ עמ. 23, שו' 12-13]

10.בסיכומיו העלה ב"כ הנאשם מספר נקודות אליהן אתייחס בקצרה להלן. ב"כ הנאשם ציין כי ניתן ללמוד על מהירות נסיעתה הגבוהה של המעורבת מכך שהיא צלחה מרחק של 50-60 מ' בעת שרכב הנאשם צלח רק 2-3 מ'. אין לקבל טענה זו. אין כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על המהירות בה גלש הנאשם לתוככי הצומת או לגבי משך הזמן שארכה "גלישה" זו. בנסיבות אלה, אין בהשוואה שעורך ב"כ הנאשם בסיכומיו כדי ללמד בהכרח על מהירות נסיעה גבוהה למעורבת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ