אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אלעצה(עציר)

מדינת ישראל נ' אלעצה(עציר)

תאריך פרסום : 15/07/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום רמלה
4183-07-10
13/07/2010
בפני השופט:
ישגב נקדימון

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
גואד אלעצה (עציר)
גזר-דין

גזר דין

הנאשם הורשע על-פי הודאתו בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – "חוק הכניסה לישראל"). על-פי עובדות כתב האישום, בו הורשע הנאשם שהינו תושב האזור, הוא שהה בשני מועדים (3.3.2010 ו-6.7.2010) בתחומי מדינת ישראל שלא כחוק וכשאין בידו אישור שהייה בישראל מסוג כלשהו או הפנייה לתעסוקה בישראל.

המאשימה עותרת, כי בית-המשפט יגזור על הנאשם עונשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי לתקופה ממושכת, קנס והתחייבות להימנע מעבירה. לטענתה, בהתאם לפסק דינו של בית-המשפט העליון ברע"פ 3173/09 פראג'ין נ' מדינת ישראל (2009) (להלן – "הלכת פראג'ין") יש להשית עונש מאסר בפועל החל מכניסתו השניה של נאשם לישראל שלא כדין. הסניגורית עותרת, כי בית-המשפט יסתפק בהשתתם על הנאשם של עונשי מאסר על-תנאי וחתימה על התחייבות עצמית. לטענתה, לנוכח העובדה כי מדובר בכתב אישום ראשון שהוגש כנגד הנאשם, הרי שחרף שתי העבירות הכלולות בו, יש לתת משקל לכך כי זו הפעם הראשונה בה מובא הנאשם לבית-המשפט. לשיטת הסניגורית, הרציונל של הלכת פראג'ין מצדיק מסקנה לפיה כאשר עסקינן בנאשם המובא לדין בעבירות של שהיה בלתי חוקית בפעם הראשונה יוטל עליו מאסר על-תנאי בלבד. לטענתה, לאחר שהנאשם שולח לשטחי הרשות הפלסטינית בעקבות שהייתו הבלתי חוקית הראשונה בישראל הוא סבר כי כך ייעשה גם אם יבצע את העבירה פעם נוספת. עתה, אם ייגזר עליו עונש מאסר על-תנאי הוא יבין את הסנקציה שתהא צפויה לו אם יעבור את העבירה פעם נוספת ובכך יורתע מחזרה על ביצוע העבירה. הסניגורית מוסיפה, כי יש להתחשב כאן לקולא, בין היתר, בנסיבות הבאות: גילו הצעיר של הנאשם; טענת הנאשם, כי נכנס לישראל אך ורק לצרכי פרנסת שלושת ילדיו ו-11 אחיו; והודאתו במיוחס לו.

הכלל המשפטי החולש על ענייננו נקבע, כאמור, בהלכת פראג'ין. בפסק הדין האמור הוטעם, כי "... בהנחה שהמדובר בשהיה שניה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד ככלל לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם. אין בכך כדי למנוע מן התביעה להעמיד לדין גם על שהיה ראשונה שלא כדין, אך במקרים כאלה, אם אין נלוות אליהם עבירות אחרות, ואין הקשר בטחוני, ככל שהמדובר בשהיה קצרה מאוד בישראל, ניתן להסתפק במאסר על תנאי, תוך החתמת הנאשם על התחייבות כספית שלא לחזור על המעשה, ותוך שילוחו לשטחי הרשות ללא שיהוי. כאמור, בשהיה שניה שלא כדין העונש הראוי הוא מאסר בפועל, לשם הרתעה, ואורכו צריך להיגזר מנסיבות המקרה והנאשם, כך שיחוש שהדבר אינו כדאי ועם זאת, יובאו בחשבון נסיבות המצוקה" (שם, פסקה כ"א לפסק דינו של כב' השופט אליקים רובינשטיין).

הנה כי כן, הלכת פראג'ין קובעת מפורשות, כי בגין שהיה שניה בישראל שלא כדין העונש הראוי הוא מאסר בפועל. לא נדרש על-פי ההלכה האמורה כי מדובר יהיה בהרשעתו השניה של נאשם בעבירה זו. הרכיב הנבחן הוא מספר השהיות ולא מספר ההעמדות לדין. במקרה דנן, עסקינן כאמור בשתי שהיות בלתי חוקיות. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת הסניגורית כי לנוכח העובדה שמדובר בכתב אישום ראשון המוגש כנגד הנאשם בעבירות אלה מן הדין להסתפק בעונש של מאסר על-תנאי, כפי שניתן היה לעשות אילו עסקנו בשהיה בלתי חוקית אחת בלבד.

בהתאם להלכת פראג'ין, על בית-המשפט לבחון בעת גזירת הדין בעבירות בהן עסקינן, בצד החומרה, שיקולים כגון: האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה; האם מדובר ברצידיביסט; ומה אורך השהיה הלא חוקית. בצד הזכות, יש לבחון האם המעשה נובע ממצוקה אישית; האם מדובר בנאשם שגילו צעיר; והאם יש לו עבר נקי (שם, פסקה י"ז). במקרה שלפנינו, לא נתגלה בנאשם סיכון בטחוני, אלא מדובר במי שלטענתו נכנס לישראל שלא כחוק לצרכי פרנסה לנוכח מצוקה כלכלית של משפחתו המצומצמת והמורחבת. עוד יש להתחשב לקולה בגילו הצעיר, בעובדת הודאתו במיוחס לו ובהעדרן של עבירות נלוות.

לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את שיקולי החומרה והקולה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

(1) 21 ימי מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו - 6.7.10.

(2) מאסר על-תנאי לתקופה של ארבעה חודשים, כשהתנאי הוא שבמשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.

(3) קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם 30 יום לאחר שחרורו מהמאסר.

(4) חתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪ שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל במשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.

ישגב נקדימון, שופט

הוקלד על ידי: אביבה ששון

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ