אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' חליוא(עציר)

מדינת ישראל נ' חליוא(עציר)

תאריך פרסום : 07/09/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום ירושלים
2057-09-11
07/09/2011
בפני השופט:
רם וינוגרד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
בן חליוא (עציר)
החלטה,החלטה

החלטה

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות, כאשר על פי הנטען בכתב האישום תקף המשיב את המתלונן ביום 19.08.2011, בסמוך לשעה 01:00, וזאת על רקע אירוע במסגרתו מסר המתלונן פרטים אודות אדם אחר שהיה מעורב בעסקת סמים. על פי הנטען בכתב האישום פרץ וויכוח בין המתלונן למשיב, שהתפתח לחילופי מהלומות, כאשר אדם נוסף יוצא מרכב ומצטרף למהומה ומכה את המתלונן באלה. תוך כדי חילופי מהלומות אלה שלף המשיב סכין או כלי חד אחר וניסה לדקור את המתלונן באיזור בית החזה. המתלונן ניסה להגן על עצמו ונחתך בידו השמאלית. כמו כן, נפרקה כתף שמאל של המתלונן, ונגרמו לו חבלות נוספות.

המשיב, שטוען גם בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, פתח וטען שיש מקום להורות על שחרורו בשל קיומן של 3 טענות מקדמיות. לשיטתו העובדה שהתבקש מתן ארכה להגשת תעודת חסיון יש בה כדי לפגוע באופן מהותי ביכולתו להתגונן, וממילא יש מקום להורות על שחרורו ולכל הפחות יש בכך כדי להוות שיקול לשחרור, הטענה השניה עניינה באפליה בינו ובין מעורבים אחרים בפרשה, ואילו הטענה השלישית נוגעת לסמכותה של הפרקליטות להגיש כתב אישום בעבירה שעל פני הדברים מצויה בתחום הסמכות של התובע המשטרתי.

דין כל הטענות המקדמיות להדחות. מתן ארכה להגשת תעודת חסיון, אף שהוא עלול ליצור בעיות בנסיבות מסוימות, ומעורר קושי (ר' בש''פ 6322/09 אבו כרם נ' מדינת ישראל, מיום 12.08.09; בש''פ 3437/10 מדינת ישראל נ' דרי מיום 31.05.10), אין בו כדי לאיין את תוקפן של הראיות האחרות המוצגות בפני בית המשפט. יש אומנם לקצוב פרק זמן מתאים לצורך הוצאת תעודת החיסיון, שאי עמידה בו עלול להביא לשינוי בעמדה הנוגעת למעצר, אולם אין פירושו של דבר שבכל עת בו מתעכבת הוצאת תעודת החיסיון למשך ימים או אף שבועות ספורים מהמועד בו הוגש כתב אישום יהווה הדבר גורם המביא באופן ישיר לשחרורו של נאשם לחלופה כזו או אחרת. גם את טענת ההפליה יש לדחות. עיקרון השיוויון עניינו בכך "נאשמים שנסיבותיהם דומות, יזכו ככלל ליחס שווה גם לעניין מעצרם עד תום ההליכים" (בש"פ 2558/10 כוגן נ' מדינת ישראל, מיום 06.06.2010; בש"פ 3987/11 קדוש נ' מדינת ישראל, מיום 24.07.2011). מכאן, שיש להצביע על כך שנסיבות הנאשמים השונים דומות. במקרה דנן, נחשד אומנם אסף גבאי בתקיפת המתלונן באמצעות אלה, אולם עלה בידו להציג שלוש עדויות אליבי המצביעות על כך שלא היה במקום במועד האירוע. בעניינו של אדיר קיימות ראיות סותרות, ומכל מקום, לא מיוחסת לו תקיפה באמצעות אלה או באמצעות סכין, והבסיס הראייתי בנוגע להשתתפותו בחילופי המהלומות רעוע למדי. ממילא, לא מדובר בחשודים שנסיבותיהם דומות, אלא באנשים שהיסוד הראייתי הנוגע לכל אחד מהם שונה באופן מהותי ביותר. לפיכך, אין מקום גם לטענת האפליה. אשר לטענה השלישית, אומנם לא הוצג בפני בית המשפט אישור של פרקליט המחוז, אלא שסעיף 60 (ו') לחוק סדר הדין הפלילי מבהיר את המובן מאיליו לפיו אין לקבוע כי הליכים שנפתחו על ידי הפרקליטות על אף שמן הראוי היה שינוהלו על ידי התביעות המשטרתיות הם בטלים. הכלל הוא כי בכלל מאתים מנה, ולעובדה שהפרקליטות מצאה לנכון לנהל את ההליך, אין כל השפעה על שאלת מעצרו או שחרורו של אדם.

כאמור, המשיב כופר בקיומן של ראיות לכאורה. עיון בחומר החקירה מעלה כי במקום האירוע הגיע השוטר עדן נבון ובדו"ח הפעולה מיום האירוע כשעה לאחריו, ציין שהמתלונן מסר במפורש שהמשיב הוציא סכין ודקר אותו. המתלונן זיהה את המשיב בוודאות כמי שדקר אותו. אישתו של המתלונן טענה באותה עת שאינה יודעת ממה נדקר, ועל אף שראתה את המשיב מכה את המתלונן "היא לא ראתה סכין או משהו ולדעתה הפציעות מהאלה". בהודעתו של השוטר בוריס (הודעה 9), שנגבתה שמונה ימים לאחר האירוע, העיד השוטר כי ביום האירוע מסר לו המתלונן שהמשיב שלף סכין וחתך אותו בידו. על פי הודעתו, גם רעייתו של המתלונן מסרה באותה עת שאדם אחר תקף את בעלה עם אלה בעוד שהמשיב דוקר אותו ביד ובגב.

בשתי הודעות שנגבו מרעייתו של המתלונן נמצאו גרסאות שונות במקצת בנוגע לאירוע הדקירה. בהודעה הראשונה, שנגבתה זמן קצר לאחר האירוע, מסרה "ראיתי את בן מחזיק משהו ביד ואיציק אמר לי שזאת היתה סכין. ראיתי את בן מרביץ לאיציק בידיים עם אותו חפץ". בהודעה השנייה, שנגבתה שלושה ימים מאוחר יותר, העידה שראתה את המשיב "מנופף עם סכין ימינה ושמאלה כדי לחתוך את בעלי. כתוצאה מהחיתוך עם הסכין, בעלי נדקר בכתף וגם ביד". במקביל למסירת הודעות אלה נרשמו מספר מזכרים בנוגע לגרסאות השניים. במזכרים אלה, עולה שהמתלונן סירב במשך תקופה ארוכה למסור הודעה במשטרה, כאשר הוא מציין פעם אחר פעם את פחדו הרב מהמשיב ומהדברים שהוא עלול לעולל לו. הודעתו נמסרה אך ביום 02.09.2011, לאחר שרכבו נשרף. במזכרים שהתייחסו לאירוע עצמו נרשם כי ביום 21.08.2011, מסר המתלונן לחוקר אגמי שהמשיב דקר אותו. לשאלת החוקר אם ראה בוודאות את המשיב דוקר אותו, ציין שהיה "מסטול" אבל אישתו אמרה לו שהמשיב עשה תנועות עם הידיים כשרץ אחריו. בהמשך חילופי הדברים, ציין שהוא בטוח שהדוקר הוא המשיב. רעייתו מסרה באותה עת שראתה את המשיב עושה תנועות של סכין כלפי בעלה. ביום 24.08.2011, שב המתלונן על הגרסה לפיה המשיב דקר אותו, ועל חששו מהגשת תלונה או מסירת הודעה.

אומנם ניתן להצביע על סתירות מסוימות בין הגרסאות השונות של רעיית המתלונן, ועל חזרה מסוימת של המתלונן מהדברים שאמר מיד לאחר האירוע מהם ניתן היה להבין כי ראה בעצמו את המשיב דוקר אותו. עם זאת, לא מדובר בפרכות היורדות לשורש העניין, ואף לא בדברים שיש בהם כדי להוות סתירות מהותיות בראיות. לפיכך, ניתן לקבוע כי סתירות כאלה ואחרות אינן פוגמות בקיומן של ראיות לכאורה. למעשה, לא ניתן אף לומר כי יש בדברים האלה כדי לכרסם בראיות או להחלישן, וזאת בשעה שהמשיב בחר למסור מעין אליבי העומד בסתירה לכל יתר העדויות שבתיק, ולאחר מכן שמר באופן עקבי על זכות השתיקה. למשיב עומדת כמובן זכות השתיקה, אלא שהשימוש בכלי זה מביא הן למסקנה הראיתית כנגדו בשלב המעצר והן, במקרים המתאימים, לחיזוק המסקנה בנוגע למסוכנותו (בש"פ 1748/11 בועז יחזקאל נ' מדינת ישראל, מיום 10.03.11).

לפיכך, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה בנוגע למעורבותו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. עבירות אלה, שעניינן באלימות חמורה, מקימות עילה למעצר עד לתום ההליכים. לא למותר לציין, שמעיון בחומר הרפואי, עולה שהמשיב נחתך בידו ואף נתפר, באופן שתומך בטענה לפיה נעשה שימוש בכלי חד במהלך תקיפתו. הכלל, בנוגע לשימוש בסכין במהלך התקיפה, ולאותה "תת תרבות הסכין", הוא של מעצר עד לתום ההליכים למעט בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות (ראו לדוגמא, בש"פ 1842/11 הרוש נ' מדינת ישראל, מיום 16.03.11). במקרה זה, לא הוצגו כל נסיבות חריגות ומיוחדות, ולמעשה מהראיות עולה תמונה קשה של תקיפה מתוך כוונה, ושל אווירה של פחד שמנעה מהמתלונן מלפנות למשטרה, והניאה את רעייתו מהעימות שהתכוונה ליטול בו חלק. בנסיבות אלה, יש מקום להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

לפיכך, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

תעודת חיסיון תוגש עד ליום 15.09.2011.

ניתנה והודעה היום ח' אלול תשע"א, 07/09/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

החלטה

דומני, שההחלטה דיברה בעד עצמה.

במקרה זה, איני סבור שיש מקום לשקול חלופת מעצר.

ניתנה והודעה היום ח' אלול תשע"א, 07/09/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: נעמי שמואל

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ