אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' כהן(עציר)

מדינת ישראל נ' כהן(עציר)

תאריך פרסום : 12/07/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
29978-04-11
11/07/2011
בפני השופט:
בן-ציון גרינברגר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
ישראל כהן (עציר)

החלטה

ביום 21/4/11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בבית משפט זה בת"פ 29996-04-10, בו מיוחסות למשיב עבירות של הצתת נכס המשמש לציבור, הצצת כלי רכב ופגיעה בנכס בזדון, עבירות לפי סעיף 448 וסעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. על פי הנטען בכתב האישום, בלילה שבין 11.3.11 לבין 12.3.11, בסמוך לחצות, הצית הנאשם 4 כלי רכב ושני מבנים בבית שמש, לשכת הרווחה וחדר בתוך בית ספר נטוש, ופעל כאמור בתמורה לסכום של 2,000 ₪ אשר קיבל מאדם אחר.  

משהוגש כתב האישום, הוגשה אף הבקשה שבפניי למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב, בה טוענת המבקשת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, לרבות הודאת המשיב בפני מדובב, וכן טביעת אצבע ו – DNA; ולטענתה, העבירות הנ"ל ונסיבותיהן מקימות כנגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). בהקשר זה מציינת המבקשת כי למשיב עבר פלילי.

בשלב המעצר הורה בימ"ש שלום לשירות המבחן להגיש תסקיר אודות המשיב. ומשהוגש התסקיר, נקבע הדיון לפניי. אציין כי אף הוגשה חוו"ד פסיכיאטרית, בה נקבע כי אין למשיב כל הפרעה בבוחן המציאות, שיפוטו ותובנתו תקינים, מבחין בין טוב לרע, ומסוגל לעמוד לדין.

הצדדים חלוקים ביניהם בדבר קיומם של ראיות לכאורה וכן קיומה של עילת מעצר. לטענת המבקשת, יש להישען על הראיות הפורנזיות שבתיק, כולל מציאת DNA של המשיב על מצית שנמצאה בחדר לשכת הרווחה שהוצת, וטביעת אצבע של המשיב על גדר של שטח בית הספר; וכמו כן, על עדותו של מדובב, אשר לפי גרסתו, הודה המשיב בפניו כי אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. מאידך גיסא, טוען ב"כ המשיב שאין באמור כדי להוות ראיות לכאורה נגד המשיב, וזאת מהסיבות דלהלן: ראשית, מציאת המצית בלשכת הרווחה איננה מחייבת את המסקנה שהמשיב הוא אשר הצית את המקום, מאחר ואין כל הכרח להסיק שהמצית של המשיב הושאר על ידו במקום דווקא בעת ההצתה. לטענתו, אמו ביקרה בלשכת הרווחה מספר פעמים בהקשר של טיפולים שקיבלה, ועל כן אין כל הכרח למסקנה שדווקא המשיב הוא זה אשר השאיר את המצית במקום או שהמצית נפל מידיו בעת ביצוע העבירה הנטענת. שנית, גם אין להסיק כל מסקנה ממציאת טביעת אצבע של המשיב על גדר של שטח בית הספר, מאחר שהמשיב אינו מכחיש את העובדה שנהג לבקר רבות במקום, שם נמצא מגרש ספורט שבו נפגש עם חברים למשחקים, וכמו כן אינו מכחיש כי בעבר השתמש בסמים, והמקום, שכאמור הנו נטוש, שימש כמקום עישון לסמים. שלישית, לטענת ב"כ המשיב גם אין לייחס משקל של ממש לגרסתו של המדובב, מאחר שהמדובב מסייג את גרסתו בנוסח של "למיטב זכרוני", ובכך מחליש עד מאוד את משקלה של העדות שמסר.

לעומת זאת, סבור ב"כ המבקשת כי הראיות שהוגשו לבית המשפט מספיקות כדי לגבש את המסקנה כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב. ראשית, גרסתו של המדובב הינה ברורה וחד משמעית, ומעיון בהודעותיו עולה כי לפי עדותו, המשיב אכן הודה בפה מלא בכל פרטי העבירות המיוחסות לו, כולל ההצתות בלשכת הרווחה, בבית הספר וברכבים, ואף הודה בפני המדובב כי קיבל תשלום של 2,000 ₪ עבור האמור. אומנם, טענות המשיב בדבר חולשת הראיות הפורנזיות של ה-DNA וטביעת אצבע היו הגיוניות וסבירות אילו היו עומדות בפני עצמן, כי אכן, יש למשיב הסברים חלופיים למציאת אותן ראיות בזירת ההצתות. ברם, אם נתייחס לעדותו של המדובב כבסיס, הרי שהראיות הפורנזיות מתבררות כראיות תומכות ומחזקות לגרסתו של המדובב, שבה הסבר מלא ומפורט למציאת המצית בלשכת הרווחה ומציאת טביעת האצבע בשטח בית הספר.

לאחר עיון בחומר הראיות, נחה דעתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה בתיק, ועמדתו של ב"כ המבקשת מקובלת עלי. לא מצאתי כל פגם בניסוחה של עדות המדובב המחליש את משקלה, לפחות בשלב בו אנו נמצאים, והביטוי "לפי מיטב זכרוני" אשר מופיע בהודעות המדובב אינו לדעתי אלא ניסוח סטנדרטי שבהודעות מהסוג הזה, הא ותו לא. המדובב הגיש שני דו"חות פעולה, מיום 12.4 ו – 13.4, ומהם עולה כי המשיב אכן הודה בפניו כי הצית את לשכת הרווחה, בית הספר והמכוניות וקיבל בתמורה 2,000 ₪. גם ראיות ה-DNA וטביעת אצבע, הגם שאינן מכריעות כשלעצמן, מחזקות את גרסת המדובב, ובשלב של המעצר עד תום, די בראיות לכאורה אלו כדי להיענות בחיוב לבקשה.

כמו כן, מתחייבת המסקנה כי קיימת עילת מעצר, עקב חומרת המעשים המיוחסים למשיב, וזאת מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

בהקשר זה אציין כי בית המשפט כבר הביע את דעתו לא אחת בנוגע לחומרת עבירות ההצתה המיוחסות למשיב. השווה את דברי בית המשפט העליון בבש"פ 6526/02, 6527 מוחמד בן אעיד אלענמי נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2) 1003:

עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות – שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים – ובעניינו, כאמור, בשל דבר של מה בכך – עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות.

ראה גם, בש"פ 6764/99 תייסר מחאמיד נ' מדינת ישראל, תק-על 99(3) 1175; בש"פ 352/05 אפרים רג'ואן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 2021.

עילת המעצר מתעצמת גם מן העובדה שהמשיב ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו תמורת תשלום כספי, ובכך יש כדי להגביר את המסוכנות בפני חזרה על מעשים דומים. יש גם להתייחס לרישומו הפלילי של המשיב, אשר לו הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, ואף ריצה 18 חודשי מאסר במעון נעול כשעוד היה קטין.

ממשיך ב"כ המשיב וטוען שגם אם ימצא בית המשפט כי יש עילה למעצרו, יש לבדוק את האפשרות של חלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא בבית הוריו. בנושא זה הוזמן תסקיר שירות המבחן, אשר הוגש ביום 15.5.11. מהתסקיר עולה כי מדובר בבחור אשר גדל במהלך השנים ללא יציבות רגשית, במסגרת משפחתית מורכבת, ולאורך השנים, ועד למעצרו, המשיך לצרוך סמים. לפי התרשמותו של השירות, המשיב "מתקשה להיות מודע למצבו הבעייתי, ומבטא עמדה ילדותית בלתי בשלה בנוגע לאחריותו על מעשיו בכלל, ותולה את האחריות לקורה עמו על גורמים חיצוניים"; ועל בסיס האמור, ומאחר שלדעתו, הרשעת המשיב לאחרונה לא היוותה עבורו גורם מרתיע, ובהתחשב במצבו ההתמכרותי, וכן על רקע חומרת העבירות בגינן מואשם לכאורה, מעריך קצין המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת, וכמו כן, כי אין בכוחה של חלופת המעצר המומלץ בבית הוריו של המשיב כדי לאיין את מסוכנותו. אי לכך, אין המלצה על שחרורו לחלופת מעצר כלשהי.

אכן, לעולם יש לבדוק חלופת מעצר, כך מכוח הדין, וכפי שנאמר באחת הפרשות, ב"שבע עיניים"; יחד עם זאת, יש לבדוק כל מקרה ומקרה לגופו. במקרה דנן, המסוכנות הנשקפת מן המשיב שלפנינו רבה היא. כאמור בכתב האישום, לא מדובר באירוע ספונטאני אלא במעשים מתוכננים אשר בוצעו בתמורה לתשלום של כסף.  

לסיכום, בנסיבות המפורטות לעיל קיימות לדעתי ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, וקיימת עילת מעצר; ולאור המסקנות שבתסקיר, לא מצאתי מקום לשקול את חלופת המעצר המוצעת. אשר על כן, אני מורה בזאת על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק נשוא בקשה זו.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ