אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' חלה

מדינת ישראל נ' חלה

תאריך פרסום : 06/03/2013 | גרסת הדפסה
ח"נ
בית משפט לענינים מקומיים באר שבע
41747-07-12
15/02/2013
בפני השופט:
יואב עטר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל – עיריית באר שבע
הנתבע:
אורן חלה

החלטה

בפני בקשה לפסיקת הוצאות ההגנה בעקבות זיכוי הנאשם עפ"י החלטת ביהמ"ש מיום 6.1.13 בעקבות הודעת המאשימה על חזרה מהאישום, לאחר כפירת הנאשם.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירה של העמדת רכב במקום חניה מוסדר שלא בתוך אחד מהשטחים הפנויים.

לנאשם נרשמה הודעת תשלום קנס בסך 100 ₪ והנאשם ביקש להישפט לפי הוראות סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982.

בישיבת המענה כפר הנאשם והעלה שורה של טענות והתיק נקבע להוכחות ליום 10.1.13. ביום 6.1.13 הגישה המאשימה בקשה לביטול כתב האישום בה ציינה כי היא חוזרת בה מן האישום. משהבקשה הוגשה לאחר כפירת הנאשם, מהווה החלטת ביהמ"ש זיכוי.

סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז 1977 קובע שתי עילות לפיצוי הנאשם: הראשונה, אם ראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, והשניה, אם ראה בית המשפט נסיבות אחרות המצדיקות זאת.

א.החלופה הראשונה עניינה בכך שמלכתחילה לא נמצאו ראיות בתיק, וכי תובע סביר לא היה מגיש את האישום על יסוד אותן ראיות.

ב.החלופה השניה עניינה בנסיבות מיוחדות המצדיקות פיצוי. זהו מושג שסתום המבוסס על אדני הצדק, התלוי במספר שיקולים ובהם: מוחלטות הזיכוי, מידת הנזק, מידת העוול שנגרם לנאשם (ככל שנגרם), עינוי הדין, התנהגות הנאשם, עלילה זדונית מטעם עד תביעה מרכזי, וכיו"ב שיקולי צדק.

בפסק הדין בעניין ראמי דבש (ע"פ 4466/98 דבש נ. מד"י, פ"ד נו (3) 73. כב' השופט חשין, בדעת הרוב, בהתייחסותו לסוגיית הפיצויים ציין כי:

א. "החוק גודר אותנו בשתי עילות – משפט פלילי 'שלא היה יסוד להאשמה' שבו, ו'נסיבות אחרות המצדיקות זאת'. לא הותרנו לרחף מעל עילות אלו, ולזכות פלוני בשיפוי ובפיצוי אך באשר זוכה במשפטו" (דבש, פיסקה 44).

ב.ביחס לעילה השניה של נסיבות אחרות, קבע כב' השופט חשין: "לשון אחר, חייב שיימצא דבר-מה נוסף לזיכוי, ולא אך דבר-מה על דרך הסתם, אלא דבר המורה אותנו כי מוצדק לפסוק לנאשם שזוכה שיפוי או פיצוי" (דבש, פיסקה 48) והוסיף לעניין עילה זו: " אין לה לא גוף ולא דמות הגוף, ושואבת היא כח ואון במישרין ממעיין הצדק...".

אודות פסיקת הוצאות לפי סעיף זה נקבע לא אחת כי אין המדובר בזכות אוטומטית הנולדת בכל עת בו מזוכה נאשם:

"הזכות שנקבעה בסעיף 80 לחוק העונשין, אינה זכות מוחלטת. שלא כמו במשפט האזרחי, הזכאות לתשלום הוצאות משפט ופיצויו של נאשם שיצא זכאי בדינו אינה אוטומטית... ...שיקולים שונים עשויים להוביל לכך כי זכותו של נאשם לפיצוי מכח סעיף 80 תצטמצם. לעיתים כה רב יהיה משקלם של שיקולים "נוגדי פיצוי" אלה, עד כי הזכות לפיצוי ותשלום הוצאות תיסוג ותדחה מפניהם. אף המחוקק היה ער לקיומם של שיקולים ואינטרסים מסוג זה, ועל כן העניק לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלת זכאותו של נאשם לפיצוי, וטבע את הביטוי "רשאי" לצוות. ביטוי נוסף לכך, ניתן למצוא בסעיף 80 (ב) הקובע כי שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות סכומי מקסימום לפיצוי שינתן מכוחו של הסעיף. נציין, כי בסמכות זו אכן נעשה שימוש (ראו תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב 1982, ללמדנו כי אף שיקולים תקציביים עשויים להשפיע על היקפה של הזכות הקבועה בסעיף 80. שיקול נוסף אשר עשוי להגביל את הזכאות לפיצוי ותשלום הוצאות מכח סעיף 80, הוא הרצון שלא לרפות את ידיה של התביעה, בשל האינטרס הציבורי בהעמדה לדין ואכיפת שלטון החוק, אינטרס המהווה תנאי הכרחי לקיומה של חברה מתוקנת..." (ע"פ 2366/03 עסאף נ. מד"י, דינים עליון כרך ע' 30).

באשר לשאלה האם בעת הגשת כתב האישום ע"י התובע לבית המשפט, עמדה בפני התובע תשתית ראייתית אשר תובע סביר היה מגיש בגינה כתב אישום וזאת נוכח העובדה שחומר החקירה שעמד בפניו אותה לא כלל רק את הדו"ח שרשמה הפקחית, אלא, ראוי לציין כי במקרה דנן עמדה בפני המאשימה גם גרסת הנאשם נוכח טענתו כי הגיש בקשה לביטול הדו"ח אשר פירטה את בקשתו.

אכן, דומה כי משבפני התובע שהכין את כתב האישום עמדה גרסת הנאשם, אשר הוגשה במסגרת הבקשה לביטול הדוח ולפיה לא היה מקום לרישום הדו"ח נוכח הטענות שפורטו שם, ראוי היה כי טענותיו יישקלו לפני הגשת כתב האישום ואולם לא ניתן לומר, בשים לב למפורט בתגובתה של המשיבה, כי תובע סביר לא היה מגיש כתב אישום.

באשר לאפשרות להשתת הוצאות מכוח החלופה השנייה, סבורני כי משהמאשימה, לאחר שפירט הנאשם באוזניה שוב את טענותיו בישיבת המענה, הפעילה שיקול דעת ראוי, שקלה את מלוא טענותיו של הנאשם ונמנעה מלגרור אותו למשפט, הרי שעצם נכונות המאשימה לחזור בה מן האישום בשלב מוקדם יותר של ההליך מטה את הכף לטובת דחיית הבקשה, מה גם שחלק ניכר מהמפורט בבקשה, מתייחס לטענות הנאשם לפגיעה בכלל הציבור והנאשם, הגם שנקב בסכום של 2,400 ₪, בבקשתו, לא פירט באופן פרטני את ההוצאות בפועל שנגרמו לו.

סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ה' אדר תשע"ג, 15 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ