אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אלצראיעה

מדינת ישראל נ' אלצראיעה

תאריך פרסום : 02/03/2011 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום רמלה
3226-07
02/03/2011
בפני השופט:
נירה דסקין

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
עאמר אלצראיעה
גזר-דין

התובעת עו"ד שטרק

הנאשם – בעצמו – ב"כ עו"ד אלעד גויגולד.

פרוטוקול

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעה שלא כדין עבירה לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה").

נסיבות העבירה פורטו בכתב האישום המתוקן ומהן עולה כי ביום 29/08/07 בסביבות השעה 17:30 מזרחית לצומת גימזו הסיע הנאשם 4 תושבי איזור ללא אישורים.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן ממנו עולה המלצה לעונש של"צ בהיקף של 180שעות ומאסר על תנאי. שירות המבחן לא מצא לנכון להמליץ על ביטול הרשעתו בדין נוכח הרשעות קודמות ובהעדר נימוקים על פגיעה בלתי הפיכה בהרשעה בדין.

במסגרת הטיעונים על פה – הצהירה ההגנה כי אין היא עומדת על הבקשה לביטול הרשעה. באשר לעונש ההולם את הנסיבות ביקשה ההגנה לקבל את המלצת שירות המבחן ודהיינו של"צ בהיקף של 180 שעות. כמו כן ביקשה ההגנה שלא לפסול את רישיונו של הנאשם הואיל והוא נדרש לצורך עבודתו ועל מנת לשמר את הטיפול באחות הנאשם וכן קנס סמלי.

מנגד עמדת המאשימה כי יש להשית על הנאשם ענישה ממשית בדמות 6 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס כספי, פסילת רישיון נהיגה ופסילה על תנאי.

בטרם אגזור את דינו של הנאשם אמנה את השיקולים המקלים והמחמירים בעניינו:

מדובר בנאשם אשר הורשע בעבירת הסעה, בנסיבות בהן הסיע 4 שוהים בלתי חוקיים ברכבו מתוך שטחי המדינה לכיוון מודיעין. בשורה של הלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון הובהרה החומרה הגלומה בעבירות על חוק הכניסה לישראל. הפסיקה מדגישה את העובדה שהעבירה טומנת בחובה מימד של סכנה לרבים, לביטחון הציבור ולשלומו. אין צורך להכביר מילים על המשאבים המרובים שהציבור נדרש להפנות לשם פיקוח ולשם אכיפת החוק למניעת כניסת בלתי מורשים לישראל וזאת לשם הגנה על בטחון המדינה. ככל שקיימת חשיבות למניעת כניסת תושבים זרים לישראל, הרי שחשיבות מניעת הסעתם בתוך תחומי המדינה גדולה פי כמה וכמה. כך ראה זאת גם המחוקק בקוצבו כפל ענישה בגין עבירות של הלנה, העסקה והסעה שלא כדין (ראו סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל) אל מול עבירות הכניסה והשהייה (ראו סעיף 12 לחוק הנ"ל) – ולא בכדי!. 

בית המשפט העליון מתייחס לכך שעבירות ההסעה, ההלנה והעסקה הן בבחינת "חוטא ומחטיא" והדגיש את השיקולים שיש לשקול בעת גזירת הדין בעבירת הסעה ויצא ממנו קול הקורא להחמיר עם המבצעים את העבירות הללו, ראו לעניין זה את דברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"פ 3173/09 פארג'ין נ' מ"י, תק-על 2009(2) 1255: 

"... המסיעים, המלינים והמעסיקים את השוהים הבלתי חוקיים... חוטאים הם ומחטיאים את הרבים, ומכאן גישת המחוקק שהחמירה עמהם, וכך גם בתי המשפט...' אם אין עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו – ואפילו הוא אדם מן היישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות. אשר לאורך תקופת המאסר, חלקי עם המחמירים...'. ואולם, ברבות הימים היה צורך לשוב ולהידרש לנושא ולפרש את הלכת ח'טיב... שיקולי החומרה הכרוכים בטרור ובצורך בהרתעה בעינם עומדים; אך מזה, כי היישום צריך להיעשות בכל מקרה לגופו...".

לזאת יש להוסיף את העובדה כי מדובר במי שלחובתו שתי הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש והחזקת סכין (ת/1).

לצד האמור עומדים לימינו של הנאשם השיקולים הבאים:

מדובר בעבירה מיולי 2007 לפני כשלוש וחצי שנים.

שיקול מקל נוסף מוצאת אני בנסיבות העבירה כפי שעלו בטיעוני הסנגור- הנאשם היה בדרכו לקריית ספר שנמצאת בסמוך למחסום נעלין ולקח עמו 4 טרמפיסטים על מנת שיצאו מחוץ לישראל ודהיינו פוטנציאל סיכון נמוך כעולה מהלכת אבו סאלם. בנוסף ערך הנאשם בדיקת אישורים והבחין כי ישנם אישורי עבודה לנוסעים. עם זאת טעה בהבנתם כי היו אלה אישורי עבודה לשטחי יהודה ושומרון ולאו דווקא לשטחי ישראל. לכך יש להוסיף את הנטען לפיו כנגד המוסעים - השוהים הבלתי חוקיים לא הוגשו כתבי אישום.

בהלכת אבו סאלם הדגיש בית המשפט העליון את העיקרון לפיו ענישה איננה מכאנית ועל בית המשפט לדון כל מקרה לגופו. כך קובע בית המשפט העליון בהלכת אבו סאלם המצוטטת בהסכמה בהלכת פארג'ין:

 "ככל שמעשהו של נאשם מקרב עצמו לליבתה של ההלכה – לסיכון ביטחון הציבור – כן נחמיר עם העבריין ונטה ליישם את מדיניות הענישה בחומרתה, וככל שמעשהו של הנאשם ירחק וילך מן הליבה כן יקטן כוח המשיכה של מדיניות הענישה ויתחזק ממילא משקלם של טעמי הזכות".

רוצה לומר כי במקרה דנן דובר באירוע חד פעמי שלא נעשה לצורכי הפקת רווח כלכלי אלא בטרמפ בלבד, הנאשם בדק את האישורים וכיוון הנסיעה היה למחסום ודהיינו יש בנסיבות אלו כדי להרחיק הנאשם במידת מה מליבת העבירה וממרכיב סיכון הציבור הטמון בה.

בנוסף עברו הפלילי של הנאשם אינו מן הסוג בו הורשע בפני.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ