אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' לוי

מדינת ישראל נ' לוי

תאריך פרסום : 29/01/2012 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
7923-09-11
25/01/2012
בפני השופט:
אמנון כהן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ליזו וולפוס
הנתבע:
רן לוי ע"י ב"כ עו"ד דוד עמר
פסק-דין

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (סגן נשיא, כב' השופט יוסף ריבלין), בפ"ל 8177-10-10 מיום 13.7.11, בו זוכה המשיב מעבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה ללא ביטוח תקף, בניגוד להוראות סעיפים 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 [להלן: "הפקודה"] וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל – 1970 .

המדובר באירוע שהתרחש ביום 24.09.10 בסמוך לשעה 16:55, עת נהג המשיב ברכב מסוג שברולט, בכביש 38 בזמן פסילה וללא ביטוח חובה בתוקף.

יצויין, כי רישיונו של המשיב נפסל קודם לאירוע, בתאריך 12.04.10, בבית משפט לתעבורה בירושלים בתיק 16832/09 למשך ארבעה חודשים, בניכוי חודשיים פסילה מנהלית [להלן: "גזר הדין"], כך שבעת האירוע, טרם הסתיימה תקופת הפסילה.

ההליך בבית משפט קמא

בדיון שהתקיים בתאריך 3.07.11, הודה המשיב בעובדות כתב האישום, אך טען, כי כלל לא היה מודע לכך שרישיונו נפסל, מאחר שגזר הדין בו נפסל רישיונו, ניתן בהעדרו.

לטענתו, אומנם בא כוחו נכח בעת מתן גזר הדין, אלא, שהוא ניתק את מכשיר הפלאפון שלו ולא יצר עימו קשר בשל אירועים קשים שעבר.

הוא הוסיף: "אני סמכתי על העו"ד שלי. הייתי בתקופה קשה שעברתי עם אבי שהיה בבי"ח. עברתי משבר קשה. הייתי מרוכז רק במשבר ולכן לא יצרתי קשר..." (עמ' 1 ש' 18-19 לפרוטוקול בית משפט קמא).

ב"כ המשיב טען , כי שלח למשיב מכתב רשום אודות הפסילה, אך המכתב לא הגיע אליו, ולפיכך, המשיב לא היה מודע לכך שנהג תחת פסילה.

ב"כ המערערת, טענה מנגד, כי על אף שהמשיב לא נכח במועד גזר הדין, הוא היה מיוצג, ועורך דינו נכח בדיון. לטענתה, לא ייתכן, כי המשיב ישלח עורך דין מטעמו לדיון, ולא יטרח לברר מה הוא גזר הדין.

כמו כן, טענה, כי העובדה שהמשיב החליף מכשיר פלאפון, אינה יכולה לסייע לו, וכי חובה הייתה עליו לפנות לעורך דינו ולברר את גזר הדין. בנוסף, טענה, כי מספר הטלפון של המשיב בביתו, כמו גם כתובתו, לא השתנו, ולכל הפחות, היה עליו לעדכן את עורך דינו, כי מספרו הוחלף.

ב"כ המערערת, ציינה, כי ב"כ המשיב, הציג הודעות דואר רשום אשר לא התקבלו אצל המשיב, "מאחר ולא נדרשו על ידו" (עמ' 2 ש' 7-8 לפרוטוקול בית משפט קמא).

לדידה, אדם שלא טורח לאסוף הודעות דואר רשום שנשלחו אליו, לא מעדכן מספר פלאפון ולא פונה לעורך דינו או למזכירות בית המשפט לברר את גזר דינו, וממשיך בחייו חמישה חודשים, כאילו דבר לא קרה, אינו יכול לבקש שיכירו בכך, שלא ידע על פסילת רישיונו.

כאמור, בית משפט קמא, דחה את טיעוני ב"כ המערערת וזיכה את המשיב. בית משפט קמא, קבע, כי מלשונו של סעיף 67 לפקודה, עולה, כי "חייבת להיות ידיעה ממשית בדבר הפסילה ובמקרה דנן אין הוכחה לכך שלנאשם ידיעה, על הפסילה, להיפך, הוכח כי הנאשם לא קיבל ההודעה. לציין, כי סע' 239ב' לחוק סדר הדין הפלילי (נ"מ) התשמ"ב – 1982, גם הוא קובע חזקת ידיעה הניתנת לסתירה" (סעיף 6 להכרעת הדין של בית משפט קמא).

כמו כן, קבע, כי "העובדה שהנאשם עצם עיניו ולא טרח לברר מה עלה בגורל פסק הדין אינה יוצרת חזקת ידיעה ולפיכך הנאשם זכאי בדינו" (סעיף 7 להכרעת הדין של בית משפט קמא).

טענות הערעור

ב"כ המערערת טענה בהודעת הערעור, כי טעה בית משפט קמא, בכך שדחה את טיעוני המערערת, בקובעו שהמשיב הוכיח, שלא קיבל הודעה על פסילת רישיון הנהיגה.

לטענת ב"כ המערערת, במקרה דנן, מתקיימים תנאי סעיף 239ב לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב -1982 [להלן: "החסד"פ"] בהסתמך על דרכי המסירה החוקיות, כפי שנקבעו בבית המשפט העליון. ב"כ המערערת, הפנתה לרע"פ 2514/92 מדינת ישראל נ' רחמים, מו(3) 771 (1992), שניתן על ידי כב' הנשיא מ. שמגר ב-1.7.92 [להלן: "פס"ד רחמים"], בו נקבע, כי בהיעדר הנאשם יומצא פסק הדין באמצעות דואר רשום. כמו כן, ציינה, כי סעיף 237 (ב) לחסד"פ, קובע, כי מסירת מסמך לבא כוחו של הנאשם, כמוה כמסירתו לנאשם, אלא אם הודיע עורך דינו לבית המשפט, כי לא הצליח לאתר את מרשו.

ב"כ המערערת, הוסיפה, כי כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 3.7.2011, ב"כ המשיב שלח למשיב מספר הודעות דואר רשום המודיעות לו שרישיונו נפסל, אשר לא נדרשו על ידי המשיב. בנוסף, המשיב לא הודיע לבא כוחו או לבית המשפט על שינוי כתובתו, כך שכתובתו הנוכחית ברח' רבי עקיבא 27 בביתר עילית, תאמה את הכתובת שנתן המשיב לשוטר שמילא את פרטיו בדו"ח התנועה, שבגינו נפסל רישיונו.

בהמשך, טענה ב"כ המערערת, כי טעה בית המשפט קמא, בכך שדחה את טיעוני המערערת, באומרו שאין די ב"עצימת עיניים" של המשיב כדי להרשיעו בגין נהיגה בזמן פסילה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ