אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' כהן

מדינת ישראל נ' כהן

תאריך פרסום : 14/10/2011 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום עכו
17467-03-10
10/10/2011
בפני השופט:
משה אלטר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
צדק כהן
הכרעת-דין,החלטה

הכרעת דין

1.לטענת המאשימה, בתאריך 17/7/08, בסמוך לשעה 21.00, במהלך ישיבת וועד המושב במושב אחיהוד (להלן: "המושב"), היכה הנאשם בצווארו של מר יוסף שוספי (להלן: "יוסף"), ששימש באותה עת בתפקיד מזכיר היישוב, וכן תפס בצווארו מאחור בתנועת חניקה, כל זאת על רקע ביצוע תפקידו של יוסף כעובד ציבור ובהמשך איים על יוסף באומרו לו "אני אזיין אותך ואת אמא שלך".

לכן הגישה המאשימה את כתב האישום שבפניי, בו היא מייחסת לנאשם ביצוע עבירות לפי סעיפים 192 ו- 381 א' (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1978 (להלן: "חוק העונשין").

אגב, נפלה טעות בציון הסעיף של עבירת תקיפת עובד ציבור, שכן אין ולא היה בחוק העונשין סעיף 381 א' (א) . במועד הרלבנטי לכתב האישום, היינו 17/7/08, היה סעיף 381 (ב) הסעיף של עבירה זו וכיום, לאחר תיקון מס' 105, משנת 2010, הסעיף הינו 382 א' (א).

2.בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 16/1/11, הודה הנאשם, באמצעות סניגורו, כי סטר סטירה קלה מאוד בצווארו של יוסף, מאחור, והכחיש כי תפס אותו בתנועת חניקה וכי אמר את המילים המיוחסות לו בכתב האישום. הנאשם גם הכחיש כי יוסף הינו עובד ציבור וטען כי בכל מקרה, המעשה היה ללא קשר למילוי תפקידו של יוסף.

3.בעקבות כפירתו של הנאשם, נקבע התיק להוכחות.

מטעם המאשימה העידו יוסף, מר הלל חיים (להלן: "הלל"), מר שאול חמי (להלן: "שאול"), מר שאלתיאל דמתי (להלן: "שאלתיאל") ומר אבשלום בושרי (להלן: "אבשלום").

ראוי לציין שהה' הלל, שאול ושאלתיאל היו במועד הרלבנטי לכתב האישום חברי וועד ואבשלום היה יו"ר הוועד.

כן הוגשו כראיות, מטעם המאשימה, המוצגים הבאים: הודעת הנאשם מיום 18/7/08 (מוצג ת/1), דו"ח עיכובו של הנאשם, מיום 18/7/08 (מוצג ת/2) ודו"ח פעולה של רס"ר יוסי קייסרמן, מיום 18/7/08 (מוצג ת/3).

מטעם ההגנה העיד רק הנאשם, שבחר להעיד לאחר שהוסברו לו זכויותיו לפי סעיף 161 לחסד"פ.

כן הוגשו כראיות, מטעם ההגנה, הודעותיהם של אבשלום (מוצג נ/1), של שאלתיאל (מוצג נ/2), של שאול (מוצג נ/3), של הלל (מוצג נ/4) ושל יוסף (מוצג נ/5).

4.כאמור, המאשימה מייחסת לנאשם ביצוע שתי עבירות: איומים ותקיפת עובד ציבור.

אדון להלן בכל אחת מהעבירות בנפרד.

א.אשר לעבירת האיומים - על פי הנטען בכתב האישום, התבטאה עבירת האיומים באמירת המילים "אני אזיין אותך ואת אמא שלך".

אני סבור כי גם אם מלים אלה נאמרו ע"י הנאשם - ובעניין זה אני סבור שישנו ספק סביר, שכן איש מעדי התביעה, למעט יוסף, לא העיד כי שמע את אמירת המילים הנ"ל, למרות שכל העדים נכחו באירוע והיו אמורים לשמוע את אמירתן, אם אמנם נאמרו – הרי שאין באמירת מלים אלה משום ביצוע עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. כעולה מדברי המלומד יעקב קדמי בספרו "על הדין בפלילים" (חלק רביעי, מהדורת תשס"ו – 2006, עמ' 2123 – 2130), איום, כמשמעותו בסעיף 192 לחוק העונשין, צריך להיות רציני וממשי, להבדיל מאיום סרק, חסר משמעות. האיום צריך להיות כזה שיטיל מורא על האדם הסביר. בנוסף, על האיום לכלול יסוד נפשי של כוונה להפחיד את האדם או להקניטו. השימוש באמירות כמו אלה שמיוחסות לנאשם במקרה שבפניי, הפכו, לצערי, לחלק בלתי נפרד מתרבות השיח במקומותינו ואין לראות בהן יותר מאשר קללות, כפי שאף יוסף עצמו התייחס אליהן, באומרו "... ואז הוא התחיל לקלל אני אזיין אותך. אני אזיין את אמא שלך".

אשר על כן, יש לזכות את הנאשם מביצוע עבירת האיומים.

ב.אשר לעבירה של תקיפת עובד ציבור – כדי שניתן יהיה להרשיע את הנאשם בביצוע עבירה זו, היה על המאשימה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, שהנאשם ביצע מעשה תקיפה ביוסף ושיוסף הינו "עובד ציבור".

אין חולקין שהוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם ביצע מעשה תקיפה ביוסף, שהרי הנאשם עצמו הודה בכך באומרו, בחקירתו הראשית, "... ואז פתאומית קמתי וניגשתי ונתתי לו מכה בצוואר מאחור..." (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 24, 25) ואף חזר על כך בחקירתו הנגדית, באומרו "... קמתי והלכתי אליו ונתתי לו מכה בצוואר..." (עמ' 35 לפרוטוקול, שורה 1).

כאן המקום לציין שדבריו אלה של הנאשם משמיטים את הקרקע מתחת לטענת הסניגור, שאמר בישיבת ההקראה כי הנאשם בסך הכל "... סטר קלות בצווארו של המתלונן (הוא יוסף – מ.א) מאחור סטירה קלה שחומרתה נושקת לזוטי דברים".

אגב, בהתייחס לעבירת התקיפה, נטען בכתב האישום כי בנוסף לכך שהנאשם הכה בצווארו של יוסף מאחור הוא גם תפס בצווארו של יוסף מאחור, בתנועת חניקה. אין צריך לאמר שעניין זה כלל לא הוכח. אף אחד מעדי התביעה, לרבות לא יוסף עצמו, לא העיד על כך שהנאשם תפס את יוסף בצווארו, בתנועת חניקה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ