אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' טולידו

מדינת ישראל נ' טולידו

תאריך פרסום : 19/11/2013 | גרסת הדפסה
תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
3448-12-12
11/11/2013
בפני השופט:
דלית ורד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אבי טולידו
הכרעת-דין

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה במהירות של 134 קמ"ש (לאחר הפחתה כדין של 5 קמ"ש), בדרך מהירה בה הוצב תמרור 426, ובו רשומה מהירות מרבית של 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

נסיבות המקרה על פי המצוין בדו"ח היו כלהלן:

ביום 23.10.2012, שעה 05:25, עמדה ניידת גלויה ובה רווה סוריאנו, שוטר המשרת ביחידת התנועה (להלן – השוטר), בשול ימין של הדרך, בכביש 20, נתיבי איילון, לכוון צפון והפעיל מד מהירות לייזר (להלן – מכשיר הממל"ז). השוטר ישב במושב הנהג, כשדלת הנהג פתוחה למחצה וגופו מסובב לאחור לכיוון התנועה המתקרבת, תוך שהניידת מונעת והילוך סרק משולב. השוטר הבחין, דרך עינית מכשיר הממל"ז, באופנוע מסוג "ימהה" שמספרו 5171513 (להלן – האופנוע) המתקרב בנסיעה מדרום לצפון, כשהוא בודד, בנתיב מספר 2 מתוך 4 נתיבים, כיוון את מכשיר הממל"ז לעבר מרכז האופנוע. נמדדה מהירות של 139 קמ"ש. השוטר יצא בנסיעה אחרי האופנוע, הצליח להגיע במקביל אליו בירידה לכביש 4 צפון בצומת מורשה, וסימן לנאשם לעצור. במשך כל הנסיעה אחרי האופנוע נשמר קשר עין רצוף עמו. נתוני המדידה הוצגו לנאשם והוסברה לו מהות העבירה.

הכביש היה מואר בתאורת רחוב, לא ירד גשם ולא היה ערפל. בעת הפעלת מכשיר הממל"ז, המרחק מהאופנוע היה 221.4 מ', וקו הראיה נקי מהפרעות פיזיות.

בתגובתו בדו"ח, אמר הנאשם כי הוא מצטער.

לאחר רישום הדו"ח, בשעה 05:40 הגיע לצומת מורשה קצין משטרה, פקד נמרוד גרין (להלן – פקד גרין), אשר ערך לנאשם שימוע לצורך החלטה על פסילה מנהלית, שלאחריו החליט לפסול את רישיונו לתקופה של 30 יום. במסגרת השימוע, מסר הנאשם: "אני מודה, אעשה את כל המאמצים לשמור על החוק ולנסוע בזהירות".

הנאשם כפר במיוחס לו, והתנהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר, במסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך (ת/1), הכולל נספח המפרט את הבדיקות שנערכו לפני האכיפה ואחריה על מנת לאמת את תקינות מכשיר הממל"ז. כמו כן, העיד פקד גרין, אשר הגיש את טופס השימוע (ת/2). מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו.

הנאשם לא העלה כל טענה שהיא באשר למהימנות או תקינות המכשיר, ולא הכחיש את המהירות שיוחסה לו, אף לא הייתה לו גרסא באשר למהירות נסיעתו. הגנתו התבססה על הטענה כי כלל לא היה במקום ביצוע העבירה הנטען.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ובחנתי את המסמכים שהוגשו, באתי לכלל דעה כי התביעה הוכיחה את ביצועה של העבירה המיוחסת לנאשם. אלו טעמיי:

הנאשם הודה בביצוע העבירה, בתגובתו הן בעת רישום הדו"ח, והן בעת השימוע שנערך לו. באף אחת מהזדמנויות אלה, הנאשם לא העלה את הגרסה שכלל לא היה במקום העבירה הנטען.

בדו"ח שנערך לנאשם, נרשמה המילה "מצטער" כתגובה מפיו. תגובתו במסגרת השימוע הייתה, כאמור: "אני מודה, אעשה את כל המאמצים לשמור על החוק ולנסוע בזהירות". בעדותו, ציין הנאשם כי משהוסברה לו מהות העבירה המיוחסת לו, אמר "..אני מצטער אם נסעתי במהירות כזו.." (פרוט' עמ' 4 שורה 15). עם זאת, הנאשם לא טען כי התגובות שנרשמו מפיו היו חלקיות או מסולפות, וכשלעצמי מצאתי קושי לאמץ את ההסתייגות כפי שהועלתה בעדותו.

הנאשם העיד כי הודה בביצוע העבירה בהזדמנויות אלה, כיוון ש"הספידומטר לא עבד לי ולכן לא יכולתי להגיד שלא נסעתי במהירות של 130 ומשהו קמ"ש.." (פרוט' עמ' 4, שורה 16), בחקירתו הנגדית השיב: "..הודיתי בגלל שלא היה לי ספידומטר" (פרוט' עמ' 4 שורה 27).

דא עקא, הנאשם לא המציא ולו בדל ראיה או אסמכתא לאימות טענתו זו, דוגמת תיעוד על תיקון מד האוץ או כל ראיה חיצונית אחרת. לא נטען כי קיים קושי להמציא ראיה התומכת בטענה עובדתית זו, ואף משנשאל הנאשם "האם הבאת חוות דעת על הספידומטר מהמוסך שהיה מקולקל?" השיב: "לא. אני יכול להביא" (פרוט' עמ' 4 שורות 28-29).

הימנעות מהמצאת אסמכתא, שניתן היה להמציאה, מן הדין כי תפעל לחובת הנאשם.

תמיהה היא שהנאשם, במסגרת הודאותיו בביצוע העבירה, כלל לא הזכיר, לא בפני השוטר ולא בפני פקד גרין, את מד האוץ התקול, כהסבר הגיוני לנסיעתו במהירות הנטענת.

זאת ועוד, הנאשם הציג גרסה זו, באשר לאי תקינות מד האוץ, לראשונה בהקראת כתב האישום. הימנעותו מהצגתה בשתי הזדמנויות הקודמות שעמדו בפניו, בהן הגיוני היה להציגה, מעלה כי גרסתו זו הינה בגדר "עדות כבושה".

לאור כל האמור, אין בידי לקבל טענה זו.

לדברי הנאשם, הסיבה לכך שגרסתו באשר לאי הימצאותו במקום העבירה הנטען, לא הועלתה בהזדמנויות אלה, נובעת מכך שרק מאוחר יותר אותו יום, אשתו הסבה את שימת ליבו לכך, שלא היה כלל בכביש בו מיוחס לו ביצוע העבירה, כלשונו: "..באותו יום.. סיפרתי לאשתי שנתפסתי על מהירות. אשתי ראתה את הדו"ח והיה כתוב בדו"ח מספר כביש מסוים ולא הייתי שם. היא אמרה לי שזה איילון ושאלה אותי ומה עשית שם הרי היית ברמת השרון.." (פרוט' עמ' 4 שורות 18-20).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ