אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אלפקיר(עציר) ואח'

מדינת ישראל נ' אלפקיר(עציר) ואח'

תאריך פרסום : 28/07/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום ראשון לציון
24907-07-13
22/07/2013
בפני השופט:
רבקה גלט

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. זאיד אלפקיר (עציר)
2. חסן אלפקיר (עציר)

החלטה

נגד המשיבים הוגשו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

כתב האישום (המתוקן) מייחס למשיבים, ביחד עם אחר נוסף (להלן: חאזם), עבירות של קשירת קשר לפשע, פריצה לרכב בצוותא חדא, חבלה במזיד לרכב בצוותא חדא, וגניבת רכב בצוותא חדא. לחאזם מיוחסות עבירות של שהייה בישראל שלא כדין, התחזות לאחר, התנגדות למעצר, הפרעה לשוטר, נהיגה ללא רישיון וכן נהיגה ללא ביטוח. בנוסף, מיוחסות למשיב 2 עבירות של החזקת סמים מסוכנים, והחזקת כלים לצריכת סם מסוכן, בהיותו במעצר בגין העבירות המפורטות לעיל.

הפרשה המרכזית נשוא כתב האישום, נוגעת לגניבתו של רכב מסוג ג'י.אם.סי יוקון בתוספת נגרר (להלן: הרכב), ממקום בו חנה בלילה שבין 7-8.5.13. לפי עובדות כתב האישום הגיע המשיב 1 לרכב ביחד עם אחר שזהותו אינה ידועה לתביעה, יחדיו גנבו את הרכב, הפרידוהו מן הנגרר והובילוהו לחניון "גני אביב" (להלן: החניון) בלוד. בערב המחרת, בסמוך לשעה 22.20, הגיעו המשיב 2 וחאזם אל הרכב החונה בחניון, חאזם נכנס לתוך הרכב וסגר את הדלת, בעוד המשיב 2 ממתין מחוץ לרכב, וסוקר את אחוריו. בשלב זה, נתפסו המשיב וחאזם על ידי שוטרים שעקבו אחר מעשיהם.

הטענה היא כי שני המשיבים וחאזם, היו שותפים לקשר לגניבת הרכב, גניבה שהיתה אמורה להתבצע בשני שלבים: בשלב הראשון נגנב הרכב ממקום חנייתו בראשל"צ והועבר ל"קירור" בחניון. בשלב השני, היו המשיב 2 וחאזם אמורים להתניעו בחניון ולהעבירו משם הלאה, אלא שהם נתפסו בידי המשטרה.

ראיות התביעה מתבססות על דו"חות תצפית של השוטרים אשר עקבו אחר מעשי המשיב 2 וחאזם בחניון, על מחקרי תקשורת המתעדים שיחות שבוצעו בין המשיבים לבין עצמם ובינם לבין חאזם במועדים הרלוונטיים לשני שלבי גניבת הרכב, על חוות דעת מומחה בדבר המצאה של דגימת ד.נ.א מדמו של המשיב 1 על ידית המחוונים ברכב, ועל גרסאות המעורבים.

ב"כ המשיב 2 טען כי מרשו כבר נעצר בגין גניבת הרכב בחודש מאי, ואף הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו התפרצות לרכב ביחד עם חאזם, ואולם לא נתבקש מעצרו עד תום ההליכים, והוא היה משוחרר, עד שנעצר מחדש, לאחר שנתגלה ד.נ.א של אחיו (המשיב 1) ברכב. נטען כי כבר נקבע מפי כב' השופט שטיין כי לא קיימות ראיות לכאורה נגד חאזם, בגין ההתפרצות לרכב בחניון ולפיכך שוחרר חאזם בתנאים. קביעותיו של בית המשפט בעניין חאזם צריכות לחול אף בעניינו של המשיב 2 שנתפס עימו, ועל כן יש לשחררו. עוד נטען כי גם לגופו של עניין לא קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב 2, שכן הוא עובד בחניון והגיע אל הרכב במסגרת סיור שמירה בחניון. האופן שבו החנה המשיב 2 את רכבו שעה שהגיע אל הרכב, מעיד אף הוא על העדר כוונה לגנבו משם, שכן חנה באופן שחסם את הרכב. אילו היה בחפצם של המשיב 2 וחאזם להעביר את הרכב הלאה, לא היו חוסמים אותו. מעבר לכך, אין ראיות לכך שהמשיב 2 היה שותף לקשר לפשע, ואין בפלטי התקשורת כדי להפלילו בהתחשב בכך שהמשיב 1 הוא אחיו.

ב"כ המשיב 1 טען כי לא קיימות ראיות לכאורה הקושרות את מרשו לביצוע גניבת הרכב ממקום חנייתו בראשל"צ, וכי איכון המכשיר הסלולארי שלו אינו מדויק באופן שדי בו כדי להפלילו. נטען כי הד.נ.א של המשיב 1 הגיע לתוך הרכב במהלך עבודתו בחניון. המשיב 1 הוא נרקומן אך עובד בחניון עם אחיו. כמו כן נטען כי המשטרה נמנעה מלבדוק כיווני חקירה אחרים, לנוכח חשדו הראשוני של הבעל הרכב כי שכנו הוא שדאג שיגנבו לו את רכבו. מעבר לאמור נטען כי העבירות אינן מגבשות עילת מעצר של מסוכנות, והוגשה אסופת פסיקה.

עיון בחומר החקירה מלמד את הדברים הבאים:

אמנם, בשלבים מוקדמים יותר של החקירה, הוגש כתב אישום נגד המשיב 2 וחאזם בלבד, בגין התפרצות לרכב, בחניון. באותו שלב, לא היה ידועות לתביעה נסיבות הגעתו של הרכב לחניון, לאחר שנגנב בראשל"צ, לילה קודם לכן. בד בבד עם כתב האישום, נתבקש מעצרו של חאזם עד לתום ההליכים, בגין ההתפרצות לרכב ולנוכח היותו תושב האזור ששהה בישראל שלא כדין. בהחלטה שניתנה מידי כב' השופט שטיין ביום 10.6.13, במ"ת 36324-05-13, אמנם נקבע כי יש ממש בטענות ב"כ המשיב (חאזם) כי הסיכוי להרשיעו בעבירת ההתפרצות הוא נמוך, זאת לנוכח היותו עובד בחניון שבו נמצא הרכב הפרוץ, וטענתו כי כשנכנס לתוך הרכב, כל רצונו היה לאתר בתוכו את פרטי בעליו, על מנת לדווח לו כי הרכב נפרץ. לפיכך, נקבע כי גרסתו אינה מופרכת, והוא שוחרר בתנאים. נגד המשיב 2 לא הוגשה כלל בקשה למעצר עד תום ההליכים באותו שלב.

לאחר ששוחררו המשיב 2 וחאזם, נאספו בידי המשטרה ראיות נוספות, שהביאו להגשת כתב האישום נשוא הבקשה שבפניי:

נמצאה התאמה בין פרופיל ד.נ.א שנלקחה מידית המחוונים ברכב, לבין פרופיל ד.נ.א של המשיב 1. בעניין זה קיימת בתיק החקירה חוות דעת מומחה.

נתקבלו תוצאות מחקרי תקשורת מקיפים, שכוללים פלטי שיחות ואיכונים של מכשיריהם הניידים של שני המשיבים וחאזם, במהלך היממה שבה נגנב הרכב ועד לתפיסת המשיב 2 וחאזם.

נעצר המשיב 1, ונגבו הודעותיו בהן הוא מרחיק עצמו לחלוטין מן הרכב וטוען כי מעולם לא היה בתוכו (הודעות מתאריכים: 27.6.13, 3.7.13, 8.7.13), ואינו זוכר כי ראה אותו בכלל בחניון. בהודעתו הראשונה גם מנסה המשיב 1 להרחיק עצמו ממס' סלולארי שהוצג בפניו (0523443481), ואשר קיימות ראיות לכך שהוא מספר המכשיר שהיה בשימושו. בהודעותיו המאוחרות, הוא מסרב להשיב לשאלות שנשאל, וכן מסרב להביט כשמוצגים בפניו פלטי התקשורת המתעדים את שיחותיו מן המכשיר הסלולארי האמור, עם המעורבים, בליל גניבת הרכב מראשל"צ.

נעצר שוב המשיב 2, ונחקר אודות הפרשה כולה. בחקירתו שב על גרסתו הקודמת, לפיה הגיע אל הרכב במסגרת עבודתו ולא התכוון כלל לגנבו.

נעשה ניסיון לעצור מחדש את חאזם, אך האחרון לא אותר, בהיותו תושב האזור.

ראיות לכאורה נגד המשיב 1:

אני סבורה כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב 1 גנב את הרכב ממקום חנייתו בראשל"צ.

בשלב זה, בו נדרשת התביעה להביא ראיות שיש בהן כדי סיכוי סביר להרשעה באם יינתן בהן אמון בית המשפט, די בצירופם של שלושה אלה: איכון המצביע על הימצאותו של המשיב 1 בקרבת מקום חניית הרכב בשעת גניבתו, הימצאות ד.נ.א (דגימת דם) שלו על ידית המחוונים ברכב, והרחקתו הטוטאלית את עצמו מן הרכב.

עצם הימצאו של דם המשיב 1 ברכב, הוא בעל משמעות מפלילה, שכן יש בכך כדי לעורר חשד של ממש כי המשיב 1 חדר לרכב בדרך אלימה כלשהי, שגרמה לו להיפצע. לפיכך הדגימה שנמצאה ברכב היא בעלת ערך כפול: הן לצורך קשירת המשיב 1 לרכב, והן לצורך למידה על נסיבות חדירתו לרכב. הימצאו של דם כאמור, גם מעלה ספק כלפי האפשרות כי המשיב 1 נגע בידית המחוונים של הרכב בתום לב, במהלך חניית הרכב בחניון, טענה שאינה לחלוטין מתקבלת על הדעת, כשלעצמה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ