אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' טחימר(עציר)

מדינת ישראל נ' טחימר(עציר)

תאריך פרסום : 10/02/2012 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום עכו
50848-01-12
06/02/2012
בפני השופט:
משה אלטר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מוחסן טחימר

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 50844-01-12, ובו שני אישומים.

באישום הראשון מיוחס למשיב ביצוע עבירות לפי סעיפים 275, 413 ד' (א), 413 ו' ו- 413 ז' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), זאת לאחר, שלפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 5/1/12, בסמוך לשעה 01.30, התפרץ ביחד עם אחרים לרכב רנו קנגו השייך למר חוסאם חטיב (להלן: "המתלונן"), עת הרכב חנה סמוך לביתו של המתלונן בכפר שעב, וגנב מתוכו בצוותא חדא עם האחרים רכוש בשווי של כ- 9,000 ₪, כמפורט בסעיף 4 לעובדות של האישום הראשון ובהמשך, במהלך חיפוש שנערך ע"י שוטרים מתחנת שפרעם ברכב מסוג פיאט בו נסע הנאשם יחד עם האחרים, נתפסו כלי פריצה כמפורט בסעיף 6 לעובדות של האישום הראשון ולאחר שעוכב ע"י השוטרים לתחנת המשטרה, בהגיעם לשער התחנה , פתח המשיב את דלת הרכב בו נסע עם השוטרים, ירד ממנו ונמלט מהמקום.

באישום השני מיוחס למשיב ביצוע עבירה לפי סעיף 407 (ב) לחוק העונשין, זאת לאחר, שלפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 18/1/12, בסמוך לשעה 02.10, הוא התפרץ לבית עסק בשפרעם וגנב מתוכו 25 זוגות נעלי ספורט.

כאן המקום לציין שמי שניסח את כתב האישום טעה ברישום הוראות החיקוק שיש לייחס למשיב בכל הקשור לאישום הראשון. העבירות שבביצוען מואשם המשיב, לאור העובדות שפורטו באישום הראשון, הן כפי שפירטתי לעיל ולא כפי שצוין בכתב האישום.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 50844-01-12.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

מהוראות סעיף 21 הנ"ל עולה כי הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים קמה לו, לבית המשפט, רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:

א.שמתקיימת עילת מעצר.

ב.שישנן ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם.

בהעדר עילת מעצר ו/או ראיות לכאורה, אין לביהמ"ש סמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, ואין זה משנה מה חומרת העבירה שבביצועה הוא מואשם.

3.במקרה שבפניי לא חלק הסניגור, בצדק, על קיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי לא מתקיימת במקרה זה עילת מעצר.

עילות המעצר עד תום ההליכים מפורטות בסעיף 21 (א) לחוק המעצרים. לטענת המבקשת, כעולה מהבקשה, מתקיימות במקרה זה שתי עילות מעצר, האחת לפי סעיף 21 (א) (1)(א) לחוק המעצרים והשניה לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים.

לאחר שבחנתי את חומר החקירה המצוי בתיקי החקירה שהוצגו לעיוני, הגעתי למסקנה ששתי עילות המעצר הנ"ל מתקיימות במקרה שבפניי, כפי שיובהר להלן.

אשר לעילה לפי סעיף 21 (א) (1) (א) – כפי שעולה מחומר החקירה, לא רק שהמשיב נמלט מהשוטרים עת הרכב בו נסעו האט בכניסה לתחנת שפרעם, אלא שלאחר מכן התחמק ממעצר ואותר לאחר מספר ימים כשהוא מסתתר בארגז מצעים בבית אחיו. כל זה מעלה חשש כי אם המשיב ישוחרר, הוא עלול להתחמק מהליכי שפיטה.

אשר לעילה לפי סעיף 21 (א) (1) (ב), הידועה כ"עילת המסוכנות" – אמנם מדובר בעבירות רכוש, אולם אני סבור כי לאור עברו העשיר של המשיב, הכולל הרשעות קודמות גם בעבירות רכוש וסמים וכן לאור המידע המודיעיני המצביע על כך שהמשיב נמנה על כנופייה המבצעת התפרצויות, מתקיימת במקרה זה עילת המסוכנות.

4.בהתאם להוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים, אין להורות על מעצרו של נאשם, שלגביו מוצא ביהמ"ש כי ישנן ראיות לכאורה וכי מתקיימת עילת מעצר, אם "... ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה".  סעיף זה מטיל בעצם חובה על ביהמ"ש לבדוק אם יש בנמצא חלופת מעצר, שיהיה בה כדי להבטיח את מטרת המעצר. חובה זו היא אבסולוטית והיא חלה בכל מקרה ומקרה, תהא חומרת העבירה בה מואשם הנאשם אשר תהא.

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת הגב' ד. ברלינר בבש"פ 7317/05 (מדינת ישראל נ. פלוני), שאמרה:

 "החוק מורה אותנו במפורש כי מקום שחלופת מעצר יכולה להשיג את המטרה שלשמה נועד המעצר, יש להסתפק בה, שהרי פגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה... אין עילה מסוימת או עבירה מסוימת שבהתקיימן פטור בית המשפט להציג לעצמו את השאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר. גם החמורות שבעבירות מאפשרות שחרור בחלופת מעצר ... אין בנמצא עבירה השוללת א-פריורי את האפשרות לחלופת מעצר" (ההדגשה שלי - מ.א).

במקרה שבפניי הציע הסניגור לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית אמו, הגב' וופיה טחימר. אני מסופק אם זו אכן חלופת מעצר ראויה, שיהיה בה כדי להבטיח, בנסיבות המקרה, את מטרת המעצר. נראה לי כי מן הראוי לקבל תסקיר מעצר בטרם אחליט סופית בעניין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ