אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' ביטון

מדינת ישראל נ' ביטון

תאריך פרסום : 22/06/2014 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
5555-12
15/06/2014
בפני השופט:
אלון אינפלד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
נסים ביטון

החלטה

פתיחה

הנאשם טוען נגד קבילות הודאותיו במשטרה.

הטענות נדחות. זאת, מבלי להכריע בשלב זה בשאלות מהימנות, שכן, על פני הדברים, הטענות שהעלה הסנגור לא נתמכו בראיות, אפילו לכאורה. מהותית, הטענות שעלו מן הראיות הן טענות לעניין אמיתות האמרות של הנאשם בהפללת עצמו, ולעניין משקלם, אך אין ראיות המעלות ולו ספק בדבר קבילות.

לפיכך, בשלב זה ניתן להסתפק בהחלטה מתומצתת הדוחה את טענות הזוטא של הסנגור ומקבלת את ההודאות. הטענות האמיתיות, העולות מעדות הנאשם, תבחנה לגופן במסגרת הכרעת הדין.

הודעת הנאשם המתוקנת לעניין משפט הזוטא, מיום 30.3.14, כללה את הטענות כדלקמן:

על רקע מצבו הנפשי הקשה של הנאשם בעת מעצרו, החוקרים הפעילו עליו לחץ בלתי הוגן. זאת, כאשר נאמר לו על ידי החוקרים כי הוא יהיה צפוי לעונש בן 16 שנה, בהם לא יזכה לראות את בתו. לעומת זאת, אם יודה, ישתחרר בקרוב.

נאמר לו שבתו "מפחדת מאוד ממה שעלול להתרחש ומבקשת ממנו שיודה ויגמור את הסיפור", כי היא נמצאת מחוץ לתחנה ומתחננת לראות אותו, אך אסור להם להיפגש.

השוטרים יזמו מפגש בין הנאשם לבין בתו בתוך תחנת המשטרה. זאת, כאשר הם מציגים זאת כאילו המפגש מקרי, אך למעשה המפגש היה מזימה של החוקרים לשבור את רוחו של הנאשם.

השוטרים אפשרו לנאשם לדבר בטלפון עם אשתו של המעורב האחר בפרשה, באופן מוזר ותמוה.

כאמור, לאחר שמיעת הראיות, הטענות נדחות על הסף, בהעדר ראיה ולו לכאורה לטענות. שכן אפילו הנאשם עצמו לא העיד על נסיבות המקימות עילה לפסול את הודאותיו, אלא בנקודה אחת כעדות סברא, אך בתו הפריכה את טענת הסנגור במו פיה.

הסנגור העלה טענות נוספות בסיכומיו, אולם אין להידרש להם. יען כי "נימוקי ההתנגדות, מהווים את מסגרת הדיון במשפט הזוטא וקובעים את תחומיו... חובת ההוכחה המוטלת על התביעה מצטמצמת להפרכת טעמי ההתנגדות בלבד; והנאשם לא יורשה להרחיב המסגרת ולהוסיף טעמי התנגדות בשלב מאוחר של משפט הזוטא" (קדמי, על הראיות, מהדורת תש"ע – 2009, חלק ראשון, עמ' 123).

בחינת פרטי ארבע הטענות שהועלו במסגרת ההתנגדות

א. לעניין הטענה כאילו איימו על הנאשם ב- 16 שנות מאסר או שחרור אם יודה. הנאשם טען כי החוקר הראשון שחקר אותו אמר "כל הזמן ציין בפני 16 שנים, כל הזמן דחף לי במוח 16 שנים" וכן אמר לו שאם יודה מצבו יהיה יותר טוב (עמ' 43). אולם, הנאשם עצמו הבהיר כבר בחקירה ראשית, "אני חוזר ואומר שאף אחד לא לקח ממני בכוח שום עדות, לא שום דבר, הכל היה רגוע..." (עמ' 45 שורה 6-7), כן הבהיר כי אין מדובר במצב בו אמרו לנאשם כי אם יודה ישתחרר מהמעצר תוך זמן קצר, אלא שאם יודה עונשו יהיה קל יותר (עמ' 45 שורה 22). יתרה מזו, כבר בראשית החקירה הנגדית, הבהיר הנאשם כי החוקרים התייחסו אליו יפה, לא איימו ולא קיללו (עמ' 46). יתרה מזו, הנאשם עצמו הבהיר כי מדובר בכך שאחד החוקרים אמר לו שהעונש על הצתה הוא 16 שנות מאסר. עניין זה "צלצל לי בראש" כלשונו של הנאשם (עמ' 46 שורה 19, וכך גם בניסוח דומה בעמ' 44 שורה 5). זאת, משום שכל הסיבה שהוא חזר לחיות בישראל, לאחר שנים רבות בחו"ל היה כדי להיות עם בתו, והוא חשש שלא יראה אותה כל השנים האלה בהיותו בכלא. אולם, הנאשם גם הבהיר כי אף חוקר לא אמר לו שלא יוכל לראות את בתו (עמ' 46- 47).

המסקנה היא, אם כן, שאם נאמר משהו על ידי חוקר בהקשר זה, כטענת הנאשם, ומבלי להכריע במהימנותו, הרי שזה רק כי העונש הוא 16 שנה, ואם יודה עונשו יהיה קל יותר. אמנם, העונש על הצתה הוא 15 שנות מאסר ולא 16 בהעדר נסיבות מחמירות), אך על פני הדברים אין בתיאור של הנאשם כל תיאור של התנהגות פסולה של החוקרים. מותר לומר לנחקר מה העונש המקסימאלי על עבירה, מותר לו גם להבהיר כי נהוג להתחשב במי שמודה, ועונשו צפוי להיות קל יותר. הנאשם מתאר לחץ, אך התיאור שלו הוא תיאור של לחץ פנימי מובהק (צלצל לי בראש), ולא תוצאה של כל התנהגות פסולה. הטענה לפיה הלחץ הפנימי שנוצר בחקירה השפיע עליו ליתן הודאת שווא, טעונה הכרעת מהימנות על רקע מכלול הראיות. מקומה של הטענה בהכרעת הדין, שכן אין מדובר בטענה שיש בה כדי לפסול ההודיה, אפילו לא לכאורה.

ב. טענת הסנגור כי נאמר לנאשם שבתו מבקשת ממנו להודות, לא עלתה בחקירתו הראשית של הנאשם ואף לא בסיכומיו של הסנגור.

ג. טענת הסנגור כי המפגש עם הבת באמצע חקירתו היה יזום, ונעשה בכוונה על מנת להביא לשבירתו של הנאשם, נסתרה חד משמעית על ידי עדות הבת עצמה. אמנם הנאשם עצמו טוען שהוא סובר בדיעבד כי המפגש היה יזום על ידי החוקרים (עמ' 62 – 63) אם כי אישר שלא נאמר לו במפורש שאם יודה יוכל לפגוש אותה. אולם, עדות הבת סותרת כל אפשרות ליוזמה של החוקרים.

הבת סיפרה על שני דברים. האחד, שהיא הגיעה בדאגתה לתחנת המשטרה וביקשה להעביר לנאשם מכתב (עמ' 66) והוסבר לה שהדבר אסור מחמת חשש לשיבוש. אולם, חוקר שעבר בחן את המכתב, לא מצא בו דבר שיבוש, והעביר לעיון הנאשם (עמ' 67). לא מצאתי כל פגם במחווה הומניטארית זו. הבת סיפרה עוד כי למחרת בבוקר הגיעה אל תחנת המשטרה, עמדה בחוץ והתלבטה אם להיכנס אם לאו. זאת, משום שהיא הבינה שייתכן שהחוקרים יכעסו על הנאשם בגללה. עם זאת, התגברה על עצמה ונכנסה, כאשר ראתה שהנאשם מועבר ממקום למקום. היא אמרה לו דברי עידוד ואף אפשרו לה לחבק אותו (עמ' 67 למטה). היא הבהירה כי השוטרים היו חמים ונחמדים אליה. רק בדיעבד, כאשר היא הבינה כי המפגש הזה שבר אותו וגרם לו להודות, היא סבורה שהחוקרים פעלו שלא כראוי, כאשר אפשרו את המפגש. זאת, משום שהם ידעו, לשיטתה, שהדבר ישבור אותו (עמ' 68).

אף כאן, אין רגליים לטענת הסנגור, במישור העובדתי. העובדה שחוקרים מאפשרים מחווה הומיניטארית, מכתב מהבת, מפגש רגעי ואפילו חיבוק, אינה עומדת לחובתם. הטענה כי מחווה זו הותרה על מנת להביא לשבירת רוחו של הנאשם היא על פניה חסרת בסיס ברמת ה"תיאוריית קונספירציה" התמוהה ביותר. הרי המפגש היה יזום על ידי הבת, כאשר היא הפתיעה את המשטרה בכניסתה לתחנה בדיוק בעת מעבר הנאשם ממקום למקום. היא ביקשה לחבק, תחילה סורבה ומישהו רחם על האב והבת ונעתר לבקשה. מדובר בבקשה מסוג אשר רואים כמותה יום יום באולם בית המשפט, בעת הגעת עצור לאולם כאשר בני המשפחה חוזים בו, מסמנים לו ומבקשים לגעת בו. בבית המשפט הבקשה לחיבוק תמיד מסורבת בשל נוהלי שב"ס. החוקרים אפשרו הדבר, ובמקום להודות להם, מאשים אותם הנאשם בהתנהגות שאינה נאותה.

אכן ייתכן, שבאופן לא צפוי, המחווה הזו הובילה במפתיע ל"שבירת" הנאשם מבחינה רגשית ולהודיית שווא. אפשר אכן שבמקום לעודד הנאשם, הוביל הדבר להעמקת הלחץ בו היה נתון. זו טענת הנאשם אשר צריכה להיבחן בהכרעת הדין. אולם, אין כאן בדל ראיה אודות אמצעי פסול. לפיכך, הטענה כי ננקט אמצעי פסול לא הוכחה אפילו לכאורה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ