אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' ברדוגו(עציר)

מדינת ישראל נ' ברדוגו(עציר)

תאריך פרסום : 12/01/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
53275-12-10
10/01/2011
בפני השופט:
אמיר טובי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
שלום שי ברדוגו (עציר)
החלטה

נוכחים:

ב"כ המבקשת: עו"ד נעמן

ב"כ המשיב: עו"ד טורס בשמו של עו"ד ליאור פנחס לישיבה זו

המשיב הובא ע"י שב"ס

החלטה

1.בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של הצתה וחבלה במזיד ברכב. בעובדות כתב האישום נאמר, כי משך מספר חודשים היה המשיב חברה של סאלי עטיה, וזו נפרדה ממנו עובר לתאריך 1.12.10. בלילה שבין 1.12.10 ל-2.12.10 הצטייד המשיב בבנזין ובסמוך לשעה 00:30 הגיע, יחד עם אחר, למגרש חניה הנמצא בסמוך לביתה של חברתו לשעבר. המשיב והאחר שברו את החלון הקדמי הימני של רכב אביה של החברה הנ"ל, ושלחו בתוכו אש במזיד, באמצעות בנזין. כתוצאה מכך נשרף הרכב בצורה קשה ונגרמו לו נזקים כבדים. כמו כן נשרפו שני רכבים שחנו משני צידיו, ונגרמו להם נזקים.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בפתח הדיון בבקשה הודיע ב"כ המשיב, כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, וכי ימקד טיעוניו בשאלת קיומה של עילת מעצר וחלופה.

4.ב"כ המבקשת ציינה בסיכומיה, כי עבירת ההצתה אינה מקימה, אמנם, עילת מסוכנות סטטוטורית, אך בתי משפט חזרו והדגישו כי היא נמנית על העבירות החמורות והמסוכנות שבספר החוקים. לפיכך, אין כל מקום לשחרר נאשם בביצוע עבירה זו לחלופת מעצר, אלא במקרים חריגים.

יתר על כן, המשיב ביצע את העבירות נשוא הדיון, בזמן שהיה אמור להימצא במעצר בית מלא בביתו, בהתאם להחלטת בית משפט השלום לתעבורה באילת. שחרור בחלופה בנוי בראש וראשונה על האמון שנותן בית המשפט בנאשם, שימלא אחר תנאי השחרור. הואיל והמשיב הפר את תנאי השחרור שהוטלו עליו, ואף ביצע עבירה נוספת במהלך אותה הפרה, אין עוד מקום ליתן בו אמון ולהורות על שחרורו לחלופה.

עוד הפנתה המבקשת לכך, שלחובת המשיב עבר פלילי ובכלל זאת בעבירות רכוש, אלימות, סמים, תקיפת שוטר ואיומים. לאור כל זאת עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

5.ב"כ המשיב חלק, כאמור, על קיומה של עילת מעצר. בהקשר זה הפנה לכך, שכתב האישום מתייחס למשיב ולאדם נוסף שהיה מעורב באותם מעשים בדיוק, שיוחסו למשיב. כנגד אותו אדם לא הוגש כתב אישום כלל, והוא אף שוחרר במסגרת מעצר הימים, בתנאים מגבילים, בהסכמת המבקשת. עוד ביקש ב"כ המשיב לזקוף לזכותו של שולחו את גילו הצעיר ואת העובדה, שבית המשפט הורה לא אחת על שחרור נאשמים בתנאים מגבילים בעבירות חמורות יותר מזו שבה עסקינן.

6.אין בידי לקבל את טענת המשיב, כי המעשים המיוחסים לו, בנסיבות ביצועם, אינם מעידים על מסוכנות. כבר נאמר לא אחת, כי עבירת ההצתה היא עבירה שתוצאתה אינה נחזית מראש "ראשיתה מצער – גפרור – ואחריתה מי ישורנו" (ע"פ 7925/06, אבו עראר נ' מדינת ישראל). תוצאתה של הצתה עלולה לפגוע בחיי אדם, בשלום הציבור וברכושו ולגרום למפגע סביבתי. אך לא מזמן חווינו את תוצאותיה הקשות של שריפה שהשתוללה ביערות הכרמל וגבתה מחיר כבד בנפש, ברכוש ופגעה פגיעה קשה באוצרות טבע.

לעניין מעשי הצתה נקבע בע"פ 9299/09, קסקס נ' מדינת ישראל מפי כב' השופט א. רובינשטיין, כי "הרוח הרעה שהביאה את המערערים, צעירים בעלי עבר נקי, לעבירות הצתה שיש בהן סכנה וכפי שנאמר לא אחת יודע העבריין היכן תחילתן אך סופן מי ישורנו – ראויה לענישה של ממש. לא בכדי קצב המחוקק לעבירה בה הורשעו המערערים 'תג מחיר' של 15 שנות מאסר ברף הגבוה של סולם העונשין, וברי כי על בית המשפט לשוות לנגד עיניו כנקודת מוצא את עמדת המחוקק". בבש"פ 6526/02, אלענמי נ' מדינת ישראל נקבע, כי "...עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות – שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים – ובענייננו, כאמור, בשל דבר של מה בכך – עשוי להוסיף לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות".

בענייננו, חומרתו של המעשה נלמדת גם מהנסיבות והרקע של האירוע. מדובר בהצתה מכוונת שנועדה לפגוע במשפחת חברתו לשעבר של המשיב, ככל הנראה על רקע החלטתה לסיים את היחסים עמו. העובדה שמדובר באירוע מכוון וממוקד שתוכנן מראש, תוך מעורבות של אחרים והצטיידות בחומר דליק מלמדת על מסוכנות מוגברת.

7.זאת ועוד, המשיב ביצע את המיוחס לו, שעה שהיה אמור להיות נתון במעצר בית, ותוך הפרה של החלטה שיפוטית. גם בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי מדובר במי שנשקפת ממנו מסוכנות. המשיב, לא זו בלבד, שהפר החלטה שיפוטית מכוחה אמור היה להימצא במעצר בית, אלא שתוך כדי הפרה זו ביצע עבירה נוספת, חמורה בהרבה, של הצתה. התעוזה והזלזול הניכרים ממעשיו של המשיב, מלמדים על כך שמדובר במי שאין לו מורא מפני הדין ומי שאין לסמוך עליו, כי ימלא אחר הוראות בית משפט. בית המשפט חזר וקבע, במספר רב של הזדמנויות, כי חלופת מעצר, לרבות מעצר בית, מתבססת על אמון שבית המשפט רוחש לנאשם. מקום שנשמט האמון, מתמוטטת גם החלופה (ראו בש"פ 507/00, מזרחי נ' מדינת ישראל) וכפי שנקבע בבש"פ 6262/98, אגיסון נ' מדינת ישראל, "מקום שנאשם חשוד מלכתחילה כי לא יקיים את האמון שניתן בו בכל הקשור לשמירה על תנאי שחרורו, נשמט הבסיס מתחת לאפשרות הנאתו מחלופת מעצר". בבש"פ 507/00, מזרחי נ' מדינת ישראל, נקבע כי "אם נאשם ניצל לרעה את השחרור מן המעצר, והפר את האמון שבית המשפט נתן בו, אם בדרך של ביצוע עבירה נוספת ואם בדרך אחרת, הוא הוכיח כי יותר אין הוא ראוי לאמון של בית המשפט. פועל יוצא הוא, שאם נאשם כזה נתפס בדבר עבירה, בזמן שהיה משוחרר מן המעצר בו היה נתון בגין עבירה אחרת, בדרך כלל לא יהיה מקום לשחרר אותו מן המעצר פעם נוספת, אפילו אם העבירה החדשה כשהיא לעצמה הייתה מאפשרת להסתפק בחלופת מעצר".

בענייננו, העבירה בגינה נעצר המשיב הינה חמורה לכשעצמה, ומצדיקה מעצר עד תום ההליכים. אפשר ובנסיבות מסוימות ניתן היה להסתפק בחלופה, ואולם לנוכח העובדה שמדובר במי שביצע את העבירה בזמן שבו היה אמור להיות במעצר בית והפר את האמון שבית המשפט נתן בו, אין מקום לאפשר לו הזדמנות נוספת.

8.לא נעלם מעיני גילו הצעיר של המשיב, ואולם לנוכח האמור לעיל ובשים לב לעברו המכביד, הכולל הרשעות בעבירות תקיפה, איומים (מספר עבירות), היזק לרכוש, סמים (מספר עבירות), פציעה, הסגת גבול, שבל"ר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (מספר עבירות), פריצה לרכב (מספר עבירות), תקיפה הגורמת חבלה ממש, אין מקום להסתפק בחלופה.

9.ב"כ המשיב ייחד חלק ניכר מטיעוניו לעובדה, שהמעורב האחר אשר הצית יחד עם המשיב דידן, שוחרר בתנאים מגבילים ואף לא הוגש נגדו כתב אישום. לשיטתו, מכוח כלל האחידות והשיוויון יש להורות על שחרורו של המשיב ממעצר.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן כלל השיוויון והאחידות מתחייב כאשר מדובר במעורבים שווים שביצעו מעשה באותן נסיבות. נאמר לעניין זה, כי "הרגשת הצדק הטבעית התמימה מתקוממת גם נגד העובדה ששני עבריינים השווים בעבירותיהם, ישאו עונשים שונים במידה ניכרת, מכאן עיקרון אחידות העונשים" (ע"פ 334-359/81, מדינת ישראל נ' סגל). אלא שבענייננו, לא מדובר במעורבים שווים כלל ועיקר. העובדה שהמשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו, שעה שהיה נתון במעצר בית, תוך הפרה של החלטה שיפוטית עומדת לו לרועץ ומחייבת התייחסות מחמירה יותר מזו הנדרשת לגבי המעורב האחר. בנוסף, לא הוצגו בפני נתונים כלשהם לגבי עברו של אותו מעורב אחר. ככל שאין לחובתו הרשעות קודמות, ברי כי גם עובדה זו פועלת לרעתו של המשיב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ