אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' לוי(עציר)

מדינת ישראל נ' לוי(עציר)

תאריך פרסום : 22/04/2014 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
29713-08-13
09/04/2014
בפני השופט:
דנה כהן-לקח

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מוטי לוי (עציר)

גזר-דין

הרקע

1.ביום 9.2.2014 הרשעתי את הנאשם לפי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק.

לפי עובדות כתב-האישום המתוקן בהן הודה הנאשם, כשנתיים עובר למועד כתב-האישום, נתן הנאשם הלוואה למתלונן באמצעות שניים אחרים בסך 5,000 ₪. נקבע כי המתלונן יחזיר לנאשם סכום של 6,500 ₪ בתשלומים של 200 ₪ כל חודש. המתלונן לא החזיר לנאשם את מלוא סכום ההלוואה ולא עמד בתשלומים כפי שנקבע.

ביום 20.6.2013 או בסמוך לכך, נסע הנאשם ברכבו מסוג אאודי בירושלים. בשלב מסוים, הבחין הנאשם ברכבו של המתלונן והחל לנסוע אחריו עד שהמתלונן עצר בסמוך למוסך פחחות. אז העמיד הנאשם את רכבו וחסם את דרכו של המתלונן. מיד לאחר מכן, יצא הנאשם מהרכב והורה למתלונן לצאת החוצה. בהמשך, לאחר דין ודברים בין השניים בעניין תשלום וגובה החוב, אמר הנאשם למתלונן "מה אתה הולך לאנשים ואומר שאתה תלך למשטרה, אני אדרוך לך על הראש ליד המשטרה, אני אבוא אלייך לבית, אני אזיין אותך".

ביום 8.8.2013 בשעה 20:30 לערך, נסע המתלונן ביחד עם אחר. בשלב מסוים, הבחין המתלונן ברכב של הנאשם עומד במקום והחל לבצע פניית פרסה כדי שלא לפגוש בנאשם. משהבחין הנאשם במתלונן נסע אחריו, עקף אותו וחסם את דרכו. הנאשם הורה למתלונן ולאחר לנסוע לאחור, לעצור ולצאת מהרכב שבו נסעו. הנאשם צעק על המתלונן: "איפה נעלמת יא זבל יא מניאק, אתה רוצה שאני אזיין אותך". הנאשם אמר למתלונן כי הוא ידקור אותו ועשה תנועה לפיה הוא מתכוון להוציא דבר מהמותן. אותה שעה, נעמד האחר בין הנאשם לבין המתלונן כדי לגונן על המתלונן, בעוד הנאשם ממשיך לאיים על המתלונן: "אני ארצח אותך, אני אזיין אותך". בהמשך, עקף הנאשם את האחר והכה את המתלונן באמצעות אגרוף בפניו בצד שמאל ליד העין, ואמר לו: "עוד השבוע אני רוצה את הכסף למה אם לא אני ארצח אותך". הנאשם עזב את המתלונן, וכאשר נכנס לרכבו צעק למתלונן: "אם לא תביא לי את הכסף, אני אדקור אותך בכל הגוף, אני אחכה לך ליד הבית".

הסדר-הטיעון

2.בהתאם להסדר-הטיעון בין הצדדים, הוסכם כי על הנאשם ייגזרו 12 חודשי מאסר בפועל בגין התיק הנוכחי, החל מיום המעצר. עוד הוסכם על הפעלה של מאסר מותנה בן 12 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם, חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שבסך הכל ירצה הנאשם עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, החל מיום המעצר.

לצד זאת, הוסכם כי יוטל על הנאשם עונש מאסר על-תנאי בעבירות אלימות ואיומים לפי שיקול-דעת בית-המשפט; פיצוי למתלונן לפי שיקול-דעת בית-המשפט; וכן קנס "משמעותי" אשר הצדדים יטענו באופן חופשי לגבי שיעורו. עוד נקבע כי הצדדים יטענו באופן חופשי בנוגע לבקשת המדינה לחלט את רכבו של הנאשם שהוזכר בכתב-האישום המתוקן.

רכיב המאסר בפועל המוסכם

3.שמעתי את נימוקי הצדדים לעניין ההסכמה אליה הגיעו בנוגע לרכיב המאסר בפועל ובנוגע לאופן הפעלת המאסר על-תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם.

מחד גיסא, הנאשם איים על שלמות גופו ועל חייו של המתלונן בשני אירועים נפרדים, וזאת לצורך גביית חוב כספי. בפעם השנייה השתמש הנאשם בכוח כנגד גופו של המתלונן, ואף איים לדקור אותו ולרצוח אותו. אמת, המתלונן היה חייב כספים לנאשם ולא עמד בהסדר התשלומים שנקבע ביניהם. יחד עם זאת, הנאשם ראה לנקוט בעשיית דין עצמי, תוך ניצול חולשתו של המתלונן ואיומים על בטחונו ושלומו, הפעלת כוח על גופו והטלת אימה עליו. זאת ועוד; הנאשם איים על המתלונן לבל יפנה לעזרת המשטרה, ולכך חומרה מיוחדת. בתי-המשפט הבהירו לא פעם בפסיקותיהם כי עבירת הסחיטה בכוח והאיומים הינן עבירות חמורות ומכוערות, המאפיינות התנהלות של עולם תחתון ופוגעות באושיות סדרי החברה. בעבירות מעין אלה מתחייבת ענישה משמעותית, בין היתר נוכח הקושי הטמון בחשיפתן, בשים לב למצוקה אליה נקלעים לא פעם נפגעי העבירות והפחד המלווה אותם מפני פנייה לרשויות. עסקינן, אפוא, במעשים חמורים הדורשים ענישה הולמת ומרתיעה. בנוסף, לחובת הנאשם עומד עברו הפלילי המכביד, הכולל מספר הרשעות קודמות בעבירות אלימות, בגינן ריצה הנאשם עונשי מאסר בפועל. יוער כי מעשי העבירה בגינם הורשע הנאשם בתיק זה, התבצעו זמן לא רב לאחר שחרורו של הנאשם מהכלא, לאחר שסיים לרצות עונש של 36 חודשי מאסר בפועל שנגזרו עליו בגין הרשעה בעבירות אלימוּת. זאת ועוד; כנגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בר-הפעלה בן 12 חודשים בגין עבירות אלימות, אשר לא הרתיע אותו מביצוע המעשים בגינם הורשע בתיק זה.

מאידך גיסא, באת-כוח המאשימה עמדה על כך שרף האלימות הפיזית שהנאשם הפעיל כלפי המתלונן לא היה מן החמורים. למתלונן לא נגרמו פגיעות פיזיות, ובסופו של יום המתלונן אף לא שילם לנאשם כספים בעקבות מעשי הסחיטה בכוח והאיומים. זאת ועוד; סכום הכסף שהנאשם סחט מהמתלונן לא היו גבוה, וראשיתו בהלוואה שהמתלונן נטל מהנאשם ולא החזיר. באת-כוח המאשימה עמדה בטיעוניה על קיומם של קשיים ראייתיים בתיק, ועל כך שהודאת הנאשם ונטילת האחריות למעשיו חסכו זמן שיפוטי. ההודאה אף חסכה את הצורך בשמיעת עדות המתלונן בבית-המשפט, על הקושי הכרוך בכך.

4.לאחר איזון בין מכלול השיקולים לחומרה ולקולא; ולאחר שבחנתי את העונש שהיה צפוי לנאשם לפי עקרונותיו של תיקון 113 לחוק העונשין, אל-מול עונש המאסר בפועל עליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון; באתי למסקנה כי אף שעונש המאסר בפועל המוסכם אינו מצוי ברף הגבוה, הרי הוא בא בגדרי מתחם העונש ההולם ומתקיים איזון ראוי בין התועלת שבעונש המוסכם עבור הנאשם לבין התועלת לאינטרס הציבור. לפיכך, אני רואה לאמץ את הסדר הטיעון לעניין רכיב המאסר בפועל ולעניין אופן הפעלת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם.

בקשת המדינה לחילוט הרכב

5.המסגרת הנורמטיבית להכרעה בבקשת המדינה לחילוט הרכב המוזכר בכתב-האישום המתוקן, טמונה בשילוב של סעיפים 32 ו- 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה). בהתאם לסעיפים אלה, לבית-המשפט סמכות לצוות על חילוטו של חפץ שנתפס על-ידי המשטרה, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: בחפץ שנתפס בוצעה עבירה; בעל החפץ הורשע בדינו; וההרשעה מתייחסת למעשה שנעשה בחפץ או לגביו. בהתאם להלכה הפסוקה, ההתייחסות למעשה עבירה שנעשה בחפץ או לגביו, מכוונת לא רק לנסיבות בהן שימש החפץ בגדר אובייקט למעשה העבירה (כגון מסמך מזויף), אלא גם למקרים בהם שימש החפץ לביצוע העבירה בלא שהיא הותירה את רישומה על החפץ עצמו (ראו: ע"פ 623/78 סורני נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 523,525 (1979)).

6.כדי להכריע בבקשת חילוט הרכב שהגישה המדינה, יש לדון תחילה בשאלה האם הרכב מצוי בבעלות הנאשם. שאלה זו מתעוררת במקרה שלפנינו, שכן אשתו של הנאשם, הגב' דקל לוי, שהיא הבעלים הרשומים של הרכב, טוענת לזכויות מהותיות ברכב. לצורך בחינתה של סוגית הבעלות, נזכיר כי רישום של רכב על-שם מאן-דהוא אינו מעיד בהכרח על הבעלות ברכב, שכן הרישום במשרד הרישוי אינו אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד. לפיכך, על בית-המשפט להתייחס לא בהכרח לבעלים הרשומים במשרד הרישוי אלא ל"בעלות המהותית-ממשית" על הרכב, בשים לב לכך שקיימים מקרים בהם הרישום אינו משקף את המצב לאמיתו.

7.בהמשך לדברים האמורים, נזכיר כי אף אם ייקבע כי הרכב נשוא בקשת החילוט מצוי בבעלות מהותית של הנאשם, ואף אם ייקבע כי מתקיימים יתר התנאים המצטברים לפי סעיפים 32 ו- 39 לפקודה כמפורט בפיסקה 5 לעיל, עדיין סמכות החילוט אינה סמכות-שבחובה. זאת ועוד; הפקודה אינה קובעת חזקה שבדין לטובת חילוט כפי שנקבע בחיקוקים אחרים (השוו למשל: ההסדר הקבוע בסעיף 36א(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973). בהתאם לסעיף 39 לפקודה, על בית-המשפט להפעיל את שיקול-דעתו לעניין החילוט בכל מקרה לפי נסיבותיו, ולאזן בין ההגנה על זכותו הקניינית של הפרט שהורשע ונקבע כי הינו בעליו המהותיים של החפץ, לבין האינטרס הציבורי במניעה ובהרתעה מפני ביצוע עבירות באמצעות חפצים המאפשרים או מקלים את ביצוען. בחינת הפסיקה מלמדת כי לצורך הפעלת שיקול-הדעת השיפוטי לפי סעיף 39 לפקודה, על בית-המשפט לתת דעתו בין היתר לשיקולים הבאים (בלא שהדבר מהווה רשימה ממצה): חומרת העבירה; מהות ועוצמת הזיקה בין החפץ שחילוטו מבוקש לבין העבירה שבוצעה; השלכות החילוט והשתלבותו במסגרת רכיבי העונש האחרים; וכן מידתיות החילוט בשים לב לנסיבות המקרה בכללותן (ראו: ת"פ (קריות) 42812-08-10 מדינת ישראל נ' נפתלייב 27.3.2011)).

8.ומן הכלל אל הפרט; בכל הנוגע לשאלת הבעלות ברכב במקרה דנן – אשתו של הנאשם, הגב' דקל לוי, אישרה כי הנאשם הינו בעל זכויות ברכב וכי בתקופה הרלוונטית לכתב-האישום עשה הנאשם שימוש ברכב. עם זאת, הגב' לוי הוסיפה וטענה כי היא בעלת זכויות מהותיות ברכב הנדון הרשום על-שמה, וכי הרכב מצוי בשימושה המרכזי ולעיתים הבלעדי. לטענתה, לא ידעה בשעת-אמת על העבירות שבוצעו תוך שימוש ברכב, ולא הסכימה לכך. לפיכך, עתרה הגב' לוי להימנע מחילוט הרכב ולהותירו ברשותה.

מעדויות הנאשם ואשתו לפניי וכן מהמסמכים הכתובים שהגישה לעיוני באת-כוח המאשימה טרם הדיון, עולה כי הרכב הנדון נרכש ביום 14.1.2008. בתחילה, נרשם הרכב על-שם המשיב. אותה עת, בני-הזוג חיו יחדיו ותכננו את חתונתם, אולם טרם נישאו. הן הנאשם והן אשתו הסבירו בעדותם לפניי כי לצורך מימון הרכב בעת רכישתו, הם נעזרו בדודו של הנאשם שכן הבנק סירב לתת הלוואה כספית לנאשם אך הסכים לתת את ההלוואה לדוֹד. לפיכך, ההלוואה נלקחה על-ידי הדוֹד, הרכב נרשם על-שם המשיב, ושני בני-הזוג העבירו בכל חודש תשלום לחשבון הבנק של הדוֹד (כ- 1,000 ₪ החזר חודשי עבור ההלוואה לרכב). לטענת אשת הנאשם, בכל אותה תקופה היא עבדה למחייתה והפרישה מתוך המשכורת שלה סכומים חודשיים שהפקידה ישירות לחשבון הבנק של דודו של הנאשם, תוך שהנאשם אף הוא השתתף בתשלומים הכספיים. לטענת הגב' לוי, אותה עת הרכב לא נרשם על-שמה שכן בני-הזוג טרם היו נשואים, והם נעזרו בדודו של המשיב ללקיחת ההלוואה. במהלך שנת 2009 נישאו בני-הזוג. במרץ 2011 נגזר דינו של המשיב בבית-המשפט המחוזי ל- 36 חודשי מאסר בפועל. לפי הטענה, בכל תקופת מעצרו ומאסרו של הנאשם באותו תיק, הרכב נותר בשימושה הבלעדי של הגב' לוי, והיא מימנה באותה תקופה לבדה את החזרי ההלוואה לדוֹד וכן דאגה לטיפולים ברכב. על רקע מאסרו של הנאשם אותה עת, בני-הזוג עמדו להתגרש. לטענת הגב' לוי, מאחר והרכב היה בשימושה המרכזי והיא השתתפה באופן עיקרי במימון החזרי ההלוואה עבורו, הוסכם בין בני-הזוג כי המשיב יעביר את הרכב על-שמה. כך אמנם נעשה שכן לפי רישומי הבעלות ברכב, הרישום עבר על-שם הגב' לוי ביום 20.11.2011. בסופו של דבר, בני-הזוג לא התגרשו אלא נותרו יחדיו, והנאשם השתחרר ממאסרו. לטענת בני-הזוג, לאחר השחרור ממאסר, נותר הרכב רשום על-שמה של הגב' לוי והיה בשימושה העיקרי לצרכי היום-יום. עם זאת, ככל שהנאשם נזקק לרכב, גם הוא היה לוקח את הרכב לשימושיו, ומעדותו לפניי עלה כי הוא רואה את הרכב כמשותף לו ולאשתו. אין מחלוקת כי בשני המועדים הרלוונטיים לכתב-האישום המתוקן, היה הרכב בשימושו של הנאשם בעת ביצוע העבירות בגינן הורשע. יחד עם זאת, הגב' לוי טענה כי לא ידעה בשעת אמת על ביצוע העבירות על-ידי הנאשם, ובוודאי לא הסכימה להן. בהקשר זה יודגש כי גם המאשימה לא טוענת אחרת. יוער כי הנאשם עצור בהליך שלפניי מזה מספר חודשים, והרכב שב להיות בשימושה הבלעדי של אשתו. זאת ועוד; לפני חודשים ספורים ילדה הגב' לוי את בתם המשותפת של בני-הזוג והרכב משמש אותה ואת התינוקת בחיי היום-יום, כפי שעולה מהתצהיר בחתימתה שהוגש לעיוני טרם הדיון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ