מדינת ישראל נ' דויטש צבי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים החצייה בבטחה, בניגוד לתקנה 67 א' לתקנות התעבורה, עבירה מיום 03.10.10.

הנאשם כפר באשמה.

מטעם המאשימה העיד רס"מ לוי דורון אשר ערך את ההזמנה לדין וכתב האישום ואישר תוכנם (ת/1). בנסיבות רשם כי בהיותו בתצפית על מעבר החצייה הבחין ברכב הנאשם מגיע מצפון לדרום מבלי לתת זכות קדימה להולך רגל וילד שחצו ממערב למזרח וגרם להם להפסיק את החצייה ולעצור.

בבית המשפט אישר העד כי היו במקום שני נתיבים לכל כיוון, כי במקום צבועה המדרכה מצד ימין אדום לבן ואסור להחנות שם. העד לא זכר באם היה רכב נוסף שנסע מאחורי הנאשם וצפר לו.

בנוסף אישר כי בעקבות ביצוע העבירה נסע אחרי הנאשם והורה לו לעצור ולא זכר באם התווכח עם השוטרת הנוספת (עמוד 1 שורה 10 – עמוד 2 שורה 12 לפרוטוקול).

העידה הגב' יונית ארדיטי (שוטרת שח"ם) אשר ערכה את המזכר ת/2 ואישרה תוכנו. תוכנו של המזכר ת/2 תואם את תוכן הנסיבות כפי שפורטו בת/1. במסגרת חקירתה הנגדית לא זכרה קיומם של רכבים נוספים שחנו בצד ימין, לא זכרה באם התווכחה עם השוטר האחר ולא זכרה באם מסרה את הדו"ח לנאשם במועד ביצוע העבירה.

הנאשם עצמו העיד כי ידע שקיים במקום מעבר חצייה וצריך להאט, אך במקרה זה חנו בצד ימין רכבים במקום אסור ובכך פגעו בשדה הראיה שהיה לו ביחס לחלקו הימני של מעבר החצייה, מקום ממנו התפרץ הולך הרגל לכביש.

כדברי הנאשם: "היה לי רגע של שיקול דעת. ראיתי את הניידת, שמעתי את הצפירות ואני אמרתי שאם אני בולם על מעבר החצייה הוא יכול לפגוע בי וזה יכול לפגוע באדם המבוגר שישב לידו. הוא היה רחוק ממני והיה לי זמן לעבור. הבנתי שאם אני ממשיך הניידת תעצור אותי ותיתן לי קנס אבל מצד שני לא רציתי לגרום לאיש המבוגר חבלה, אפילו קטלנית ולכן המשכתי בנסיעה, הפעלתי שיקול דעת".

דיון והכרעה:

אני נותן אמון מלא בגרסת עדיי התביעה כפי שפורטה לעיל. גרסה זו לא נסתרה בשום שלב ולא מצאתי סתירות גם בין גרסאות עדיי התביעה עצמם.

למעשה הנאשם אינו סותר את גרסת עדיי התביעה, אך טענתו היא שהולכי הרגל התפרצו לתוך מעבר החצייה ממקום שהוסתר לו על ידי רכבים שחנו במקום אסור בצמוד למעבר החצייה. בהקשר זה הנאשם אף מציין בעדותו כי הפעיל שיקול דעת והעדיף להמשיך בנסיעה ולא לבלום מהטעם שרכב שנסע מאחוריו צפר לו ואם היה בולם, היה עלול לגרום לחבלה לנוסעי אותו רכב שהיה נאלץ אף הוא לבלום בפתאומיות.

אני סבור שבמקרה זה שיקול הדעת היה מוטעה וחובה היתה על הנאשם לעצור לפני מעבר החצייה.

העובדה שהרכב שמאחוריו צפר לו, אינה יכולה להוות טענת הגנה, מה בפרט שמדובר במהירויות נמוכות ביותר ולא נטען שהרכב האחר לא שמר מרחק ומן הסתם יכול היה לבלום במועד מבלי לפגוע ברכבו של הנאשם.

אני מקבל את טענת הנאשם לעמידתם של רכבים אחרים בצד ימין בצמוד למדרכה ובניגוד להוראת התמרור שם, אך אין בכך כדי להוות טענת הגנה. הנאשם היה מודע לכך ששדה הראיה שלו הוסתר והיה עליו להאט את רכבו עד כדי עצירה לפני מעבר החצייה על מנת לוודא קיומם של הולכי

רגל במקום ובמידת הצורך לעצור את רכבו.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר ובהתאם אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"ג תמוז תשע"ב, 03/07/2012 במעמד הנוכחים.

גיל קרזבום, שופט

גזר דין

לנוכח מהות העבירה, עברו התעבורתי המקל של הנאשם וטיעוני הצדדים, הנני גוזר על הנאשם כדלקמן: