אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' חייקין

מדינת ישראל נ' חייקין

תאריך פרסום : 07/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"ד
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים
6503-10-12
27/06/2013
בפני השופט:
נאיל מהנא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אמיל חייקין
גזר-דין

גזר דין

מבוא

הנאשם שבפניי הורשע על פי הודאתו בגרימת תאונת דרכים תוך נהיגה בחוסר זהירות.

העבירות בהן הורשע הנאשם הן אלה: אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול, עבירה על תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה; נהיגה בדרך הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; חבלה של ממש, עבירה על סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 10.07.12 בסמוך לשעה 07:30 נהג הנאשם ברכב פרטי ברחוב כנפי נשרים מכיוון כללי שד' הרצל והתקרב לצומת עם רחוב בקי בירושלים. בהגיעו לצומת, נהג בחוסר זהירות כאשר פנה שמאלה והתנגש באופנוע אשר ונכנס לצומת מהכיוון הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם. נטען בכתב האישום כי חוסר זהירותו של הנאשם מתבטאת בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, החל לבצע פנייה שמאלה בצומת מבלי שנתן זכות קדימה לאופנוע, שהגיע ממול ובכך גרם לתאונת דרכים בה נחבל רוכב האופנוע חבלה של ממש (קרעים ב- 3 רצועות בברך ימין, קרע במינסקוס) וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

במועד הטיעונים לעונש ביקש הסניגור, כי המאשימה תציג בפני ביהמ"ש תעודות רפואיות עדכניות ברם, עד למועד כתיבת גזר הדין לא הוגשה כל תעודה רפואית עדכנית על ידי המאשימה, מלבד התעודה שהוצגה בפניי מיום האירוע.

טענות הצדדים

המאשימה טענה, כי לרוכב האופנוע נגרמו חבלות קשות ומשכך, היא עותרת להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

מנגד, טען הסניגור, כי במקרה דנן אין מקום להשית על הנאשם עונש מאסר. לטענת הסניגור, כתב האישום שבו הודה הנאשם מייחס לו עבירות הנעדרות מחשבה פלילית ו/או רשלנות ומוגדרות כעבירות מסוג "אחריות קפידה". משכך, לטענת הסניגור המאשימה מנועה מלבקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל או מאסר על תנאי וזאת עפ"י סעיף 22(ג) לחוק העונשין.

עוד טוען הסניגור, כי אמנם הנאשם הודה בגרימת חבלה של ממש לרוכב האופנוע. ברם, הממצאים שנקבעו בתעודות הרפואיות מעידים על כך שמדובר במצב שלא ניתן בהכרח לייחס אותו לתאונה. לטענת הסניגור, במקרה דנן, אין להוציא מכלל אפשרות שרוכב האופנוע נפגע בארוע נוסף, או שארוע התאונה "הולבש" על פגיעה "ישנה בברך". בכל מקרה טען, הסניגור כי המאשימה כלל לא המציאה תעודות רפואיות עדכניות לעניין פגיעתו של רוכב האופנוע.

דיון

העבירות בהן הורשע הנאשם

למרות שבמקרה דנן הודה והורשע הנאשם בתאונת דרכים הגורמת חבלה של ממש, המאשימה בחרה להעמיד אותו לדין בעבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה שעניינה "נהיגה בחוסר זהירות" ולא בעבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה שעניינה "נהיגה בקלות ראש" או "נהיגה ברשלנות". אציין, כי ההבדל בין סעיפים אלה נעוץ ביסוד הנפשי.

סעיף 62 לפקודת התעבורה מונה את העבירות אשר מי שעובר אותן דינו למאסר "העובר אחת העבירות האלה, דינו – מאסר שנתיים". ואילו סעיף 21(ג) לתקנות התעבורה אינו נוקט בלשון דומה.

יפים לענייננו דברי כבוד השופט ד"ר אברהם טננבוים בתד (י-ם) 2136/05 מ"י נ' שוויקי (פורסם בנבו, מיום 05.04.05) :"סעיף הרשלנות 62(2) מיועד למקרים שבהם יש חומרה יתירה במעשה הנאשם, חומרה שיכולה להתבטא ברמת מחשבה פלילית גבוהה יותר או נסיבות עובדתיות חמורות יותר. רצוי במקרים מעין אלו גם כי התביעה תציין בפירוש בכתב האישום מהי אותה חומרה יתירה.".

ההבדל התוצאתי בין העמדה לדין בגין עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה לבין תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה נעוץ ברמת הענישה המושגת כתוצאה מהרשעה בסעיף האישום. הרשעה בעבירה על סעיף 62(2) מוביל לענישה חמורה יותר, שכן סעיף זה נמנה על התוספת השנייה לפקודת התעבורה המחייבת בהתאם לסעיף 38(2) לפקודת התעבורה לפסילת רישיון הנהיגה לתקופת מינימום של 3 חודשים. ככלל, יעשה שימוש בסעיף 62(2) בנסיבות חמורות של גרם תאונה שעולות ממנה רמת רשלנות גבוהה במיוחד של הנאשם, וזאת על מנת להביא להטלת פסילת חובה מינימאלית של רישיון הנהיגה.

האם קיים יסוד לבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר?

סעיפי האישום המיוחסים לנאשם הן אכן מסוג "אחריות קפידה" כמשמעות המונח בסעיף 22(א) לחוק העונשין. עבירה של "אחריות קפידה", היא עבירה שבה די להוכיח, כי התקיים היסוד העובדתי ואין צורך להוכיח יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. כלומר, משעה שהוכח, כי אדם ביצע את המעשה המהווה עבירה, חזקה שעבר עבירה פלילית והתביעה אינה צריכה להוכיח, כי היה מודע לקיום נסיבות העבירה או כי התרשל במעשיו.

המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר. אולם בהתאם לסעיף 22(ג) לחוק העונשין נקבע לעניין אחריות קפידה כי "לא יידון אדם למאסר, אלא אם כן הוכחה מחשבה פלילית או רשלנות".

לאמור, בגין עבירה מסוג אחריות קפידה לא יוטל מאסר בהתאם לסעיף 22(ג) לחוק העונשין. ברם מקום שעסקינן בעבירה של אחריות קפידה ועלה בידה של התביעה להוכיח מחשבה פלילית או רשלנות, ניתן יהיה לגזור בגינה עונש מאסר (ראה: רע"פ 1901/13 אופיר נ' מ"י (פורסם בנבו, 07.04.13); ע"פ 4783/09 שולשטיין נ' רשות ההגבלים העסקיים (פורסם בנבו, 16.09.10)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ