אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' כיאל(עציר) ואח'

מדינת ישראל נ' כיאל(עציר) ואח'

תאריך פרסום : 15/03/2010 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום עכו
20710-03-10
14/03/2010
בפני השופט:
משה אלטר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. סאמי כיאל (עציר)
2. טאהר כיאל

החלטה,החלטה

החלטה

1.נגד המשיבים הוגש כתב אישום, בת.פ. 10- 03- 20634, בו מיוחס להם ביצוע עבירות לפי סעיפים 192 ו- 275 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

למשיב 1 מיוחס, בנוסף, גם ביצוע עבירה לפי סעיף 274 (2) לחוק העונשין.

למשיב 2 מיוחס, בנוסף, גם ביצוע עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין.

מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 8/3/2010, במהלכו יצא משיב 2 מדירת מגוריו שבכפר ג'דיידה-מכר ואיים על מר מוסטפא מורה (להלן: "מוסטפא"), שהגיע למקום על מנת לבצע עיקול מכח הוראות פקודת המסים (גביה) ועל השוטרים פאדי שוי (להלן: "פאדי") ונואף גאנם (להלן: "נואף"), שהתלוו אליו, באומרו להם "אני אזיין אתכם, או שאנחנו מתים או שהוא מת" ובהמשך, לאחר שפאדי ניגש אליו וביקש ממנו להיכנס לתוך הבית, הוא דחף את פאדי עם שתי ידיו לאחור. עוד נטען בכתב האישום כי באותו מעמד יצא משיב 1 מתוך הבית ואיים על השוטרים ועל מוסטפא, באומרו להם "אני אזיין אתכם", ובהמשך, לאחר שנכנס לבית הוא חזר ויצא מהבית כשהוא אוחז בידו הימנית סכין מטבח, ניגש לפאדי, דחף אותו באמצעות ידו השמאלית ולאחר מכן ניגש לנואף ודחף גם אותו, כל זאת כאשר הוא מנופף בסכין בצורה מאיימת.

עוד נטען בכתב האישום כי לאחר שהמשיבים נעצרו והובאו לתחנת המשטרה בעכו, איים משיב 1 על פאדי, ששמר עליו, באומרו לו, בין היתר, שעוד יראה לו, שיפגוש אותו על אזרחי והוא ינקום בו ובמשפחתו ושיכניס לו את הסכין לתחת.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם בת.פ. 10- 03- 20634.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

בהתאם להוראות סעיף 21 הנ"ל מוסמך בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:

א.שישנה עילת מעצר.

ב.שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם.

בהעדר עילת מעצר ו/או ראיות לכאורה לא ניתן להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, תהא חומרת העבירה בה הוא מואשם אשר תהא. אולם גם משנמצא כי ישנן ראיות לכאורה וישנה עילת מעצר, יורה ביהמ"ש על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים רק באותם מקרים בהם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". כך מורה לנו סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים. כאשר ישנה חלופת מעצר ראויה, היינו כזו שיכולה להבטיח את מטרת המעצר, חייב ביהמ"ש לשחרר את הנאשם לאותה חלופה, בתנאים שאותם יקבע בית המשפט.

3.בטרם אבדוק האם במקרה שבפניי יש מקום להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, ברצוני להתייחס לטענת הסניגור כי צו העיקול, מכחו הגיעו מוסטפא והשוטרים לביתם של המשיבים, לא היה חוקי.

בדקתי את חומר הראיות שבתיק החקירה, שהוצג לעיוני, ולא מצאתי כל ממש בטענה זו.

4.ועתה למקרה שבפניי. הבה נבדוק אם ישנה עילת מעצר ואם ישנן ראיות לכאורה. אם התשובה לגבי שתי השאלות הנ"ל תהיה חיובית, נבדוק אם ישנה חלופת מעצר ראויה.

א.קיומה של עילת מעצר.

עילות המעצר עד תום ההליכים מפורטות בסעיף 21 (א) לחוק המעצרים. מהבקשה שבפניי ומדברי ב"כ המבקשת בישיבת יום 11/3/2010 עולה כי לדעת המבקשת מתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, הידועה כ"עילת המסוכנות". הסניגור, לעומתה, בדעה כי לא מתקיימת במקרה זה עילת המסוכנות או כל עילת מעצר אחרת.

לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שבפניי, כפי שהן עולות מהנטען בכתב האישום ומהעדויות ושאר הראיות המצויות בתיק החקירה, אני סבור שיש לעשות אבחנה בין שני המשיבים, כפי שיובהר להלן.

כידוע, מאז חוקק חוק המעצרים, אין בחומרת העבירה בה מואשם נאשם ספציפי, כשלעצמה, כדי לבסס קיומה של עילת מעצר. לגבי חלק מהעבירות החמורות קבע המחוקק כי קיימת חזקת מסוכנות. עבירות אלה מפורטות בסעיף 21 (א) (1) (ג) לחוק המעצרים. היינו, מי שמואשם באחת העבירות הנ"ל, חזקה כי מתקיימת לגביו עילת המסוכנות ועליו מוטל להוכיח כי אינו מסוכן. כאשר מדובר בנאשם המואשם בעבירה שאינה נמנית על העבירות המפורטות בסעיף 21 (א) (1) (ג) לחוק המעצרים, מוטל על המאשימה להוכיח כי מתקיימת לגביו עילת המסוכנות. את קיומה של עילת המסוכנות ניתן להסיק, במקרים כאלה, מנסיבות האירוע בגינו עומד הנאשם לדין ומנסיבותיו האישיות, לרבות עברו הפלילי.

כאמור, למשיב 1 מיוחס ביצוע עבירות לפי סעיפים 192, 274 (2) ו- 275 לחוק העונשין. העבירה לפי סעיף 274 (2) הינה עבירה שלגביה קיימת חזקת מסוכנות מכח הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק המעצרים. לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה אני קובע כי לא עלה בידי משיב 1 לסתור את החזקה. לכן אני קובע כי לגביו מתקיימת עילת מעצר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ