אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' ינקוביץ

מדינת ישראל נ' ינקוביץ

תאריך פרסום : 09/03/2012 | גרסת הדפסה
תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
2779-10-11
05/03/2012
בפני השופט:
שמואל מלמד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
דב ינקוביץ
הכרעת-דין

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 20.02.11 בשעה 08.20 או בסמוך, ברחוב סלמה 58 תל אביב, התקרב הנאשם למעבר חצייה ולא איפשר להולך רגל שעבר במקום לחצות את מעבר החצייה בבטחה. בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר אריק קוסטה. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, השוטר עמד סטטי בסלמה 60 כ- 25 מטר מזרחית למעבר החצייה. השוטר הבחין ברכב הנאשם בסלמה לכיוון מזרח. בנתיב שני מימין, ובמעבר חציה הולך רגל שחצה את המעבר מכיוון צפון. הולך הרגל הגיע לפס התשיעי, נאלץ לעמוד על מנת לאפשר לרכב הנאשם לעבור. היה כמטר משמאל לרכב וממולו. הרכב המשיך בנסיעה.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: "אני לא יודע למה עצרת אותי לא ראיתי שום הולך רגל."

בחקירה נגדית נשאל האם יתכן שהיה עסוק בעצירת רכב אחר שנסע לפני הנאשם. על כך השיב השוטר בשלילה. הנאשם שאל את השוטר מספר פעמים לגבי טענתו שלא היה הולך רגל כלל. השוטר עמד על כך שהיה הולך רגל, שהלך מכיוון צפון.

בבית המשפט טען הנאשם כי הגיע מכיוון רח' אברבנאל הייתה בכוונתו לפנות ימינה לכיוון הרצל. השוטר עמד במרכז הכביש וסימן לבחורה אחרת לעצור. הנאשם היה במהירות אפסית. השוטר סימן לנאשם לעצור, הנאשם נעצר. הנאשם ביקש לשוחח עם השוטר מדוע הוא נותן לו דו"ח. אך, השוטר סירב לדבר איתו. לדברי הנאשם לא היה אף אחד במעבר החצייה.

 

 מטעם הנאשם העיד הדר יובל, לדבריו הוא נסע עם הנאשם באותו יום. לפתע עצרו אותם. העד לא ראה "שום תנועה של הולך רגל או מתקרב להליכה, אפילו לא אחד." בחקירה נגדית טען העד כי היו צמודים לשפת הכביש ונסעו בנתיב הימני ביותר, "צמוד בנתיב הראשון." עוד טען העד כי במקביל להם נסעה גב' שאותה עצר גם כן השוטר.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

הנאשם טען בדיון שבפני כי השוטר אינו זוכר דבר ולכן אין לקבל את דבריו. השוטר העיד על אשר ראה. מתוך האמור בדו"ח על פי כלל הקפאת הזיכרון.

ברע"פ 11741/05 עו"ד שי גלילי נ' מדינת ישראל:

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. באשר לטענות המבקש כנגד כלל הקפאת הזכירה שבעבר, הרי שבניגוד למשתמע מטענתו, אין כלל זה אמור במסמכים אשר מטרתם לרענן את זכרונו של העד אשר רשם את התרשומת, אלא בעיקרו כלל זה נצרך במצבים אשר בהם, אכן נמוג או נפגע בצורה משמעותית זיכרונו של העד ביחס לאירוע והתרשומת באה להשלים את החסר. כפי שנאמר בע"פ 869/81 מוחמד שניר ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לח(4) 169, 212 (להלן: פרשת שניר):

 

"..המדובר במצב, בו אין לעד זיכרון על אירוע פלוני מן העבר והוא משולל זיכרון לחלוטין לגבי האירוע האמור או שזיכרונו בלתי מושלם. הוא מבקש עתה להשלים את החסר, וזאת על-ידי הישענות על רישום כלשהו, אשר אותו ערך בעבר. מהלך מחשבתו ודבריו הם כאילו כדלהלן: בשעתו, במועד קרוב לאירוע, ערכתי רישום נכון של האירוע האמור, וזאת בעת שזיכרוני היה עדיין טרי; עתה זיכרוני לקוי, או, לחלופין, אינני זוכר דבר, אך אני יכול לאשר, כי זה רישום, אותו ערכתי בשעתו, או, לחלופין, אמנם אינני זוכר את הרישום הזה, אך מתוך הסתכלות ברישום עתה אני יכול לאשר, כי אני הוא זה שערך רישום זה.

הווה אומר, מערכת הנסיבות צריכה להצביע על כך, כי בזמן שהעד רשם את הרישום היה כוח הזכירה שלו תקין וטוב, ונוסף על כך על בית המשפט להשתכנע, כי הרישום זוהה כיאות כרישום שנערך בשעתו, וכן כי עריכתו נעשתה תוך הקפדה על דיוקו של הרישום."

           בע"פ 251/63 אבו-ניל נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד יח(1) 253 תוארו לעומק הרציונאלים העומדים בבסיס כלל זה:  

"אין ללמוד מכאן שהכתב לבדו קביל כראיה. כמו שאומר פיפסון בקטע שצוטט על-ידי מר עמאר, המסמך אינו, כשהוא לעצמו (PER SE), ראיה על הדברים הכלולים בו. רק אישורו של העד בעדותו בשבועה, שבשעתו נרשמו בו הדברים כהווייתם, כפי שאז היו זכורים לו, הוא הנותן למסמך את ערכו ההוכחתי. עד יכול להיות מסוגל להישבע על כך, מפני שהוא זוכר את הנסיבות בהן עשה את הרישום או מפני שהוא יודע את הרגליו בענינים כגון אלה או מכל טעם אחר הנוטע בלבו את הבטחון שהרישום מדוייק. ואם בידו לאשר זאת, הופך הכתב, מכוח סגולתו 'המנציחה', לראיה הטובה ביותר על הרשום בו - טובה יותר מאשר דברים מקוטעים שהעד עדיין מסוגל לדלות מזכרונו בשעת מתן עדותו".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ