אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' טוויל ואח'

מדינת ישראל נ' טוויל ואח'

תאריך פרסום : 05/12/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
46181-03-12
21/11/2013
בפני השופט:
דנה כהן-לקח

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. הית'ם טוויל – עניינו הסתיים בבית המשפט המחוזי
2. אימן סומירה

פסק-דין (הכרעת-דין וגזר-דין) בעניינו של הנאשם 2

תיק זה ראשיתו בבית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת פרידמן-פלדמן), שם הועמד לדין נאשם מס' 2 שלפניי, ביחד עם נאשם מס' 1. בעקבות הסדר טיעון סגור לעונש, הרשיע בית-המשפט המחוזי את נאשם מס' 1 לפי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן (גניבת רכב; מעשה פזיזות ורשלנות; ידיעות כוזבות; וזיוף). דינו של נאשם מס' 1 נגזר בהתאם להסכמת הצדדים ל-18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס. לאחר גזירת דינו של נאשם מס' 1, הורה בית-המשפט המחוזי על הפרדת האישומים ועל העברת עניינו של הנאשם מס' 2 לבית-משפט השלום. מכאן ההליך שלפניי הנוגע לנאשם מס' 2 בלבד.

כתב-האישום

1.כתב-האישום כלל שני אישומים, אולם רק האישום השני יוּחס לנאשם מס' 2 שלפניי (להלן: הנאשם). בהתאם לנטען בכתב-האישום,הנאשם שלפניי הוא מנהלו של המרכז הרפואי אלראגחי בירושלים, סניף של קופת-חולים מאוחדת. ביום 2.10.2010 הגיע הנאשם מס' 1 למרכז הרפואי האמור בשעות הערב. זאת לאחר שבשעות בוקר מוקדמות של אותו היום (2.10.2010) גנב הנאשם מס' 1 אופנוע, העמיס את האופנוע הגנוב על רכבו, ונמלט משוטרים תוך נהיגה ברכב על-אף שנפסל מלהחזיק רישיון נהיגה, ותוך נהיגה נמהרת או רשלנית בדרך ציבורית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום חבלה.

בהגיע הנאשם מס' 1 למרכז הרפואי האמור, הוא פנה אל הנאשם שלפניי בהיותו מנהל במרכז הרפואי. נאשם מס' 1 ביקש מהנאשם שלפניי לזייף בעבורו מסמך חתום על-ידי רופא, לפיו הנאשם מס' 1 שבר את רגלו ביום 30.9.2010. הנאשם מס' 1 הסביר לנאשם שלפניי, כי שבר את רגלו ביום 2.10.2010, וכי הוא זקוק למסמך המבוקש על-מנת להציגו למעסיקו ולמנוע את פיטוריו. הנאשם שלפניי נטל משולחנו של רופא דף מפנקס מכתבים שנחתם מראש בחותמת של הרופא, וזייף אותו כך שנחזה להיות כאילו נכתב ונחתם על-ידי אותו רופא. באותו דף, כתב הנאשם בכתב-ידו, כי נאשם מס' 1 שבר את רגלו משום שהחליק ממדרגות ביום 30.9.2010.

לאחר מכן, בסמוך לשעה 22:30 באותו היום (2.10.2010), הגיע הנאשם מס' 1 לתחנת שפט של משטרת ישראל. הנאשם מס' 1 ביקש להגיש תלונה על גניבת רכבו, וזאת על-מנת להטעות את חוקרי המשטרה ביחס לעבירות שביצע בשעות הבוקר המוקדמות של אותו היום, תוך שהוא משתמש במסמך המזויף כהוכחה לאמיתות דבריו.

בגין מעשים אלה, ייחס כתב-האישום לנאשם שלפניי עבירת זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 (בחלופה האמצעית) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק).

ההודאה והסדר הטיעון

2.ביום 2.5.2013 הציגו לפניי הצדדים הסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב-האישום וייקבע כי ביצע את המיוחס לו, הנאשם יישלח להכנת תסקיר שירות מבחן שיבחן גם את שאלת ההרשעה, ולאחר מכן הצדדים יטענו פתוח הן בסוגית ההרשעה והן בסוגית העונש.

על-יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב-האישום, קבעתי כי הנאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו בכתב-האישום (זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר). באותו שלב, ובהסכמת הצדדים, נמנעתי מלהרשיע את הנאשם, וזאת בלא לחייב את בית-המשפט בתום ההליך. כמו כן, הוריתי על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו.

תסקיר שירות המבחן

3.מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הינו בן 39, נשוי ואב לארבעה ילדים. התרשמות שירות המבחן היא כי לנאשם מערכת ערכים חיובית; הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל. הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה. במהלך תקופת לימודיו בתיכון הורשע הנאשם בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והצתת רכב מנועי במזיד, בגינן ריצה עונשי מאסר. הנאשם הסביר כי הרקע לביצוע העבירות דאז, היה פחד מאי שיתוף פעולה עם גורמים בסביבת מוצאו, אשר הסיתו לביצוע פעולות ביטחוניות נגד ישראל. שירות המבחן התרשם כי עבירות אלה בוצעו על רקע דימויו העצמי הפגוע של הנאשם, והצורך בריצוי הסובבים אותו ובהוכחת נאמנות לשיוכו הלאומי-ערבי.

לאחר שהנאשם השתחרר מריצוי מאסרו השני, בהיותו כבן 20, עבד הנאשם בעבודות מזדמנות, ולאחר מכן השתלב בלימודים לתואר ראשון בחינוך באוניברסיטת בית-לחם. בהמשך, משהתקשה להשתלב בעבודה במקצועו, עבד במשך מספר שנים בטיפול בקשישים וכמדריך לילדים נכים ואוטיסטים במסגרת עמותת שק"ל. באחת-עשרה השנים האחרונות, שמר הנאשם על יציבות תעסוקתית והוא עובד כמזכיר וכמנהל משמרת בסניף קופת-חולים.

אשר לביצוע עבירת הזיוף - שירות המבחן ציין כי הנאשם קיבל על עצמו אחריות חלקית בלבד לביצועה. ההתרשמות היא כי לצד טשטוש חומרת המעשים המיוחסים לו והכחשת הכוונה הפלילית שבביצועם, הנאשם חש חרטה ובושה גדולה עליהם ועל ההליך המשפטי המתנהל כנגדו. הנאשם אף הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן.

אשר לשאלת הרשעתו בדין ועונשו של הנאשם - נוכח העדרן של הרשעות קודמות בשני העשורים האחרונים; נוכח התרשמות שירות המבחן כי העבירה אינה משקפת את ערכיו של הנאשם; וכן על-מנת לחזקו בהליך הטיפולי בו הוא עתיד להשתלב ועל-מנת לאפשר לו להשתלב בתחום החינוך בהמשך; המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעה. עוד המליץ שירות המבחן על העמדת הנאשם תחת צו מבחן למשך שנה וחצי, במסגרתו ישולב בקבוצה לעברייני מרמה ורכוש. בנוסף, המליץ שירות המבחן על צו של"צ בהיקף של 140 שעות כעונש מוחשי, אשר יאפשר לנאשם פניוּת לטיפול לצד המשך תעסוקה.

טיעוני הצדדים בעניין ההרשעה ובעניין העונש

4.המאשימה עמדה על חומרת נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם בתיק שלפניי, ועל כך שהעבירה בוצעה במקום העבודה, תוך מעילה באמון הניתן בנאשם במסגרת תפקידו. בהתחשב בכך, ובשים לב לעברו הפלילי של הנאשם עליו אעמוד בהמשך הדברים, עתרה המאשימה להרשעתו בדין. לגישת המאשימה, מתחם העונש ההולם למעשים שביצע הנאשם נע בין מספר חודשי עבודות שירות ועד מספר חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. בנסיבות המקרה שלפניי, עתרה המאשימה להשתת עונש ברף האמצעי-תחתון של המתחם הנטען, וטענה כי ראוי להטיל על הנאשם מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס כספי.

מנגד, עמד הסנגור על השיקולים לקולא ועתר לאמץ במלואה את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם, הן לעניין הימנעות מהרשעתו והן לעניין העונש. הסנגור הוסיף וטען כי אם וככל שבית-המשפט יראה להרשיע את מרשו, הרי בניגוד לנטען על-ידי המאשימה, מתחם הענישה ההולמת נע מעונש מאסר על-תנאי ועד שעות שירות לתועלת הציבור.

סוגית ההרשעה

5.בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם בדין. הימנעות מהרשעה מהווה אמצעי חריג שבית-המשפט יעשה בו שימוש רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. על-מנת להכריע בבקשה להימנעות מהרשעה, על בית-המשפט לבחון הצטברותם של שני גורמים מרכזיים: ראשית, האם סוג העבירה וטיבה, על רקע הנסיבות הקונקרטיות, מאפשרים לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. ושנית, האם הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו או בעתידו של הנאשם (ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ