אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' חרסונסקי(עציר)

מדינת ישראל נ' חרסונסקי(עציר)

תאריך פרסום : 08/04/2014 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי באר שבע
19131-03-14
01/04/2014
בפני השופט:
נסר אבו טהה

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
יבגני חרסונסקי (עציר)- בעצמו

החלטה

1.בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות.

2.כתב האישום כולל שני אישומים.

א.האישום הראשון, בתמצית:

נטען, כי עובר ליום 14/2/14, הכירה יוליה פורמניוק (להלן: "המתלוננת") שהינה אזרחית אוקראינה, את המשיב אשר כינה עצמו בשם הבדוי "מקסים מסלוב", באמצעות אישה אשר זהותה אינה ידועה למאשימה, וזאת תוך שימוש ברשת חברתית "v kontakte". המתלוננת שוחחה עם השניים והם הציעו לה להגיע לישראל על מנת לעבוד בזנות. המשיב שוחח עם המתלוננת באמצעות תוכנת "סקייפ", אודות תנאי העסקתה בארץ, ביניהם- תרוויח סכום של 200 דולר לחצי שעה של עבודה בזנות, תנאי מגורים הולמים, וכי ישלח אותה רק "ללקוחות טובים". עוד סוכם, כי המשיב ירכוש עבורה כרטיס טיסה מאוקרינה לישראל, כאשר תחילה אמר לה שהוא יממן את עלות הכרטיס, אולם בהמשך אמר לה שהיא חייבת לו 250 דולר עבור עלות הכרטיס.

בתאריך 14/2/14 הגיעה המתלוננת בטיסה מאוקרינה לישראל, ובשדה התעופה המתין לה אדם בשם יהודה קריצ'מר (להלן: "יהודה"), אשר נשלח על ידי המשיב, על מנת לאסוף את המתלוננת. יהודה הסיע את המתלוננת למבנה בירושלים, שם שהו שני אנשים שזהותם אינה ידועה למבקשת.

למחרת היום, נסעה המתלוננת באוטובוס לאילת וזאת לאחר שהמשיב הזמין עבורה כרטיס נסיעה באוטובוס. כשהגיעה לאילת, המתין לה המשיב והסיע אותה ליחידת דיור שכורה בה התגורר יחד עם נטליה בריזגלובה (להלן: "נטשה"), ובהמשך עברה המתלוננת להתגורר ביחידת דיור סמוכה, אותה שכר עבורה המשיב.

במהלך קרות האירועים המתוארים לעיל, סבלה המתלוננת מחום גבוה, קיבלה טיפול רפואי וסירבה לעסוק בזנות. בתגובה, הטיח בה המשיב שהיא "חייבת לו כסף", בגין כרטיס הטיסה, תוך שהוא מקלל אותה ואומר לה כי "הוא בעל הבית וכי היא תעשה מה שהוא מחליט, ואין לה ברירה". המתלוננת בתגובה אמרה למשיב כי היא תחזיר לו את החוב ותעזוב את הארץ. בסמוך לאחר שהמתלוננת טופלה בבית החולים, ובשל דבריו של המשיב החלה המתלוננת לעסוק בזנות בתאריך 17/2/14 ו- 18/2/14, כאשר המשיב שלח למתלוננת באמצעות הודעות טקסט, 4 כתובות של גברים בבתי מלון בעיר אילת. המתלוננת הגיעה למקומות האמורים וקיימה יחסי מין עם 4 גברים. לאחר שהמתלוננת סירבה לבצע מין אוראלי באחד מהגברים, התקשר הלקוח למשיב ובתגובה האחרון שוחח עם המתלוננת וצעק עליה "תמצצי", אולם המתלוננת לא עשתה כן. בסיום האירועים, התקשרה המתלוננת למשיב ואמרה לו שהיא עייפה ורוצה ללכת לישון. המשיב בתגובה אמר לה כי "הוא בעל הבית וכי הוא יחליט מתי היא תלך לישון" והורה לה להמתין במקום בו שהתה.

בסמוך לאחר מכן, הגיעו למקום המשיב ונטשה, והמתלוננת אשר סבלה שוב מחום גבוה, פנתה שוב לקבלת טיפול רפואי. במהלך אספקת שירותי המין הנ"ל, קיבלה המתלוננת מכל אחד משלושת הלקוחות סך של 400 ₪, מהם העבירה למשיב סכום של 600 ₪. במהלך שהותה של המתלוננת במחיצת המשיב ונטשה, ציינה נטשה בפני המתלוננת כי יש אדם העונה לשם "ארטורצ'יק" והוא "סרסור" שעובד עם המשיב וכי הוא "הרבה יותר גרוע מהמשיב", דבר שהפחיד את המתלוננת.

ב.האישום השני

בתאריך 24/2/14, במהלך גביית העדות מוקדמת של המתלוננת בבית המשפט המחוזי באר שבע, בפני כב' השופט י' פרסקי, איים המשיב על המתלוננת בכך שסימן עם אצבעו בתנועת "שחיטה" על צווארו, וקרא לעברה בשפה הרוסית מילים שמשמעותן כי היא "גמורה", או כי "זה הסוף שלה".

3.ב"כ המבקשת עתר להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. נטען, כי התשתית הראייתית נשענת על עדותה של המתלוננת בבית המשפט מיום 24/2/14, במסגרת עדות מוקדמת; הודעות טקסט בין המתלוננת למשיב התומכות בגרסתה; הודאתו החלקית של המשיב במיוחס לו; דוחות שוטרים.

אשר לסעיף העבירה המיוחס למשיב (סעיף 376ב(א) לחוק העונשין), טען ב"כ המבקשת, כי הסעיף כאמור אינו דורש "כפייה" לעזוב, אלא "גרימתה" בלבד- כאשר חומר הראיות מלמד שהמשיב הוא זה שסיפק למתלוננת את האמצעים לעשות כן (הציע לה עבודה, רכש עוברה כרטיס טיסה, מצא עבורה מקום מגורים בישראל וכו'). עוד נטען, כי משהגיעה המתלוננת לארץ, המשיב כפה עליה לעסוק בזנות, התייחס אליה באופן משפיל והפעיל עליה לחץ לשוב לעבודה למרות שהייתה חולה- ב"כ המבקשת הפנה לעדות המוקדמת של המתלוננת (עמ' 20-22, עמ' 24, עמ' 28).

אשר לעילת המעצר נטען, כי בשים לב לאופי העבירות ונסיבות ביצוען לכאורה, כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק- המשיב גרם לכאורה למתלוננת לעזוב את ארצה ולהגיע לארץ ומימן טיסתה הכל כדי להעסיקה בזנות. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיב יוביל לשיבוש הליכי משפט, זאת נוכח התנהגותו של המשיב במהלך גביית העדות המוקדמת של המתלוננת, כאשר בנוכחות שופט, באי כוח הצדדים ולוחמי יחידת נחשון, איים המשיב לכאורה על המתלוננת בכך שעשה לה מעין תנועת "שחיטה" באמצעות ידיו וקרא לעברה בשפה הרוסית מילים שמשמעותן כי היא "גמורה" או כי "זה הסוף שלה".

4.ב"כ המשיב מנגד, טען כי לא קיימות ראיות לכאורה. נטען, כי המתלוננת העידה במסגרת העדות המוקדמת שהיא זו שהגתה את הרעיון לעזוב את אוקרינה על מנת לעבוד בזנות, ולא המשיב. כך שהמשיב לא הפעיל לחץ או שכנוע או פיתוי על מנת להביאה לארץ (לעניין זה הפנה הסנגור לעמ' 26, 39, 40-41 לעדותה). עוד נטען, כי למתלוננת היה כרטיס טיסה חזרה לאוקרינה ליום 18/2/14- כחמישה ימים לאחר הגעתה. משנשאלה בעדותה מדוע לא טסה במועד המתוכנן, השיבה כי באותו היום התקינו בדירתה באילת מקלחת- כך שהמשיב לא מנע ממנה לעזוב חזרה לאוקרינה. עוד נטען כי על פי עדותה, המתלוננת הייתה חופשיה בתנועותיה, המשיב סייע לה שלא חשה בטוב ולקח אותה לקבלת טיפול רפואי. עוד טען הסנגור, כי מחומר הראיות לא עולה עבירה של עיסוק בזנות, אלא לכל היותר מעשה זנות. כך גם ביחס לעבירת הסרסרות- אין ראיות שהמתלוננת העבירה כסף כלשהו למשיב.

אשר לאישום השני נטען, כי המתלוננת מסרה שהמשיב עשה לה "כל מיני סימנים" והיא רוצה שהוא יסביר לה מה כוונתו. גם השוטר ליאון בן שלוש ראה שהמשיב עושה סימנים כלשהם, אולם במזכרו הוא לא מפרש אותם כסימני שחיטה. אשר לעילת המעצר, נטען כי המסוכנות הלכאורית היא נקודתית, ומאחר והמתלוננת לא נמצאת בארץ ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.

דיון והכרעה

5.ההחלטה בדבר מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נעשית על סמך חומר הראיות הגולמי, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית, בשלב זה יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם (ראה בש"פ 10234/08). הלכה היא, כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ה-הוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים (ראה בש"פ 8087/95). עוד נקבע, כי בשלב המעצר אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות, אלא אם מדובר בפריכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה (ראה בש"פ 6982/10). בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש הראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראה בש"פ 352/11).

המסגרת הנורמטיבית

6.סעיף 376ב(א) קובע כדלקמן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ