אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אלמלך(עציר)

מדינת ישראל נ' אלמלך(עציר)

תאריך פרסום : 22/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום פתח תקווה
40949-04-13
15/07/2013
בפני השופט:
ד"ר עמי קובו

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
משה אלמלך (עציר)
גזר-דין

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב האישום התגורר המתלונן בבית בראש העין (להלן: "הבית"). בתאריך 22.4.13, בשעה 10:32, התפרץ הנאשם לבית בכך שנכנס דרך שער הכניסה לחצר הבית, ונכנס לבית דרך חלון המטבח. בנסיבות אלו, נכנס הנאשם לחדרים בבית והחל להוציא פרטי לבוש מהארונות ואת תכולת המגירות והשליך על הארץ. מיד ובסמוך הזעיקה שכנה את המשטרה והנאשם נתפס בכף בתוך הבית.

ראיות לעונש

3.רעייתו של הנאשם (להלן: "הרעיה") הגישה מכתב לבית המשפט. במכתב כתבה הרעיה כי היא והנאשם נשואים 11 שנים ולהם שני ילדים משותפים, ילד בן 10 (להלן: "הילד הבכור") וילדה בת שנתיים. הילד הבכור רואה את הקושי, הסבל והבושה הגדולה ואין באפשרותה להושיע. בכל פעם שילד אחר שואל את הילד הבכור "איפה אביך?", זולגות לו דמעות. הרעיה כתבה שהיא רואה את החשש שהילד הבכור חווה שמא אביו לא יהיה בבר המצווה שלו. הרעיה ציינה כי ילדיה גדלים בבית נורמטיבי, מאז ומתמיד היא דאגה להרחיקם מסביבת פשע ומסביבה עבריינית, למרות מאסרו של הנאשם. הרעייה ציינה שהיא מודעת לסוג העבירה שבה הנאשם מואשם. היא אינה מקלה ראש בכך וזוהי איננה הדרך שבה היא גדלה וחונכה, ושבה היא מגדלת ומחנכת את ילדיה. עם זאת, הרעיה מודעת להתמכרותו של הנאשם, אשר מיום מעצרו התקבל לפרויקט בכלא הדרים, אשר משלב טיפול במכורים לסמים ושינוי דפוסי התנהגות.

טיעוני הצדדים

4.לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין וקרן פינקלס, מדובר בנאשם יליד 1964. מדובר במי שהוא תושב ראשון לציון, הגיע לראש העין ללא כל סיבה נראית לעין וללא הסבר. בפסיקה דובר על הפוטנציאל המסוכן של מי שפורץ לבית מגורים בשעות הבוקר, שבהן אנשים עשויים להיות בבתים, וראיה לכך היא השכנה ששהתה בביתה באותן שעות. מדובר במי שיוצא ונכנס את שערי בתי המשפט ובתי הכלא, לחובתו 23 הרשעות קודמות, שהאחרונה שבהן מיום 1.5.12. ההרשעה שקודמת לכך היא מיום 10.10.10, אז ריצה הנאשם 36 חודשי מאסר. מהנאשם נשקף סיכון, כאשר מרגע שהוא משתחרר מבית הסוהר ועד הפריצה הבאה מדובר בעניין של זמן. נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה של 10 חודשים, שלא היה בו כדי להרתיעו מלבצע את העבירות בתיק הנוכחי. המאשימה טענה כי המכתב שכתבה הרעיה מראה שהנאשם פוגע לא רק באנשים שאינם קשורים אליו, אלא אף ברעייתו ובילדיו. בגזר הדין שמפעיל את התנאי בתיק זה הנאשם אמר כי הוא משתמש 35 שנים בסמים קשים, אך מאז ועד היום, הנאשם לא עשה דבר וחצי דבר כדי לשקם את עצמו. המאשימה טענה כי מתחם הענישה הינו בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל. המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת ולהפעלת המאסר המותנה במצטבר.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אלעד רט, אכן מדובר בנאשם בעל עבר פלילי מכביד ביותר, רובו בעבירות רכוש וסמים. ברור כי העבר הינו פועל יוצא של ההתמכרות לסמים. לא מדובר בעבירה שנעשתה לשם בצע כסף, אלא לשם דאגה לצרכי החיים הבסיסיים ביותר, של הנאשם ושל משפחתו. מדובר באדם בן 50, אב לשני ילדים בני 10 וחצי ושנה וחצי. במשך שלושה עשורים הנאשם היה מכור לסמים וב-3 וחצי השנים האחרונות הנאשם נקי מסמים, אך לא מדפוסי ההתנהגות. בשבועות האחרונים מאז מעצרו של הנאשם, הוא השתלב בפרויקט "צעד אחד", אשר נועד לשנות דפוסי התנהגות של מכורים לסמים ולתת להם כלים לשנות את דפוסי ההתנהגות והמחשבה שלהם. ב"כ הנאשם טען כי מדובר בהתפרצות שאינה ברף העליון. העובדה שמדובר בהתפרצות שאירעה בשעות היום מהווה נתון מפחית מסוכנות ולא מגביר, שכן בשעות היום אנשים אינם נמצאים בדרך כלל בבתיהם, אלא בעבודתם. לא נגנב דבר, אין עבירות נלוות ולא נגרם נזק לרכוש. אמנם ההתפרצות התבצעה דרך פתיחת השער והחלון, אך לא על ידי שבירתם. הנאשם נטל אחריות למעשיו והביע חרטה, שהינה כנה. הנאשם חסך זמן שיפוטי והודה במעשיו בהזדמנות הראשונה. ב"כ הנאשם עתר להשית על הנאשם מאסר שאינו ברף העליון של המתחם, הפעלת המאסר המותנה בחופף, וכן עתר להימנע מהטלת פיצוי.

הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו וביקש טיפול בבית הסוהר.

דיון וגזירת הדין

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, לצד הפעלת עונש המאסר על תנאי במצטבר.

בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הזכות לקניין, הזכות לפרטיות ולתחושת בטחון. מקרים מסוג זה עלולים להסתיים אף בפגיעה פיזית באדם, אף אם מבצע העבירה מלכתחילה כלל לא התכוון לכך. כמו כן, במקרים מסוג זה קיימת מסוכנות אינהרנטית נוכח האפשרות להתפתחות אלימה של האירוע.

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה ממשית בערך המוגן. הנאשם התפרץ לבית בכך שנכנס דרך שער הכניסה לחצר הבית, ונכנס לבית דרך חלון המטבח. הנאשם נכנס לחדרים בבית, הוציא פרטי לבוש מהארונות, הוציא את תכולת המגירות והשליך אותם על הארץ. רק בשל ערנותה של שכנה, ומשום שנתפס בכף, לא עלה בידי הנאשם להשלים את מלאכתו.

לעניין הפגיעה בתחושת הביטחון של הציבור בעקבות עבירות התפרצות מסוג זה, והצורך בהתייחסות שיפוטית הולמת, יפים דברי כב' השופט י' עמית בבש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (8.1.10), אשר נאמרו אמנם במסגרת הליכי מעצר, ואולם כוחם יפה אף לסוגיית הענישה:

"... חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה".

לעניין זה יפים אף דבריו של השופט ח' מלצר בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה (31.12.08):

"כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר... ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם".

דברים דומים נכתבו על-ידי כב' השופט ס' גובראן ברע"פ 10551/09 יורובסקי נ' מדינת ישראל (6.1.09):

"בית משפט זה חזר והזהיר והתריע פעמים רבות, כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות ההתפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ