אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' חנון ואח'

מדינת ישראל נ' חנון ואח'

תאריך פרסום : 19/03/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
8973-06-12
14/03/2013
בפני השופט:
יורם נועם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. עוזיאל חנון
2. ראובן דהוקרקר
3. אוסאמה אל סאחלי

גזר-דין בעניינו של נאשם 2

1.נאשם 2 (להלן – גם הנאשם) הורשע, על-פי הודאתו, כדלהלן: באישום השני – בשתי עבירות שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), ובעבירת ניסיון שוד, לפי סעיף 402(ב) בשילוב סעיף 25 לחוק; ובאישום השלישי – בעבירת ניסיון שוד, לפי סעיפים 402(ב) ו-25 לחוק. הרשעתו של הנאשם ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, לפיו הודה בעובדות כתב-אישום מתוקן שהוגש בעניינו. הסדר-הטיעון לא חל על העונש.

משפטם של נאשמים 1 ו-3 תלוי ועומד, ונאשם 1 אמור להעיד כעד תביעה נגדם. על-רקע זה, ועל-יסוד הוראת סעיף 155(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1982, יש לגזור את דינו כבר בשלב זה.

2.אסקור תחילה את עובדות האישום השני, העומדות ביסוד הודאתו והרשעתו של נאשם 2; ויודגש, כי העובדות מובאות רק בעניינו של נאשם 2 ולא בעניינם של הנאשמים האחרים, שמשפטם תלוי ועומד לפניי. להלן עובדות האישום השני: במועדים הרלבנטיים לכתב-האישום שירתו הנאשמים כשוטרים במשמר הגבול, בשירות סדיר. ביום 28.5.12 בשעות אחר הצהריים יצאו נאשמים 1 ו-2 (להלן – הנאשמים) מהבסיס שבו שירתו (להלן – הבסיס), זאת שלא במסגרת משמרתם או תפקידם. השניים לבשו מדים, אך הסתירו את תג השם שלהם, ונאשם 1 נשא נשק מסוג M-16. הם הגיעו למסוף האוטובוסים במזרח העיר, המצוי מחוץ לתחום גזרת הפעילות של הפלוגה שאליה השתייכו. הנאשמים פגשו באקראי בשלושה אנשים בעלי תעודות זהות פלסטיניות, שזהותם אינה ידועה למאשימה. הם הורו לשלושה להתלוות אליהם, והובילו אותם עד לסמטה, שם ערכו חיפוש על כל אחד מהם בנפרד. במהלך החיפושים גנבו הנאשמים מהשלושה כסף מזומן, בסכום שאינו ידוע למאשימה, העולה על 370 ₪.

בסמוך לאחר מכן, חזרו הנאשמים למסוף האוטובוסים, שם הורו לשלושה אנשים שישבו באוטובוס והיו בעלי תעודות זהות פלסטיניות – פלוני שזהותו אינה ידועה למאשימה, חליל כאעבנה (להלן – חליל) וסלאם מעאייה (להלן – סלאמה) – להתלוות אליהם. הנאשמים הוליכו את השלושה לכיוון רחוב הנביאים, ובדרכם עיכבו אדם נוסף, אף הוא בעל תעודת זהות פלסטינית, אשר זהותו אינה ידועה למאשימה. הם הובילו את כל הארבעה לסמטה הממוקמת בין רחוב הנביאים לבין רחוב יחיא אדהאן (להלן – הסמטה). בהיותם בסמטה, הורו הנאשמים לארבעה לרוקן את תכולת כיסיהם, להניחה על הרצפה ולעמוד כשפניהם לקיר. חליל רוקן את תכולת כיסיו כפי שנתבקש, אך סירב להסתובב לכיוון הקיר. בתגובה, ניגש אחד הנאשמים אל חליל, הצמיד את אגרופו ללחיו של חליל ודחף אותו בעוצמה. בשלב זה, הרימו הנאשמים את ארנקו של חליל מהרצפה. עוד בטרם הספיקו לפתוח את הארנק ולבחון את תכולתו, אמר חליל לנאשמים שיעזבו את הארנק, והזכיר את דבר הימצאותן של שתי שוטרות בקִרבת מקום, שעל פניהן חלפו בדרכם לסמטה. בתגובה, נמנעו הנאשמים מלגעת בארנק, ולאחר שבדקו את תעודת הזהות של חליל, שחררו אותו לדרכו, ואיימו עליו כי אם יראו אותו פעם נוספת באזור "יעשו לו בעיות".

לאחר ששוחרר חליל, הצמידו הנאשמים את סלאמה לקיר, והורו לו לרוקן את תכולת כיסיו ולהניחה על הרצפה. סלאמה עשה כבקשתם, והניח על הארץ ארנק שהכיל 2,500 ₪ – סכום שלא היה ידוע לנאשם 2. נאשם 2 נטל מתוך הארנק סך של 1,000 ₪. לאחר עריכת חיפוש על גופו, הורו הנאשמים לסלאמה לאסוף את חפציו, פרט לארנקו שנותר בידיהם. הם ציוו עליו להסתובב, תחבו את ארנקו לכיס מכנסיו האחורי והורו לו לעזוב את המקום מבלי להסתכל לאחור. אחד מהם אף בעט באחוריו של סלאמה כדי לדרבנו להתרחק במהירות מהמקום. בשלב זה, עזבו הנאשמים את הסמטה כשבידיהם הכסף שגנבו מסלאמה. בהגיעם לבסיס, מסר כל אחד מהנאשמים לנאשם 3 סך של 100 ₪ מן הכסף הגנוב. בגין המעשים האמורים, הורשע נאשם 2 באישום הראשון בשתי עבירות שוד ובעבירת ניסיון שוד.

ומכאן לעובדות האישום השלישי, העומדות ביסוד הודאתו והרשעתו של נאשם 2; ואשוב ואדגיש, כי העובדות מובאות אך בעניינו של נאשם 2. להלן עובדות האישום השלישי: ביום 30.5.12 בשעות אחר הצהריים, יצאו נאשמים 2 ו-3 מבסיסם בירושלים, זאת שלא במסגרת משמרתם או תפקידם. השניים לבשו מדים, אך הסתירו את תג השם שלהם. הם הגיעו למסוף האוטובוסים במזרח ירושלים, במטרה לאתר שוהים בלתי חוקיים ולגנוב את כספם. הם פנו לשלושה אנשים, שנשאו תעודות זהות פלסטיניות, הורו להם להתלוות אליהם, והובילו אותם עד לסמטה ברחוב הנביאים. בהיותם בסמטה, החלו נאשמים 2 ו-3 לערוך חיפושים על השלושה. בשלב זה הגיעו למקום שתי שוטרות תנועה. הן שאלו את הנאשמים לפשר מעשיהם ודרשו לקבל את פרטיהם האישיים. על-רקע הגעת השוטרות, החליטו נאשמים 2 ו-3 לחדול ממעשיהם, ושחררו את שלושת התושבים הפלסטינים לדרכם. בגין המעשים האמורים, הורשע הנאשם בעבירת ניסיון שוד.

במסגרת הסדר-הטיעון, הוסכם כי בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות, שבהן הודה הנאשם, יתבססו הצדדים בטיעוניהם לעונש אך ורק על עובדות כתב-האישום המתוקן, לא יחרגו מהן, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן. בנוסף הוסכם במסגרת הסדר הטיעון, כי הנאשם יוכל לטעון בכל הנוגע לאישום השני, כי הוא לא היה מי שביצע את המעשים הפיזיים הנוגעים לגניבה משני המתלוננים (כמתואר בסעיפים 8, 10, 11 ו-13 לכתב-האישום המתוקן), וכי לעניין זה תסתפק המאשימה באחריותו הפלילית של הנאשם, כמבצע בצוותא, מכוח דיני השותפות.

3.הנאשם הִנו בן 20, רווק. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם הוא הבן הבכור במשפחתו ולו שלושה אחים. מאז גירושי הוריו התגורר בבית אִמו. הוא סיים שתיים-עשרה שנות לימוד במסלול מקצועי, ובמקביל, החל מגיל ארבע-עשרה, סייע לפרנסת אִמו בעבודות מזדמנות, על-רקע מצוקתה הכלכלית של המשפחה. הוא התגייס למשמר הגבול בחודש דצמבר 2010 ושובץ בבסיס בירושלים. תִפקודו במסגרת מג"ב היה תקין, והוא חש סיפוק מאופי השירות ומתרומתו למדינה. הנאשם נעצר בגין העבירות הנדונות למשך כשלושה שבועות ולאחר מכן שוחרר ל"מעצר בית", זאת בפיקוחם, לסירוגין, של הוריו. במהלך תקופה זו היה נתון הנאשם במסגרת של "פיקוח מעצר" מטעם שירות המבחן, והשתלב בקבוצה טיפולית המיועדת לצעירים המתמודדים לראשונה בחייהם עם מעורבות פלילית. הוא התמיד להגיע למפגשים, וגילה רצינות ומחויבות להליך הטיפולי הקבוצתי.

בשיחתו עם קצינת המבחן, הסביר הנאשם את התנהגותו הנדונה בתקופה שבה התמודד עם לחץ ועומס רגשי, עקב מצוקה כלכלית של משפחתו וחוסר יכולתו לסייע לאִמו. לדבריו, פעל באופן המתואר בכתב-האישום מבלי ששקל את משמעות מעשיו והשלכותיהם. שירות המבחן התרשם, כי בשעתו טשטש הנאשם את האלמנטים הכוחניים והפוגעניים בהתנהגותו, אך מאז הצליח לבחון את מעשיו באופן ביקורתי ומעמיק, נטל אחריות על הפגיעה במתלוננים וגילה אמפתיה כלפיהם. עוד העריך שירות המבחן, כי מערכת היחסים של הנאשם עם אִמו, והאחריות שלקח הנאשם לאורך השנים במתן סיוע כלכלי למשפחתו, עמדו בבסיס ההחלטות השגויות וההתנהגות הפוגענית נושא כתב-האישום.

שירות המבחן התרשם, כי לנאשם נורמות וערכים מקובלים; וההליכים המשפטיים, כמו גם המעצר, דרבנו אותו לעריכת בדיקה מעמיקה וחשבון נפש פנימי וליצירת שינוי קוגניטיבי והתנהגותי. בנסיבות אלו, חרף חומרת העבירות, סבר שירות המבחן, כי הטלת מאסר לריצוי בפועל עלולה להחליש את הנאשם מבחינה נפשית, להפר את האיזון המחודש שיצר בחייו, ולהביא לנסיגה כללית במצבו. לאור האמור, ראה שירות המבחן חשיבות לאמץ את הפן הטיפולי-שיקומי במקרה זה, והמליץ על הטלת צו מבחן למשך שנה, שבמסגרתו יתאפשר לנאשם להמשיך את ההליך השיקום שבו החל במסגרת שירות המבחן, זאת בצד הטלת מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

4.ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ובפרט כאשר אלו בוצעו על-ידי שוטר, אגב ניצול לרעה של מעמדו, כלפי עוברי אורח חסרי אונים. לנוכח הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, גרסה ב"כ המאשימה כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירות הנדונות הִנו בין שלוש שנות מאסר לשמונה שנות מאסר, בדומה למתחם שנקבע בת"פ (ב"ש) 12088-11-10 מדינת ישראל נ' פיראס אלזיאדנה (15.11.12). בכל הנוגע לקביעת עונש מתאים, בגדרי מתחם העונש ההולם, סברה ב"כ המאשימה כי לאור מכלול הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של הנאשם, יש מקום להטיל עליו מאסר בהתאם לרף הנמוך של מתחם הענישה ההולם האמור, זאת בצד מאסר על-תנאי מרתיע ופיצוי משמעותי לשני המתלוננים (השניים מתוך קבוצת המתלוננים שפרטיהם וזהותם ידועים למאשימה).

5.הסנגורית לא הקלה ראש בחומרת העבירות והמעשים, והדגישה כי הנאשם ער לחומרת מעשיו המבישים, וחש בושה וחרטה על מעלליו. היא הוסיפה וציינה, כי העבירות לא בוצעו מתוך רוע לב או ערכים מעוותים, אלא מ"אובדן דרך רגעי" (כלשונה), על-רקע המצוקות שתוארו בתסקיר שירות המבחן. לגרסתה – לנוכח הודאתו של הנאשם במיוחס לו, החרטה שהביע על מעשיו, נטילת האחריות המלאה, נסיבותיו האישיות, העובדה ששילם מחיר כבד בעצם הפסקת שירותו הצבאי בנסיבות המבישות הנדונות, והתגייסותו לטיפול שיקומי במסגרת שירות המבחן – יש מקום לסטות ממתחם העונש ההולם, וניתן, לשיטתה, להסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות, כמומלץ על-ידי שירות המבחן, כדי שלא לסכל את המשך ההליך השיקומי. היא הפנתה למספר פסקי-דין שבהם הוטלו על שוטרים שהורשעו בעבירות אלימות, אגב שימוש לרעה בכוח המשרה, עונשי מאסר בעבודות שירות; ואולם אף לא באחד מפסקי-הדין הורשעו נאשמים בעבירת שוד.

6.בהתאם לתיקון 113 לחוק, על בית-המשפט לקבוע בגזר-הדין את מתחם העונש ההולם, זאת בהתאם לעיקרון המנחה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; ובהמשך – לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם הענישה ההולם, תוך התייחסות לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, זאת אגב אפשרות לסטות מהמתחם בנסיבות חריגות שצוינו בחוק.

העבירות שבוצעו על-ידי הנאשם פגעו במספר ערכים חברתיים. ראש לכל, ביצוע העבירות פגע בכבודם, בחירותם וברכושם של נפגעי העבירה; ובנוסף – הואיל והעבירות בוצעו על-ידי שוטר לבוש מדים – פגעו המעשים בערכיה של מדינת ישראל כמדינת חוק וכן בתדמית המשטרה בעיני הציבור, עת ניצל הנאשם את מעמדו כשוטר כדי לפגוע במתלוננים וליטול את כספם, אגב העמדתם בסיטואציה מאיימת.

בענייננו הורשע הנאשם, כאמור, באישום השני בכמה עבירות המהוות אירוע אחד; ובעניין זה מורה החוק, כי יש לקבוע מתחם ענישה הולם לאירוע כולו, ולגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע. באישום השלישי הורשע הנאשם בעבירת ניסיון שוד, שנעברה יומיים לאחר האירועים הנדונים באישום השני, ולגביה יש לקבוע מתחם ענישה נפרד.

7.לצורך קביעת מתחם העונש ההולם לעבירות שבוצעו באישום השני, יש להביא בחשבון את מכלול הנתונים הבאים: העונש המֵרבי שנקבע בחוק בצד עבירת שוד בנסיבות מחמירות, העומד על 20 שנות מאסר; ריבוי העבירות – שני מעשי שוד וכן ניסיון שוד, אם כי שלוש העבירות בוצעו באירוע עברייני אחד; העובדה שהנאשם בחר לנצל לרעה את מעמדו לצורך ביצוע עבירות השוד; ביצוע המעשים בחבורה, תוך תכנון מוקדם למען בצע כסף; ובחירת הקורבנות מקרב אוכלוסייה מוחלשת, בהיותם תושבי אזור יהודה ושומרון, אגב ניצול עובדה זו לשם הבאתם לזירה מבודדת לצורך ביצוע השוד, זאת באמתלה של ביצוע חיפוש ותוך ניצול מחפיר של מעמדו כשוטר. בכל הנוגע לנזק שהוסב מביצוע המעשים – הרי שאף אם סכומי הכסף שנגנבו במהלך האירועים לא היו גבוהים, וגם אם הכספים הוחזרו בסופו של יום למתלוננים, הרי שעיקר הנזק מתמקד במקרה דנן – הן בפגיעה בגופם, בכבודם, בחירותם וברכושם של הקורבנות, והן בפגיעה שהסבו המעשים לתדמית המשטרה ולאמון הציבור בגורמי אכיפת החוק. באשר לחלק היחסי שנטל הנאשם בביצוע המעשים, הרי שעל-פי הסדר-הטיעון, לא היה זה הנאשם שביצע בפועל את מעשי האלימות הפיזיים כלפי המתלוננים; ואולם אחריותו לביצוע העבירות נובעת מכוח היותו מבצע בצוותא, על-פי דיני השותפות, ותרומתו לביצוע העבירות הייתה ניכרת ומשמעותית, שכן לא ניתן היה לבצע העבירות אלא בשיתוף פעולה הדדי. אמנם האלימות והאיומים שקדמו לגניבה לא היו ברף חומרה גבוה, ולא נגרמו למתלוננים פגיעות גוף; ואולם, חומרת מעשיו של הנאשם באה לידי ביטוי בכך שהעמיד את המתלוננים במצב של השפלה וחוסר אונים, על-רקע ההתעמרות בהם והעמדתם בסיטואציה מאיימת ופוגענית. בהתחשב במכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות הנדונות באישום השני, דומה כי מתחם העונש ההולם בגין שתי עבירות השוד ועבירת ניסיון השוד שבוצעו כלפי שלושת המתלוננים באישום השני, הוא בין שנתיים לשש שנות מאסר. כפועל יוצא, מתחם הענישה ההולם בגין עבירת ניסיון השוד הנדונה באישום השלישי, שבוצעה כאמור יומיים לאחר האירועים הנדונים באישום השני, ואשר במהלכה רק החל הנאשם לערוך חיפוש על גופם של השלושה ונאלץ לחדול ממעלליו מחשש פן יתגלו – הוא בין שנה לשלוש שנות מאסר.

8.ומכאן לדיון בגזירת העונש המתאים לנאשם. בגזירת העונש המתאים לנאשם, יש להתחשב גם בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. יש להביא בחשבון לקולא לעניין העונש את תִפקודו הנורמטיבי של הנאשם עד למעידה הפלילית החמורה הנדונה; את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות שתוארו בתסקיר שירות המבחן, אשר עמדו ברקע לביצוע העבירות; את הודאתו בביצוע המעשים הן בחקירה המשטרתית והן בבית-המשפט, דבר שהביא לחיסכון בזמן שיפוטי; את החרטה הכנה שהביע על מעשיו, נטילת האחריות וגילוי האמפתיה כלפי המתלוננים; ואת מאמציו ליצירת שינוי קוגניטיבי התנהגותי במסגרת ההליך הטיפולי שבו השתלב לאחר שחרורו מן המעצר. עם זאת, למרות שהנאשם השתלב בהליך שיקומי במסגרת קבוצה טיפולית בשירות המבחן, וחרף המלצת שירות המבחן לשלבו במסלול טיפולי-שיקומי במסגרת צו מבחן, לא מצאתי כי קיימות נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, המצדיקות חריגה ממתחם העונש ההולם שנקבע לעיל; זאת נוכח החומרה היתרה של העבירות, נסיבות ביצוען ומידת אשמו של הנאשם, כפי שפורטו לעיל. בנסיבות העניין, סבורני כי יש לגזור עונש כולל לכל האירועים.

9.לנוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, מן הראוי להשית על הנאשם מאסר בפועל בגדרו של מתחם הענישה ההולם; זאת משיקולים של גמול והוקעת המעשים המחפירים; מטעמים של הרתעה אפקטיבית – אינדיבידואלית וכללית; ומתוך צורך ליתן ביטוי הולם לערכים המוגנים שנרמסו ברגל גסה על-ידי הנאשם – הפגיעה בכבודם, בחירותם וברכושם של נפגעי העבירה, והפגיעה שהסב הנאשם לתדמית המשטרה ולאמון הציבור בה. עם זאת, לנוכח הנסיבות המקלות שנמנו לעיל, ואשר צוינו על-ידי הסנגורית, יעמוד העונש ברף הנמוך של מתחם הענישה ההולם, כפי שאף התבקש על-ידי ב"כ המאשימה.

10.על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני גוזר את דינו של נאשם 2 כדלהלן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ