אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אלמו

מדינת ישראל נ' אלמו

תאריך פרסום : 06/01/2014 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום פתח תקווה
18636-06-10
25/12/2013
בפני השופט:
ד"ר עמי קובו

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
קנאו אלמו
הכרעת-דין

הכרעת דין

רקע

אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסות לו בכתב האישום. להלן יפורטו הנימוקים לכך.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, הנאשם והמתלוננת היו בני זוג עד כחודש עובר למתואר בכתב האישום. ביום 7.1.10 הגיע הנאשם אל בית המתלוננת, דפק בחוזקה על דלת הבית, התקשר אל המתלוננת ואיים עליה שיהרוג אותה וכי הוא מסתובב בראש העין כדי לתפוס אותה. מיד וסמוך לכך, הבחין שוטר בנאשם ברחוב מחוץ לבית המתלוננת, כאשר הלה העביר את אצבעו בתנועת שיסוף על צווארו.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, למעט לעניין הקשר עם המתלוננת ונוכחותו במקום במועד האירוע.

ראיות המאשימה

מטעם המאשימה העיד המתנדב עידו מליק (להלן: "המתנדב") (עמ' 5). לדבריו, הוא הבחין בנאשם עומד מחוץ לבית, מרים את ראשו למעלה לחלון. בחלון עמדה בחורה בתוך הבית, והנאשם ביצע תנועת שיסוף עם אצבעו. המתנדב החל ללכת לעברו, הנאשם החל לברוח, והמתנדבים רצו אחריו, תפסו אותו ועיכבו אותו לתחנה. בחקירתו הנגדית הסביר המתנדב כי לא הבחין בשיחה כלשהי בין הנאשם לבין מי שעמדה בחלון וכי לא היו חילופי דברים (עמ' 5, ש' 30). המתנדבים עמדו במרחק של כ- 10 מטרים מהנאשם (עמ' 6, ש' 1). המתנדבים לבשו בגדים אזרחיים (עמ' 6, ש' 5-6). כאשר הם צעקו לו "עצור משטרה", ידע הנאשם שהם שוטרים (מתנדבים) (עמ' 6, ש' 10-13). המתנדב הסביר כי הם דיווחו על כך לראש הצוות שלהם בטלפון או במכשיר קשר, אך לא מצאו לנכון לעדכן את ראש הצוות על אודות תנועת השיסוף (עמ' 7, ש' 19-20).

הוגש דוח פעולה שרשם רס"ר אבי דוידוביץ (להלן: "רס"ר דוידוביץ") (ת/2), לפיו הגיע למקום, ניגש למתלוננת שטענה בפניו כי הנאשם דפק על דלת ביתה ואיים כי יהרוג אותה ועזב את המקום. בסריקה רגלית, אותר הנאשם אצל צוות המתנדבים. לטענת המתנדבים, ראו אדם מסמן משהו לעבר חלון ואז נמלט מהמקום, ולכן עיכבו אותו. הנאשם הודה בפני השוטר כי היה בדירה המדוברת, טען כי זו כתובתו וכי הוא גר אצל חברתו.

הוגשה הודעת הנאשם. הנאשם טען שלא איים על המתלוננת. לדבריו, הוא התקשר אל המתלוננת והיא אמרה לו לבוא לביתה. היא חברתו. הוא נסע אליה והקיש על הדלת. כאשר אף אחד לא פתח לו, הוא שב והקיש, התקשר אל המתלוננת, אשר שאלה אותו היכן הוא. הוא השיב שהוא נמצא ליד הדלת וביקש שתפתח. היא ביקשה שילך ואמרה שהוא מפריע לה. הוא שאל בשביל מה הזמינה אותו, והיא השיבה שהיא מתקשרת למשטרה ועשתה כן. לאחר מכן, חזר הנאשם והתקשר אל המתלוננת, אך היא לא ענתה. הוא עזב את המקום והחל ללכת לכיוון ביתו, ואז השוטרים עצרו אותו. המתלוננת אמרה לו שכולם ישנים, ולכן הוא מפריע. בשבת שלפני האירוע, הוא אף ישן עם המתלוננת בביתה. הנאשם הכחיש שאיים עליה או שביצע תנועת שיסוף.

הוגש מזכר משיחה של שוטר עם המתלוננת (ת/4). השוטר אמר למתלוננת כי בתלונתה הראשונה היא מסרה שהנאשם כל הזמן מאיים עליה, אך היא נדרשת לפרט יותר. בתגובה השיבה המתלוננת שרק באותו יום שבו הזמינה משטרה, הנאשם איים עליה. השוטר שאל אם היו פעמים נוספות, והמתלוננת השיבה שהנאשם מתקשר אליה כל הזמן ומאיים, אך השיבה שלא היו פעמים נוספות, אלא רק באותו יום שבו הגישה את התלונה.

הוגש מזכר נוסף מיום 13.1.10 (כשישה ימים לאחר האירוע) שבו ביקש השוטר מהמתלוננת להגיע למסור הודעה. המתלוננת מסרה שלא תוכל להגיע באותו יום, אלא רק למחרת (ת/5).

הוגש מזכר נוסף מיום 20.1.10 (קרוב לשבועיים לאחר האירוע) שבו שוב שוחח השוטר עם המתלוננת, אשר אמרה לשוטר כי לא הגיעה למסור הודעה עד לאותו יום משום שלא משחררים אותה מהעבודה (ת/6).

המתלוננת העידה בבית-המשפט. לדבריה הנאשם היה בן זוגה בעבר. באותו יום הוא הגיע לביתה ורצה להרוג אותה (עמ' 13). היא יודעת זאת משום שאחותה הקטנה ראתה אותו מתחת לבניין (עמ' 13, ש' 25 - עמ' 14, ש' 1). המתלוננת טענה שאינה זוכרת מה אמרה במשטרה (עמ' 14, ש' 2-3). לדבריה, הנאשם הגיע לבניין שלה, אך כאשר היא יצאה, הוא כבר הלך (עמ' 14, ש' 7). באותו יום כלל לא ראתה את הנאשם, אלא אחותה ראתה אותו (עמ' 14, ש' 13). הנאשם לא עשה כלום מחוץ לבניין (עמ' 14, ש' 15). לדבריה, הוא היה מאיים עליה בטלפון (עמ' 14, ש' 31), וזאת לפני שהגיע מתחת לבית (עמ' 15, ש' 1), אך אינה זוכרת מתי איים עליה (עמ' 15, ש' 2-11). הוא איים עליה, אך אינה יודעת מדוע (עמ' 15, ש' 17).

בחקירתה הנגדית, המתלוננת הכחישה את הדברים שנרשמו מפיה במשטרה, לפיהם הזמינה את הנאשם לביתה (עמ' 16, ש' 7-11). המתלוננת הכחישה פרטים נוספים אשר נרשמו לכאורה מפיה בהודעתה (עמ' 16, ש' 20-29). המתלוננת אף הכחישה שאמרה במשטרה שהנאשם הקיש בחוזקה על הדלת (עמ' 17, ש' 1-2). כן הכחישה כי אמרה במשטרה שהנאשם אמר לה שאם לא תפתח את הדלת יהרוג אותה (עמ' 17, ש' 6-9). לעומת זאת, אישרה המתלוננת שהנאשם איים עליה בטלפון (עמ' 17, ש' 10). לדבריה, בעת שהגישה את התלונה במשטרה, כבר לא היו בני זוג (עמ' 18, ש' 6-7), אך אישרה שהיו ביחד ביום שבת שלפני האירוע (עמ' 18, ש' 8-9). לדבריה, אף אחד, כולל הוריהם, לא ידע שהם נפרדו (עמ' 19, ש' 7). אינה זוכרת אם ראתה אותו מהחלון (עמ' 19, ש' 21-22), אך גם אם הייתה רואה אותו, לא הייתה מספרת (עמ' 19,ש' 24).

בחקירתה החוזרת חזרה וטענה המתלוננת כי באותו יום איים עליה הנאשם בטלפון שאם לא תהיה חברתו, יהרוג אותה (עמ' 20, ש' 28). לדבריה, היא הביטה מהחלון, אך לא ראתה אותו (עמ' 20, ש' 32). לדבריה, האירוע היה בבוקר (עמ' 21, ש' 3-4) והיא הגיעה למשטרה קרוב לאירוע (עמ' 21, ש' 6). כשהובהר לה שהגיעה בשעה 22:50, טענה שאחרי האירוע באו מהמשטרה ולקחו אותה (עמ' 21, ש' 10).

ראיות ההגנה

ההגנה הגישה את הודעות המתלוננת במשטרה (נ/2-נ/3). בהודעתה הראשונה (נ/2) מסרה המתלוננת כי הנאשם הגיע לביתה, הקיש על הדלת וניסה לשבור אותה. בזמן שהיה בחוץ, התקשר אליה ואמר לה שאם היא תפתח את הדלת, יהרוג אותה. בהודעתה השנייה (נ/3) אישרה שאמרה לנאשם לבוא אליה הביתה. כחצי שעה לאחר השיחה, התקשר אליה הנאשם בשנית ואמר לה שהוא בא להרוג אותה, וזאת ללא שום הסבר סביר להתנהגותו (נ/3). בהודעה מסרה שבאותו לילה ראתה אותו מהחלון (נ/3, ש' 27-28).

הנאשם העיד להגנתו (עמ' 22). לדבריו, המתלוננת הייתה בת זוגו. ביום האירוע הגיע לביתה, הקיש על הדלת, אך המתלוננת לא פתחה. הוא שאל מדוע והיא אמרה לו ללכת, ובהמשך הזמינה את המשטרה. בטרם הגיע לביתה, היא הזמינה אותו לבוא (עמ' 22). כאשר סירבה לפתוח את הדלת, הסבירה שהוא מפריע לה, כפי הנראה בשל השעה המאוחרת. כאשר היה ברחוב, לא ביצע שום תנועת שיסוף. לאחר שיצא מהבניין, שוטרים עצרו אותו.

בחקירתו הנגדית מסר הנאשם כי הם היו בני זוג, אך לא התגוררו ביחד. היא התגוררה אצל משפחתה. היא הזמינה אותו לביתה, הוא הגיע אליה, הקיש בדלת והיא לא פתחה. הנאשם הכחיש מכל וכל שאיים עליה בטלפון (עמ' 25), אלא המתלוננת התקשרה אליו ואמרה לו שהמשטרה בדרך ושילך לביתו (עמ' 25, ש' 18). לדבריו, נתפס על-ידי השוטרים בקרבת תחנת האוטובוס. לדבריו, לא רץ כאשר הבחין בשוטרים (עמ' 26).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ