אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' טגיה(עציר)

מדינת ישראל נ' טגיה(עציר)

תאריך פרסום : 05/10/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום אשקלון
32104-05-10
03/10/2010
בפני השופט:
חיים נחמיאס

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
שלמה טגיה (עציר)
החלטה,החלטה,גזר-דין

החלטה

מתקבלות ומסומנות ת/3.

ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשע"א, 03/10/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

החלטה

בנסיבות אלו לכאורה יש חובה שיוגש על הנאשם תסקיר גם בתיק זה לאור גילו, ואולם בהתאם להוראות החוק וראה בעניין זה ספרו של השופט יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילי, חלק שני, כרך ב' בעמ' 1641, מאחר והוכן בקשר לנאשם תסקיר בפברואר 2010 השנה, וזה הוגש לביהמ"ש (ת/4) יוצאים בכך ידי חובת התסקיר כאן ואני ממשיך בטיעון לעונש.

ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשע"א, 03/10/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

גזר דין

שקלתי את טענות הצדדים ונסיבות הענין.

ראשית לכל, לא ניתן להמעיט מחומרת התנהגותו של הנאשם בכשלונו, לא התעלמתי מכתב האישום המתוקן המקל עימו קמעה אך בחומרתו עדיין עומד הוא.

מדובר בחמש עבירות של איומים כמפורט בכתב האישום המתוקן, איומים במילות איום חמורות, בוטות וקשות ביותר, גם בליווי סימן שחיטה על הגרון, כעולה מעובדה מס' 4, לא רק כלפי הוריה של בת זוגתו של הנאשם, אלא גם ביחס לחוקר משטרה שטיפל בנושא למחרת היום.

מדובר במקרה נוסף של אלימות ובריוניות חמורים ביותר שנפוצים במקומותינו וחלילה להקל בהם ראש שאינך יודע מתי אלימות מילולית לא תסתיים באלימות פיזית כפי שאיים הנאשם לא רק בפיו אלא גם סימן בצורת שחיטה על הגרון.

מצבו של הנאשם מכביד למדי, שכן חרף גילו הצעיר וכמובן מכך לא התעלמתי שנולד הוא בשלהי שנת 1980 וטרם מלאו לו 21 שנה, כבר נדון כעולה מת/2 בבתי משפט לנוער, פעם אחת יצא פטור ללא הרשעה ואולם בפעם השניה כבר הורשע והיה זה ביום 15/2/2010, אז גם הוטל עליו וגם זאת מתוך התחשבות והקלה רבה כעולה מפסק הדין ת/3 מאסר מותנה של 3 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מאותו יום עבירות אלימות מסוג עוון, לרבות ניסיון או סיוע לעוברן. נחלקו כאן דעותיהן של ב"כ הצדדים האם המאסר על תנאי הנ"ל בר הפעלה אם לאו. הסניגור המלומד הפנה בצדק מבחינתו לפסק הדין בעניינו של שוקרון שנדון בתיק ע"פ 2859/02 מביהמ"ש המחוזי בחיפה שם הרכב השופטים כאשר פסק הדין העיקרי ניתן על ידי השופטת שטמר בא לכלל מסקנה כי המאסר על תנאי שם לא היה בר הפעלה, יש לזכור כי הניסוח שם של התנאי היה קצת שונה, לאמור "שלא יעבור עבירה שעניינה תקיפה או אלימות" להבדיל מהמקרה שלנו שעניינו עבירות אלימות מסוג עוון. ביהמ"ש שם הפנה להוראות החוק והפסיקה וכן לפסיקה שניתנה לאחרונה בסוגייה, לא התעלם מפסיקה שיצאה מלפני ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, אך דעתו כאמור היתה שונה. כן הפנה לספרו של פרופ' אנקר, מאסר על תנאי, אך לא כיחד כי המדובר בספר ישן למדי. כמו כן הפנה לפסק דינו של חברי השופט אינפלד מביהמ"ש השלום בקרית גת בתיק פלילי 223/06 שם סקר חברי הטוב את הסוגיה, בא לכלל מסקנה כי בשאלה זו נפלה מחלוקת בין בתי המשפט המחוזיים תל-אביב וחיפה ודומה היה כך כתב כי שומה עליו ללכת בעקבות פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בין היתר, משום שהוא מאוחר יותר. כן הפנה לפסקי דין של בתי משפט השלום אליהם הפנה בסעיף 23 לפסק דינו שהלכו על פי פסיקת ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

באת כוחה המלומדת של המדינה בצדק מבחינתה ביקשה לסמוך על פסק הדין מהעת האחרונה שיצא מלפני ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בתיק ע"פ 7555/09 שמסתמך גם על פסיקה שיצאה מלפני ביהמ"ש העליון, בין היתר, בתיקים 287/06 ו-8188/09.

אינני סבור שאני צריך להאריך ולחזור על הפסיקה מכאן ומכאן ודי אם אומר כי עם כל הכבוד לפסיקה שיצאה מלפני ביהמ"ש השלום מחברי השופטים שם היא לא פסיקה המחייבת או מדריכה את בימ"ש זה, פסיקת ביהמ"ש המחוזי גם אם אינה מחייבת מנחה היא וגם אם ישנה מחלוקת בפסיקה בין בתי המשפט המחוזיים ראוי לחפש אם אין פסיקה מחייבת מבחינת תקדים מחייב מלפני ביהמ"ש העליון.

בעניין זה, נראית לי עמדת ב"כ המאשימה מעמדת הסניגור ואנמק בקצרה.

ראשית לכל, אני בהחלט סבור שהחלטת כב' השופט אדמונד לוי בתיק רע"פ 8188/09 מיום 25/10/2009 הינה החלטה חשובה לא רק מנחה אלא גם מחייבת, היא ניתנה בבקשת רשות ערעור על ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בתיק ע"פ 7555/09 מיום 8/9/2009. באותו פסק דין כאמור השופטים המלומדים כבר התייחסו והפנו לפסיקה עליה סמכו מביהמ"ש העליון, בין היתר, בפרשת ד.נ.א. ו-4811/93 וע"פ 287/06 במובן זה פסקי הדין שניתנו בעניינו של שלומי דבורה וודאי מאוחרים הם כמה וכמה שנים לאחר פסק הדין שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בעניין שוקרון שזה ניתן בתחילת שנת 2003.

לא זאת אף זאת כאמור, בינתיים ניתנו פסקי דין נוספים כאמור מלפני ביהמ"ש העליון. זאת ועוד כפי שציינה הרכב השופטים מביהמ"ש המחוזי בפרשת שלומי דבורה גם שם היה פן פיזי בהתנהגות המערר מעבר לאיום המילולי, לכן זו היתה תפיסה נוספת בהפעלת המאסר על תנאי וכך גם בעניינו כאן, שכן כפי שציינתי בסעיף 4 לעובדות כתב האישום במקביל לאיום המילולי אף התנהג הנאשם בצורה פיזית בכך שסימן תנועת שחיטה על הגרון. במצב דברים זה, וגם לאור פסיקה שכאמור יצאה מלפני ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב ואף אושרה על ידי ביהמ"ש העליון מאחר ולשיטת כולם העניין איננו טכני פורמלי אלא ענייני ומהותי ומאחר ואין לי ספק כי במקרה דנן עבירות האיומים שעבר הנאשם שלווה כאמור גם בהתנהגות פיסית של סימן תנועת שחיטה הינם בגדר עבירת אלימות מסוג עוון אני סבור כי המאסר על תנאי במקרה דנן הוא בר הפעלה.

באשר לטענת הסניגור המלומד כי הנאשם לא היה מודע ויכול היה לסבור שההלכה הקיימת היא מזו שיצאה מלפני ביהמ"ש בחיפה, וכל ספק צריך לפעול לחובתו אומר אך זאת כי המבחן איננו כמובן מה דעתו הסובייקטיבית של הנאשם, כידוע אי ידיעת החוק אינה פוטרת מאחריות פלילית, אלא אין לי ספק שלא ידע אודות פסק הדין מביהמ"ש בחיפה אולי גם לא מזה מתל-אביב, אולם הוא צריך לשאת באחריות למעשיו הרעים ולאיומיו המילוליים שבמקרה דנן צריך היה לדעת כי המאסר על תנאי הוא בר הפעלה ולהישמר לנפשו מכל משמר.

בבואי לגזור דינו של הנאשם שיוותי לנגד עיני את המאסר על תנאי אך לא רק אותו שכן במקרה דנן וודאי שלא ניתן להסתפק בתקופת מעצרו עד היום או בתקופת המאסר על תנאי שיופעל כאמור, מדובר כאמור בנאשם שלא נרתע ימים לא רבים לאחר שנדון כמנהג בית הלל בפני בימ"ש לנוער כאן ביום 15/2/2010, לחזור ולבצע עבירות חמורות ביום 19/5/2010.

אם בכל זאת החלטתי שלא למצות עימו את מלוא חומרת הדין זה בהתחשב בגילו הצעיר, העובדה שטרם מלאו לו 21 שנה, נתתי את ליבי כאמור לתסקיר שרות המבחן לנוער שהוגש עליו מיום 7/2/2010 המדבר בעד עצמו, שמעתי דברים שאמר אביו וגם דברים שאמר בעצמו ואני מקווה שחרטתו אמנם כנה ואמיתית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ