אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' יוסף(עציר)

מדינת ישראל נ' יוסף(עציר)

תאריך פרסום : 29/10/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי נצרת
35752-02-13
21/10/2013
בפני השופט:
תאופיק כתילי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
זוהיר יוסף (עציר)

החלטה

לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי, מיום 12.3.13, להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים (להלן: "ההחלטה"). המבקש הועמד לדין בת"פ 35752-02-13, בגין עבירות של שוד ותקיפת שוטר. בהחלטה קבעתי, כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוצג במסגרת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הגעתי לכלל מסקנה כי חומר הראיות הקיים נגד המבקש מבסס "סיכוי סביר" להוכחת אשמתו. בין היתר, התייחסתי להודעות המתלונן במשטרה, למסדר זיהוי התמונות שנערך למתלונן, ולראיות נוספות שהוצגו ובהן עדויות עדי האליבי, ראיות שנתפסו על גופו של המבקש בעת מעצרו, וכן לגרסת המבקש במשטרה. עוד קבעתי כי קיימות גם די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש באישום השני, בעבירה של תקיפת שוטר. לבסוף קבעתי כי לאור חומרת העבירות, עברו הפלילי של המבקש, ומסוכנותו, קיימת עילת מעצר סטטוטורית כנגדו, וכי אין חלופת מעצר שבכוחה לאיין את מסוכנותו.

בבקשה דנן טען המבקש, כי מעדותו של המתלונן, כפי שנמסרה באחרונה בבית-המשפט המחוזי (בפני כב' השופטת י. שטרית), עולות סתירות מהותיות המכרסמות במידה ניכרת בעוצמת הראיות לכאורה, אליהן נזקק בית-המשפט עת הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. במסגרת הדיון בבקשה דנן, הוצגו לעיוני הפרוטוקולים הכוללים את עדות המתלונן במלואה. נטען, כי בעדותו, לא זכר המתלונן למסור פרטים מהותיים באשר לאירוע, לרבות באשר לאלימות שננקטה לכאורה כלפיו, וזכרונו רוענן מספר פעמים ע"י המאשימה. כמו-כן עדותו אינה מוכיחה מהם סכומי הכסף שנגנבו ממנו. עוד הוסיף וטען המבקש כי מסדר הזיהוי שנערך למתלונן אינו מבסס את זיהויו למעלה מכל ספק: מן העדות עולה כי החוקר נכח בעת עריכת מסדר הזיהוי; המתלונן כלל לא היה בטוח בזיהוי החשוד; כן נערך למתלונן מסדר זיהוי תמונות קודם, בקלסר (נוסף על מסדר הזיהוי הממוחשב), שכלל לא תועד בחומר החקירה; לאחר שהמתלונן הצביע על תמונת החשוד החוקר פנה אליו במילים "כל הכבוד", שנטעו בו באופן פסול את הביטחון שזיהה את החשוד באופן ודאי. עוד נטען כי טענת האליבי שטען המבקש לא נסתרה, לאור עדותו של המתלונן בדבר שעת ביצוע השוד ומשכו. נוסף על כך נטען כי מעדות המתלונן עולה כי האדם אותו פגש בתחנת האוטובוס אינו בהכרח אותו אדם שביצע את השוד, היות והאדם אותו פגש בתחנת האוטובוס התרחק מן המתלונן ולא היה קשר עין רציף ביניהם.

לטענת המשיבה, העובדה שהמתלונן סובל מליקוי שכלי, ולווה בעדותו על-ידי מומחית להעדת עד עם מוגבלות שכלית, מלמדת כי לא ניתן להתייחס לעדותו כאל עדות העד הסביר. הרמה המילולית והשכלית של עד זה אינה מאפיינת אדם בגילו. התיווך ע"י המומחית היה חיוני בעניינו, וכך למשל עדותו בישיבה מיום 11.9.13 הופסקה ביוזמת המומחית, לאור העובדה שהמתלונן התקשה לעמוד בעדות, להתרכז ולמסור פרטים, והמשך שמיעת עדותו נקבע למועד נדחה. ככל שישנם קשיים בעדות הרי שאלה נובעים ממצבו המיוחד של העד. זאת ועוד, הערכת מהימנות העד ומשקל עדותו תיעשה על-ידי הערכאה שבפניה נמסרה העדות בלבד, ואין זה ראוי להביא בפני בית-המשפט הדן בתיק המעצר את ההכרעה בעניין זה.

לאחר עיון ושקילה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה דנן להידחות, מן הנימוקים המפורטים להלן. הלכה היא כי בשאלת מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, נדרש בית המשפט לבחון קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו. רמת ההוכחה הנדרשת בהקשר זה אינה זו הנהוגה במשפט הפלילי – היינו: מעל לכל ספק סביר, אלא די בבחינת כוח ההוכחה הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה. על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט – תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל – יוביל בסופו של יום להרשעת הנאשם. על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר שמחומר החקירה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם. אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם פועל יוצא של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי ייתן בהם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 146 (1996) (להלן: "הלכת זאדה").

בשלב המקדמי של מעצר עד תום ההליכים, בית המשפט אינו נדרש לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים כפי שנעשה בהליך העיקרי, ודי כי שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי – בכפוף לכך שלא נתגלו פירכות מהותיות וגלויות לעין, המצביעות על חולשה ממשית של התשתית הראייתית הלכאורית (בש"פ 3171/13 אדינייב נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 16, 9.5.13; בש"פ 1907/12 אבו מנה נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 7, 13.3.12; בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 13, 18.4.10). בעניין אדינייב טענו העוררים, בין היתר, כי המתלונן הוא אדם בעל הפרעות נפשיות שאושפז בעבר מספר פעמים במוסדות רפואיים, וכי הוא משתמש בסמים. בנוסף נטען כי עלו סתירות מדברי המתלונן במשטרה. בית-המשפט קבע כי טענות העוררים אינן מצביעות על כרסום ממשי בחומר הראיות, שכן המתלונן הציג גרסה מפורטת וקוהרנטית שאין מקום לשלול אותה על פניה, ומקומן של הטענות המכוונות למהימנות המתלונן – במסגרת ההליך העיקרי.

מן הכלל אל הפרט. מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 21.8.13 עולה כי בית-המשפט אישר לערוך התאמות באופן העדת המתלונן, בשל מוגבלות נפשית ושכלית ממנה הוא סובל, ונתקבלה לעיון בית-המשפט חוות דעת המומחית שנכחה לאורך מתן העדות, בעניינו של המתלונן. לפיכך, הערכת משקל עדות המתלונן ומהימנותו, יכולה להתבסס אך ורק על הנתונים העומדים בפני הערכאה הדיונית, בצירוף התרשמותה מן העד, ואין מקום לקבוע ממצאים באשר לכך בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים. ככלל, וכפי שקבעתי בהחלטתי נשוא הבקשה דנן, העובדה שהמתלונן סובל מן הבעיות הנ"ל, אינה מלמדת כשלעצמה כי לא ניתן לתת אמון בדבריו, ולאחר עיון בהודעותיו במשטרה מצאתי את גרסתו סדורה והגיונית במידה המספקת לצורך ביסוס הקביעה כי קיימות די ראיות לכאורה בשלב המעצר.

גם לאחר שקראתי את הפרוטוקולים הכוללים את מלוא עדותו של המתלונן בבית-המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטתי, שכן לא הוכח בפניי שעדותו בבית המשפט מצביעה על כרסום ממשי בחומר הראיות, כפי שנבחן עד לשלב זה. המתלונן סיפר בעדותו על אודות עיקרי האירוע, לפיהם נשדד ממנו כסף, באלימות, בלילה, בחוף הים בטבריה, ע"י אדם אותו פגש בתחנת האוטובוס, לקח אותו לחוף הים והזדהה בפניו כשוטר. המתלונן מסר כי האדם ניסה לסייע לו במציאת מקום לינה, אך המחיר שהוצע היה יקר עבורו. כן זכר למסור כי בחוף הים השודד ערך עליו "חיפוש" בכוח, נתן לו מכה בראש, נטל כסף מארנקו, והלך מהמקום. בארנקו היו שטרות בשקל, בדולר ובלירה מצרית, אך המתלונן לא זכר בדיוק מה היו סכומי השטרות ומספרם. המתלונן בעדותו בבית המשפט מסר את סדר האירוע באופן קוהרנטי לעדותו במשטרה, עדותו חזרה על עיקרי גרסתו במשטרה, ולא היו בעדותו סתירות מהותית וגלויות לעין כלפי גרסתו.

באשר לשעת האירוע, המתלונן מסר בבית-המשפט שהאירוע התרחש בשעה 22:30, אך לא זכר בדיוק בשל חלוף הזמן. אמירה זו מתיישבת עם גרסתו במשטרה ואינה סותרת אותה. בהמשך נשאל המתלונן על כך שוב, ואמר שאינו זוכר את השעה המדויקת של האירוע אך זכר שזה היה בערב. קושי זה, לזכור את השעה המדויקת של האירוע, אינו מצביע על כרסום של ממש בחומר הראיות. בהחלטתי קבעתי כי בהתבסס על גרסת המתלונן במשטרה, ולאחר עיון בהודעות העדים והמבקש במשטרה באשר לטענת האליבי של המבקש, הרי שטענתו הופרכה על-פניה. גם עדותו של המתלונן בבית-המשפט אינה מלמדת על סתירה כלשהי בדבריו, שעשויה לשנות ממסקנתי הנ"ל. בודאי שאין בעדות המתלונן משום אישור לטענת האליבי, כפי שהמבקש טוען.

באשר לאלימות שננקטה כלפי המתלונן, מסר המתלונן כי קיבל מהשודד מכה או נגיחה בראשו, ולאחר מכן דייק ומסר כי השודד נגח באוזנו. הוא דיבר על מכה חזקה שכאבה לו. חקירת הסנגור לא קידמה את הבנת מנגנון האלימות המדויק, אולם במבט כולל נראה כי העד מסר את הפרטים באופן עקבי, לא נטה להפרזה, ולא התגלו סתירות כלשהן גם בעניין זה.

חקירת המתלונן לגבי סכומי הכסף אותם נשא בעת השוד, גם היא לא העלתה פרי. שאלות הסנגור היו רוויות בפרטי-פרטים, סכומים ומספרים שגרמו למתלונן לבלבול, כך שלא ניתן לתלות את חוסר העקביות בעד דווקא. סופה של החקירה בנושא זה בהפסקתה ע"י בית-המשפט, לאור המלצת המומחית להעדת העד. בהחלטתי התייחסתי לגרסתו של המתלונן במשטרה באשר לסכומים המדויקים של השטרות, וקבעתי כי העובדה שהמתלונן לא זכר בדיוק מה היו סכומי השטרות, אלא ידע למסור בכלליות שנגנבו ממנו מספר שטרות בשקל, דולר ולירה מצרית – בצירוף העובדה ששטרות מסוגים אלה ובסכומים דומים לאלה שהמתלונן דיווח כי נגנבו ממנו, נתפסו על גופו של המבקש בעת מעצרו – מקיימת את הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה. גם עתה, ולאחר קריאת עדות המתלונן, לא הוכח בפניי כרסום ממשי בחומר הראיות בהקשר זה.

באשר לטענת ב"כ המבקש, לפיה לא היה קשר עין רציף בין המתלונן ובין השודד, החל מהמפגש בתחנת האוטובוס ועד לירידה בחוף הים, ולכן יתכן שמדובר באנשים שונים – הרי שדין טענה זו להידחות. מקריאת עדות המתלונן עולה כי לא לכך התכוון, אלא שלדבריו, לאחר שהשודד נטל את כספו והכה אותו הוא ברח מהמקום. כאשר המתלונן תיאר בעדותו כיצד התלווה לשודד בדרך אל החוף, וכיצד השודד הלך הצידה לדבר בטלפון, כביכול לאתר עבורו מקום לינה, הוא כלל לא מסר כי ניתק עמו קשר העין. המתלונן הבהיר גם כי הצליח לראות את השודד במהלך השוד, וכי הייתה תאורה במקום, כך שראה כי מדובר באותו אדם אותו פגש בתחנת האוטובוס ואליו התלווה לחוף הים.

טענותיו של המבקש לפגמים שנפלו במסדר הזיהוי שנערך למתלונן, גם בהן אין ממש. המבקש טען כי נערך למתלונן מסדר דפדוף תמונות בקלסר, טרם נערך מסדר הזיהוי הממוחשב, כאשר לא נכלל בחומר הראיות החומר לגבי מסדר זה. טענה זו אינה ברורה ואינה מתיישבת עם הדברים שנמסרו ע"י המתלונן בעדותו. המתלונן עסק בעדותו במסדר זיהוי התמונות אשר נערך לו באמצעות עיון בתוכנת המחשב (פלטים ממנה הוצגו ובהם עיינתי בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים). השאלה אם הוצג לו קלסר תמונות ע"י החוקר אמנם נשאלה ע"י הסנגור, והמתלונן השיב בחיוב, אך היה ניכר במתלונן כי אינו מתמצא בהעמדת הפרטים בציר הזמן (מבחינת מה קדם למה), וכי לא הבין לגמרי מה ההבדל בין הצגת תמונות באלבום, ובין הצגת תמונות באמצעות מחשב. המתלונן הבהיר היטב בעדותו, על-אף הבלבול הניכר בדבריו, כי זיהה את פני המבקש מבין מספר דפים (הכוונה על גבי המחשב) הכוללים מספר תמונות, הצביע על תמונה מס' 22, שכללה את תמונת המבקש, וזאת משום שזכר את פניו מן האירוע. המתלונן הדגיש כי הוצגה לו התמונה במחשב ולא בקלסר (ראו עדותו, בעמ' 61, 73 ו-82). סופו של דבר, המתלונן בעדותו אישר את הדברים שמסר לחוקר במהלך מסדר הזיהוי, לרבות באשר לאופן זיהויו של החשוד. באשר לאמירת החוקר למתלונן "כל הכבוד" בתום המסדר, לא מצאתי כי זו נאמרה כדי לרמוז למתלונן על זהות חשוד פוטנציאלי, כדי להפליל את המבקש, או במטרה לטעת במתלונן תחושת ביטחון מוטעית, ועל-פניו אין פסול באמירה זו לאחר שהמתלונן מסר כי זיהה את החשוד באופן ודאי מעיון בתמונתו ומתוך זכירתו את פניו. כך או כך, טענה בעניין זה ראוי כי תידון במסגרת הדיון בהליך העיקרי, כיתר הטענות לגבי עריכת מסדר הזיהוי, ואין לקבוע מסמרות בעניין בשלב זה.

לכל זאת אוסיף, כי עלה מקריאת עדותו של המתלונן, כי יש לו בעיה למקם אירועים על ציר הזמן, ולדווח מה בדיוק הייתה השעה בעת שאירע פרט כזה או אחר, מה היה סדר האירוע והזמנים. אוסיף כי שאלות הסנגור וקו החקירה העמיסו על המתלונן פרטים רבים, וזאת בניגוד מוחלט להמלצות ולהנחיות המומחית כפי שנמסרו בע"פ במהלך הדיון (ומבלי שנחשפתי לחוות-דעתה בעניין המתלונן). קו חקירה זה כשלעצמו הוסיף על הקושי הטמון ממילא במסירת עדות במצבו המיוחד של המתלונן. בהתרשמות כללית מחקירת המתלונן, אמנם ניכרים בדבריו הבלבול וחוסר היכולת להתמקד בפרטים, ואולם נטייה זו מאפיינת את העד בכל הרבדים ולאו דווקא בניסיון להיזכרות באירוע (למשל, כשהוא מדבר על פרטים מחייו שאינם קשורים לאירוע השוד). לפיכך, עדות המתלונן באשר לאירוע תואמת את אופייה הכללי של העדות ואת רמתו השכלית של המתלונן, ואין בה מאפיינים חריגים של אי זכירת פרטים, בלבול או הטעייה. אמנם, הערכת העדות הנה מלאכה שמסורה לערכאה הדיונית בלבד, ואין מקום לקבוע בשאלת מהימנותו של המתלונן מסמרות בשלב זה, אך ככלל התרשמתי כי עדותו אינה מלמדת על סתירות מהותיות, גלויות לעין, או על פרכות שיש בכוחן להוביל לכרסום ממשי של חומר הראיות, לגביו נקבע בהחלטתי כי די בו להוכחת סיכוי סביר להרשעתו של המבקש בסופו של הליך.

לאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקש יוותר במעצר עד תום ההליכים עד לתום הדיון בת"פ 35752-02-13 או עד להחלטה אחרת בעניינו.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ