אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אלעד מאיר ואח'

מדינת ישראל נ' אלעד מאיר ואח'

תאריך פרסום : 07/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
13747-01-12
27/06/2013
בפני השופט:
יורם נועם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. עקיבא פנחס הכהן
2. אלעד מאיר
3. אפרים משה חייקין
4. מאיר אטינגר
5. דוד צבי אליהו

גזר-דין בעניינם של נאשמים 2 ו-5

1.בהכרעת-דין מיום 26.12.12 נקבע, על-יסוד הודאתם של משיבים 2 ו-5, כי השניים ביצעו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן גם – החוק). במסגרת הכרעת-הדין האמורה הורשעו נאשמים 1, 3 ו-4, על-פי הודאתם, בעבירת איסוף ידיעות בעלות ערך צבאי – לפי סעיפים 136 ו-69(ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן – תקנות ההגנה לשעת חירום), ובעבירת קשירת קשר לביצוע שתי עבירות עוון – לפי סעיף 499 לחוק. הודאתם של חמשת הנאשמים ניתנה בגדרו של הסדר טיעון שהגיעו אליו המאשימה והנאשמים לאחר תחילת שמיעת הראיות. במסגרת הסדר הטיעון הוגש נגד כל הנאשמים כתב-אישום מתוקן; והוסכם כי בתיאור האירועים בפרשת גזר-הדין, לא יחרגו הצדדים מעובדות כתב-האישום המתוקן, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן. באשר לעונש, הוסכם כי המאשימה ונאשמים 1, 3 ו-4 יעתרו במשותף לעונש מאסר בפועל של שלושה חודשים ויום אחד, בצד מאסר על תנאי, וכי שאלת ההרשעה בעניינם של נאשמים 2 ו-5 תוכרע לאחר קבלת תסקירים משירות המבחן בעניינם.

יצוין, כי ביום 9.6.13 נגזר דינם של נאשמים 1 ו-3 בהתאם להסדר הטיעון למאסר בפועל כאמור לעיל; ואילו נאשם 4 נידון, בהסכמת הצדדים, לתקופת מאסר ממושכת יותר לנוכח העובדה שצירף לתיק זה תיק פלילי נוסף שהיה תלוי ועומד נגדו.

2. ברקע לאישום עומדות הודעות המדינה לבית-המשפט העליון ביום 7.3.11 וביום 10.11.11, לפיהן בכוונת ממשלת ישראל להסיר מבנים בלתי חוקיים שנבנו על קרקעות פרטיות, בין-היתר, במאחזים מצפה יצהר ורמת גלעד, זאת עוד לפני סוף שנת 2011. המדינה התכוונה להוציא לפועל את התחייבותה האמורה לגבי מצפה יצהר בלילה שבין 12.12.11 ל-13.12.11.

להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד הכרעת-הדין.

בסמוך ליום 9.6.11 פנה נאשם 2 לנאשם 1 וקשר עִמו קשר לתפעל מוקד טלפוני לדיווחים על תנועת כוחות "חשודה" של צה"ל ומשטרת ישראל, זאת בכדי לאסוף מידע על תנועות כוחות הביטחון באזור יהודה ושומרון, שיש בו כדי ללמד על כוונה לפנות מבנים או מאחזים שהממשלה החליטה לפנותם, והכל לשם סיכול בלתי חוקי של פינוי מאחזים.

במחצית השנייה של שנת 2011, לפני תחילת חודש נובמבר, קשרו נאשמים 1, 3 ו-4 קשר עם נאשם 5 להפעיל מוקד טלפוני, אשר כונה על-ידם "חמ"ל מאחזים" (להלן – חמ"ל המאחזים), שמטרתו הייתה לאסוף דיווחים על תנועת כוחות "חשודה" של צה"ל ומשטרת ישראל באזור יהודה ושומרון, שיש בה כדי ללמד על כוונה לפנות מבנים ו/או מאחזים שהממשלה החליטה לפנותם, והכל כדי לסכל את הפינוי באמצעים בלתי חוקיים. לצורך כך רכשו נאשמים 1, 3 ו-4 טלפון סלולארי נייד והפיצו את מספרו, זאת על-מנת שאנשים יתקשרו למוקד וידווחו על תנועת כוחות הצבא והמשטרה, וכן על כל מידע הקשור לפינוי מאחזים. במסגרת הקשר, ועד למעצרם, הפעילו נאשמים 1, 3 ו-4 את חמ"ל המאחזים ופעלו במהלך התקופה האמורה לאיסוף מידע בעל ערך צבאי, זאת לשם סיכול פינוי מאחזים שיוחלט לפנותם על-ידי הצבא. הנאשמים קיבלו דיווחים מאנשים שונים, אשר חלקם שימשו "תצפיתנים", "עוקבים" ו"סיירים". חלק מהדיווחים התבסס על מידע שנמסר על-ידי חיילים בשירות פעיל, לעיתים מתוך בסיסי הצבא. הדיווחים כללו, בין-היתר, מידע על פריסת כוחות צבא, החלפת סדרי כוחות בתעסוקה מבצעית, התנהלות מבצעית של הכוחות בשטח, וכן מספרי יחידות וגדודים הפרוסים במרחב. כמו-כן, כללו הדיווחים מידע על פינוי צפוי של מאחזים. הדיווחים התקבלו באמצעות מִסרונים או שיחות למספר הטלפון הנ"ל, והועברו אף בין הנאשמים. בנוסף החזיקו הנאשמים בדירה שכורה בירושלים, שבה התגוררו נאשמים 3, 4 ו-5, כ-11 עזרים מודיעיניים מסוג תצלומי אוויר, שסיווגם סודי, הכוללים קודים ומיפוי גאוגרפי של אזורים שונים במרחב אוגדת איו"ש, כולל מאחזים המיועדים לפינוי על-פי תכנית מבצעית של פיקוד מרכז ומיקומם של בסיסי צבא.

במסגרת הקשר תכננו נאשמים 1, 3 ו-4 לסכל את פינוי המאחזים, בין-היתר על-ידי התפרעות וכניסה למקום צבאי, ולהשתמש לצורך כך במידע שאספו בחמ"ל המאחזים.

בלילה שבין 12.12.11 לבין 13.12.11 תוכנן על-ידי הצבא לפנות את מאחז יצהר. בהמשך לקשר וכפועל יוצא ממנו, הגיע לידי נאשמים 1, 3 ו-4 ביום 11.12.11 מידע על תזוזת כוחות צבא לאזור השומרון ועל כך שעתיד להתבצע פינוי. החל מאותו מועד ועד למעצרם של הנאשמים ביום 14.12.11 הפעילו נאשמים 1, 3 ו-4 את חמ"ל המאחזים באופן מוגבר. במשך שלושה ימים הם קיבלו מידע הקשור לפינוי המתוכנן, משלושים מקורות מידע, חלקם מחיילים בשירות פעיל, לרבות מידע אודות השעות שבהן תכנן הצבא להגיע למאחז ולפנותו. הנאשמים ריכזו את הדיווחים האמורים, ורשמו אותם בזמן אמת בדו"חות מפורטים, שאותם כינו "דו"חות מודיעין". לאחר מכן הוקלדו הדו"חות למחשב והועברו בין הנאשמים 1, 3 ו-4. במידע שנאסף כאמור היה כדי לפגוע ואף לסכל את הפעילות המבצעית של צה"ל. המידע שנאסף בחמ"ל המבצעים עד ליום 12.12.11 בשעות הערב הועבר על-ידי נאשמים 1, 3 ו-4 לאחרים.

במעשים המתוארים לעיל, נאשמים 1, 3 ו-4 – השיגו, רשמו, פרסמו והחזיקו, רשומות המכילות ידיעות שנוגע להן ערך צבאי על פעילות צה"ל והמשטרה, וכן קשרו קשר לביצוע עבירות עוון שכללו התפרעות וכניסה למקום צבאי; ועל-כן הורשעו במסגרת הסדר הטיעון בעבירות שצוינו לעיל.

במעשים האמורים – על-פי כתב-האישום העומד ביסוד הכרעת-הדין – קשרו נאשמים 2 ו-5 קשר להשיג, לרשום ולהחזיק רשומות המכילות ידיעות בדבר מספרם, תיאורם, ציודם, סידורם, תנועתם או מצבם של כוחות הביטחון, וכן ידיעות אחרות שנודע להן ערך צבאי.

יודגש, כי במסגרת הסדר-הטיעון הוסכם, שחלקו של נאשם 2 באירועים התבטא בקשירת הקשר עם נאשם 1. כן הובהר בהסדר הטיעון, כי "חלקו של נאשם 5 בקשר התמצה בכך שביום 2.11.11 הוא הפעיל לבקשת אחר את מכשיר הטלפון של החמ"ל, ולאחר מכן לא הפעיל את החמ"ל בניגוד לנאשמים האחרים" (עמ' 545 לפרוטוקול).

3.נאשם 2 הִנו בן 37, נשוי ואב לשמונה ילדים. אין לחובתו הרשעות קודמות, ואולם ביום 17.2.13 הוטל עליו צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, בת"פ 6143-03-11 בבית-משפט השלום בכפר-סבא, בגין עבירה של שהייה בשטח מפונה – לפי סעיף 27(א)(2) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי נאשם 2 למד בישיבת הסדר, וסיים שירות צבאי במסגרת ישיבת ההסדר. במהלך שירותו הצבאי, שירת בחטיבת גולני, וסיים קורס פיקוד. בהמשך למד במכללה התורנית להכשרת עובדי הוראה, וזכאי לקבל תעודת מוסמך בכיר במסלול הוראה וחינוך מיוחד. הוא עובד מזה כשבע שנים כמחנך ורכז תלמוד תורה בבית-ספר בבת-ים; ועל-פי מסמכים שהוצגו לשירות המבחן, זכה להערכה לפעילותו זו מראשי המוסד החינוכי, מגורמים בקהילה ומהורי התלמידים. בשיחתו עם קצינת המבחן הודה נאשם 2 במיוחס לו בכתב-האישום ונטל אחריות להתנהגותו ולמעשיו. לדבריו, פעל מתוך רגשות אכזבה ותסכול בעקבות עקירת תושבי גוש קטיף והשומרון מיישוביהם בהליך ההתנתקות. הנאשם ציין באוזני קצינת המבחן, כי ההשלכות של ביצוע העבירה דנן, "מעצר הבית" הממושך והיעדר היכולת לעבוד ולפרנס את משפחתו בתקופת מעצרו, גרמו לו לבחון לעומק את חומרת מעשיו והתנהגותו ולהפיק את הלקח הראוי. הוא שלל אפשרות להישנות מעשים דומים בעתיד. שירות המבחן העריך, כי העבירה בוצעה על-רקע ערכים אידיאולוגיים שבהם מאמין נאשם 2, והתמודדות איתם באופן לא חוקי, והתרשם כי הליכי המעצר והמשפט היוו עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות שהמחיש לו את חומרת מצבו. באשר לשאלת ההרשעה, הביע נאשם 2 באוזני קצינת המבחן חשש כי זו תפגע בהמשך תעסוקתו בעתיד כמורה. לאור תפִקודו התקין של הנאשם לאורך השנים, החרטה שהביע על מעשיו והנזק האפשרי והמוחשי מהרשעתו בדין, המליץ שירות המבחן לסיים את ההליך השיפוטי בהטלת צו לשירות תועלת הציבור ללא הרשעה בדין, בהיקף של 220 שעות. יצוין, כי נאשם 2 היה נתון במעצר מיום 29.12.11 עד ליום 15.1.12, ובהמשך היה נתון ב"מעצר בית", תחילה "מעצר בית" מלא, ובהמשך – חלקי.

4.ב"כ נאשם 2 הגיש בפרשת גזר-הדין אסופה של כארבעים מכתבי הערכה והמלצה בעניינו של מרשו, ובין-השאר: מרבנים, מבעלי תפקידים בהתיישבות ביהודה ושומרון, מגורמי חינוך, מחבריו לעבודה, מתלמידיו והוריהם, ממפקדו בשירות המילואים, מידידים ומבני משפחה. הללו שיבחו את נאשם 2 על תפקודו כאיש משפחה, על עבודתו החינוכית, על פעילותו ההתנדבותית בקהילה, על פעלו בענייני ציבור וחברה ועל תרומתו בתחום הביטחון. חלקם הדגישו, כי התרשמו שנאשם 2 הקפיד לפעול רק במסגרת החוק, וגם הנחיל את כיבוד החוק לתלמידיו ולחניכיו.

5.נאשם 5 הִנו בן 20, רווק. הוא הבן השביעי למשפחה המונה זוג הורים ואחד-עשר ילדים. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי נאשם 5 התקשה להשתלב במסגרות החינוך הרגילות, ועל-רקע זה השתלב בלימודים בישיבות; תחילה בישיבה ביישוב שילה ובהמשך בישיבה ביצהר. עם תום לימודיו ביצהר חיפש מקום עבודה; ולאחר שהוחלט שלא לגייסו לצה"ל, עבר להתגורר ביישוב אש קודש, שם עבד בהובלות. במהלך השנה שקדמה למעצרו, הורחק נאשם 5 מיישובי יהודה ושומרון, על-פי צו הרחקה מינהלי, ועל-רקע זה עבר להתגורר בירושלים עם מספר חברים שאותם הכיר ביצהר ואשר אף הם הורחקו מהאזור. בשיחתו עם קצינת המבחן, ציין נאשם 5 כי בדירה האמורה הייתה פעילות למניעת פינוי יישובים ביהודה ושומרון, אך לדבריו לא נטל חלק פעיל בה, ולא היה מודע לכך שהדבר מנוגד לחוק. עוד ציין, כי בדירה היה טלפון נייד ששימש כמוקד התרעה על תנועות כוחות צה"ל לצורך פינוי יישובים; כי לעיתים היה לבד בדירה כאשר התקבלו דיווחים לטלפון הנייד האמור; וכי העביר את ההודעות הלאה. על-רקע נסיבותיו האישיות של נאשם 5, גילו הצעיר והעובדה שמדובר במעורבותו הראשונה והיחידה בפלילים, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו, זאת על-מנת שלא לחסום את אפשרויות תעסוקתו בעתיד. משכך, המליץ שירות המבחן להשית על נאשם 5 שירות לתועלת הציבור בהיקף של 240 שעות, זאת, כאמור, ללא הרשעה.

6.ב"כ המאשימה עתרה להרשעת נאשמים 2 ו-5 בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, בהמשך לקביעה שבהכרעת-הדין, לפיה השניים ביצעו את העבירה האמורה. כן ביקשה, כי יוטל על כל אחד מהם עונש מאסר על-תנאי וכן צו שירות לתועלת הציבור בהיקף מורחב יותר מזה שהומלץ על-ידי שירות המבחן. ב"כ המאשימה גורסת, כי לא חלות בעניינם של נאשמים 2 ו-5 נסיבות חריגות ויוצאות דופן, המאפשרות הימנעות מהרשעה בדין בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה בעניין זה. באשר לנאשם 2, טענה ב"כ המאשימה כי הלה ביצע עבירה קודמת של כניסה לשטח אסור, שבעטייה נידון לשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, אשר נעברה אף היא על-רקע אידיאולוגי; ולפיכך, גרסה כי אין כל הצדקה שהסתבכות נוספת עם החוק, על-רקע דומה, תביא לסיום ההליך פעם נוספת במתכונת של אי-הרשעה. עוד ציינה ב"כ המאשימה, כי הטענה שהרשעה בדין תפגע בסיכוייו של נאשם 2 להמשיך לעסוק בהוראה, הועלתה כטענה בעלמא; זאת הן מן הטעם שלא הוצגה כל ראיה לכך שהרשעה בדין עשויה להביא לפיטוריו, והן לאור העובדה שנאשם 2 קיבל תמיכה ממעסיקיו בבית-הספר לאורך כל ההליך המשפטי, ואף המשיך ללמד בבית-הספר. בכל הנוגע לנאשם 5, ציינה ב"כ המאשימה כי לא הוצג חשש ממשי לפגיעה בשיקומו ובאפשרויות תעסוקתו בעתיד, אלא הועלה חשש כללי, לא מבוסס ותיאורטי בלבד. היא הוסיפה וטענה, כי נוכח מהות העבירה, על-רקע נסיבות ביצועה, לא ניתן לוותר על ההרשעה בדין מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים, וזאת הואיל והעבירה בוצעה על-רקע אידיאולוגי, מתוך כוונה לשבש את פעילות כוחות הביטחון; והאינטרס הציבורי שבהרתעת הרבים, שהנו השיקול המכריע בענישה בנסיבות הנדונות, גובר על שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של הנאשמים.

7.ב"כ נאשם 2 טען, כי עבירת קשירת הקשר שביצע מרשו אינה מצויה בדרגת חומרה כזו המונעת סיומו של ההליך בדרך של אי-הרשעה בדין. בהקשר זה הדגיש, כי חלקו של נאשם 2 התבטא בכך שפנה לנאשם 1 וקשר עמו קשר לתפעל את המוקד הטלפוני, זאת מבלי שהיה לו כל קשר להמשך הפעילות בחמ"ל המאחזים. עוד טען הסנגור, כי הרשויות לא מנעו את הפעלת המוקד במשך פרק זמן לא מבוטל, והדבר גרם לחלק מהמעורבים להבין כי מעשיהם לא נתפסים כמעשים פליליים; וכי גורמים שונים, שלא הועמדו לדין, מסרו מידע לחמ"ל המאחזים. יצוין, כי טענות אלו של הסנגור אינן רלבנטיות לגבי מרשו, שכן הלה הורשע בכך שקשר קשר להפעלת המוקד הטלפוני, והוא לא נותן את הדין על הפעילות שנעשתה במוקד במהלך כל התקופה הרלבנטית לאישום. מכל מקום, אין בסיס לטענות האמורות, שכן בהסדר הטיעון הוסכם כי הצדדים לא יחרגו בטיעוניהם לעונש מעובדות כתב-האישום ולא יוסיפו עליהן. עוד טען ב"כ נאשם 2, כי יש להביא בחשבון לעניין העונש את העובדה שזו הפעם הראשונה שבה מוגש כתב-אישום בעבירה לפי סעיף 136 לתקנות ההגנה (שעת חירום), בגין איסוף ידיעות על הצבא. בנוסף טען הסנגור, כי יש להחיל את ההגנה מן הצדק לגבי נאשם 2, בכל הנוגע להיבט העונשי, זאת נוכח העובדה שמוסרי המידע לחמ"ל המאחזים לא הועמדו לדין; ובהקשר זה השיבה המאשימה, כי אי-העמדתם לדין של אחרים נבעה משיקולים ראייתיים. בכל הנוגע לנסיבות האישיות, הדגיש ב"כ נאשם 2 כי מרשו הִנו מלח הארץ, וממכלול מכתבי ההמלצה וההערכה עולה שמדובר באדם חיובי ונורמטיבי, באיש חינוך למופת ובמי שתורם רבות לקהילה. לדבריו, קיים חשש ממשי שהרשעה בדין תביא לפיטוריו מעבודתו כמורה; ואולם לא היו בידיו סימוכין לביסוס טענתו זו. לאור נסיבות ביצוע העבירה, ולנוכח נסיבותיו האישיות של נאשם 2, ביקש הסנגור להסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, כמומלץ על-ידי שירות המבחן.

בדבריו האחרונים לעניין העונש, ציין נאשם 2 כי העונש שהמאשימה מבקשת להטיל עליו מכוון להפסקת עיסוקו בעבודה חינוכית, וכי הדבר יפגע בו, בתלמידיו ובמשפחתו.

8.ב"כ נאשם 5 טען, כי מעשיו של מרשו נמצאים ברף התחתון של חומרת העבירה, וכלשונו – "נמצאים כחוט השערה מעבר לגבול התחתון של האחריות הפלילית"; ובהקשר זה ציין, כי חלקו הפעיל של נאשם 5 בחמ"ל המאחזים בא לידי ביטוי בהפעלת מכשיר הטלפון פעם אחת בלבד. כן טען הסנגור, כי היה בסיס לסברה שהפעלת המוקד הטלפוני אינה מהווה עבירה, זאת בפרט כאשר המוקד פעל במשך תקופה ארוכה, ורשויות אכיפת החוק לא פעלו לסגירתו; ואולם, טענתו זו חורגת מהסדר הטיעון. לטענת ב"כ נאשם 5, לנוכח חלקו השולי של מרשו בקשר הפלילי, שבא לידי ביטוי אך בהפעלת מכשיר הטלפון במוקד הטלפוני בהזדמנות אחת בלבד, ובשל החשש שהרשעה בדין תפגע באפשרויות תעסוקתו בעתיד, מן הראוי להסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור ולהימנע מהרשעתו בדין.

בדבריו האחרונים לעניין העונש, ציין נאשם 5 כי היה הצעיר שבחבורה וסמך על האחרים, וכי נטל אחריות למעשיו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ