אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אליהו

מדינת ישראל נ' אליהו

תאריך פרסום : 31/10/2013 | גרסת הדפסה
בפ"ת
בית משפט השלום לתעבורה בנצרת
5087-07-13
23/10/2013
בפני השופט:
עדי במביליה – אינשטיין

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
משה אליהו חסדאי

החלטה

בפניי בקשה לפסילת המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של גרם מוות ברשלנות, גרם נזק לאדם ולרכוש ברשלנות וסטייה מנתיב נסיעה.

עפ"י כתב האישום, בתאריך 14.6.13 סמוך לשעה 00:30, נהג המשיב ברכב משטרתי מסוג טויוטה בכביש 7756 מכוון כללי כפר יפיע לכוון מגדל העמק. לצדו ישב המנוח, המתנדב שי רביבו. המשיב נהג בקלות ראש וברשלנות, כשאינו מרוכז בנהיגה ואינו ער לנסיבות הכביש, ובמקום בו קיימת יציאה מעקומה ימינה בכוון נסיעתו, איבד שליטה ברכב וסטה ימינה עד לתעלה שמעבר לשול הימני של הכביש. הרכב התהפך, המנוח הושלך מהרכב, נפגע באורח אנוש, הובהל לבית החולים ונפטר מפגיעותיו ביום 16.6.13. למשיב נגרמו שברים באחת החוליות ובאצבע והוא נזקק לאשפוז וטיפול. כן, ניזוק הרכב. תוצאות התאונה נגרמו עקב רשלנות המשיב שסטה מנתיב נסיעתו ללא סיבה מוצדקת ותוך גרימת סכנה.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לפסילת המשיב עד לתום ההליכים, בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה. בקשה זו עומדת לדיון בפניי.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המבקשת ביקשה להורות על פסילת המשיב עד לתום ההליכים, טענה לקיומן של ראיות לכאורה והפנתה לממצאי הבוחן, לרבות ניסוי מהירות בעקומה, לתמרור המוצב בכניסה לעקומה ולבדיקת הצמיג. עוד הפנתה לחזקה העובדתית שכונתה "כלל הדרך" ולפיה חזקה על נהג הסוטה ממסלול נסיעתו כי עשה כן מתוך נהיגה לא זהירה וחובת ההוכחה עוברת לנהג להוכיח ולו ברמה של יצירת ספק סביר כי הסטייה לא נבעה מהתנהגותו הרשלנית. לדידה, המשיב לא סתר את החזקה שכן לפי גרסתו אינו זוכר מה גרם לו לסטות ואינו זוכר את אופן התרחשות התאונה. ב"כ המבקשת הוסיפה כי נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגת המשיב כעולה הן מנסיבות ביצוע העבירות המשקפות רשלנות חמורה, שכן מדרך נהיגתו עולה אובדן שליטה ברכב וקושי בהתמודדות עם סיטואציות שנהגים נתקלים בהם בכביש, והן מהיות המשיב נהג צעיר המחזיק רישיון נהיגה כ-3 שנים בלבד וכבר צבר לחובתו הרשעה אחת של שימוש בפלאפון המצביעה על התעסקותו בגורמים חיצוניים בזמן נהיגה.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הבקשה. הסנגור הסכים כי המשיב סטה ממסלול נסיעתו ולכן עליו הנטל להעלות ספק סביר בדבר רשלנותו, אך טען למחדלי חקירה, שלגישתו, בהצטברם, מעלים ספק סביר בדבר אחריות המשיב לסטייה: המחדל הראשון ארע בעת בדיקת התקר בצמיג ובאי בדיקה מקיפה של אופן קרות השבר בונטיל, המעלים ספק אם התאונה נגרמה עקב גורם זר מתערב הנעוץ בבלאי בצמיג או בחצץ שגרם לשבר בונטיל ולתקר. המחדל השני נעוץ באי בדיקת השפעת החצץ, החול והעשבייה שאותרו על הכביש לאחר התאונה, על התקר ועל אפשרות של התחלקות, כאשר לא ברור איך הגיע החצץ לכביש. לדידו חצץ הוא כמו גולות. מחדל שלישי הנו אי צילום ספר הרכב ואי בדיקת אפשרות שהסטייה נגרמה בשל כשל ברכב. מחדל רביעי הנו עריכת ניסוי נסיעה במהירות של 60-80 קמ"ש בעקומה, אך עם סוג רכב אחר. הסנגור הוסיף כי הנאשם עלה לרכב, בדק ויזואלית שהרכב תקין, אך לא בדק אם רישיון הרכב תקף. לדבריו, אין בהמשך נהיגת המשיב משום סכנה לציבור כיון שאינו "שור מועד", אלא בעל הרשעה אחת, עד ליום התאונה התנדב במשטרה מדי יום וכן עבד בשתי עבודות מחסנאי ב"כמעט חינם" ושומר בלילה, משטרת ישראל לא סברה שהוא מסוכן עת מצאה כי המשיב מתאים לנהוג ברכב משטרתי, ואין ראיה לכך שהמשיב איבד שליטה. הסנגור הוסיף כי כושרו הרפואי של המשיב לא מאפשר לו נהיגה כיום ולכן אינו מתנגד לפסילתו עד להצגת תעודה רפואית בדבר התאמת מצבו הפיזי לנהיגה.

המצב המשפטי:

בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961, כאשר מוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו, אלא אם שוכנע בית המשפט, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה ע"י הנאשם משום סכנה לציבור.

המחוקק קבע אפוא חזקת מסוכנות בכל הנוגע לנאשם אשר היה מעורב בתאונת דרכים בה נהרג אדם, כאשר הנטל להפריך את החזקה, מוטל על כתפי הנאשם (בש"פ 9588/07 משה טרבלסי נ' מדינת ישראל, בש"פ 8645/07 אליהו חדש נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים).

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון אם נסתרה חזקת המסוכנות העומדת נגד הנאשם, הנם בעיקרם שניים: קיום ראיות לכאורה להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו ובחינת מסוכנות לשלום ציבור המשתמשים בדרך, כפי שזו עולה מנסיבות התרחשות התאונה ומעברו של הנאשם (בש"פ 6757/09 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל, ב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מדינת ישראל, בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל, בש"פ 7399/00 שמואל לחמי נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים).

ראיות לכאורה:

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום:

א)אין מחלוקת כי בעת התאונה נהג המשיב בניידת משטרתית מסוג טויוטה וכי במושב שליד הנהג ישב המנוח. עוד אין חולק כי לאחר עקומה ימינה, סטתה הטויוטה ימינה לתעלה שמעבר לשוליים הימניים של הכביש, והתהפכה. בנוסף, לא הוצגה מחלוקת ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה לבין מות המנוח, החבלות שנגרמו למשיב והנזקים לטויוטה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסוגיית אחריות המשיב להתרחשות התאונה. לטענת המבקשת, האחריות הבלעדית רובצת על כתפי המשיב נוכח סטייתו מנתיב נסיעתו שאין בצדה הסבר, בעוד שלטענת ב"כ המשיב מצב הכביש ומצב הרכב הם שגרמו לסטיית הרכב, להתהפכותו ולתוצאות התאונה.

ב)ממצאי הבוחן - תאור כללי של אופן התרחשות התאונה: לפי סעיפים 4, 9, 14 לדו"ח בוחן, כמו גם לפי התרשים ותצלומי זירת התאונה, ירידת הרכב לשול אירעה 15 מ' לאחר סיום העקומה ימינה. זאת הסיק הבוחן מקיום סימן צמיג קדמי ימני של הרכב במקום הירידה מהכביש לשול האספלט וממנו לשול העפר הימני (תצלום מספר 1). הרכב נסע על שול העפר למרחק של 43 מ' נוספים, כעולה מן הצמחייה המוטה בכוון נסיעת הטויוטה ומן החצץ שהועף לכביש עקב הנסיעה בדרך העפר (תצלומים 1-4), הרכב נעצר כ-13 מ' לאחר מכן על האספלט, לאחר שהתהפך על גגו וכשחזית הרכב מופנית לכוון המנוגד לכוון הנסיעה המקורי (תצלומים 5-11). כתוצאה מן ההתהפכות הושלך המנוח אל מחוץ לרכב.

ג)הבוחן הבהיר בדוח הבוחן סעיף 13 ובמזכר שערך, כי לפני העקומה בכוון נסיעת המשיב, קיים תמרור 108 המזהיר מפני קיומה של עקומה ימינה.

ד)בהעדר מחלוקת בדבר עצם הסטייה מן הכביש ימינה לעבר שול העפר והקשר בינה לבין התאונה ותוצאותיה, הרי שסטיית הרכב לשוליים יוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה רשלנית של המשיב, כאשר הנטל להראות שלא התרשל עובר אל שכמו של המשיב (רע"פ 1713/93 בוקובזה נ' מדינת ישראל - פורסם במאגרים המשפטיים).

ה)הסנגור המלומד הציג שני הסברים לסטיית המשיב לשול, שאינם נעוצים בהתרשלותו:

הטענה בדבר סטייה עקב חצץ על הכביש: הסנגור כי מצב הכביש גרם לסטיית הרכב בשל אבני חצץ בכביש. לביסוס טענתו הפנה למזכרו של השוטר אלקובי יצחק בו נרשם: "הכביש היה יבש לחלוטין...על הכביש במקום התאונה היו פזורים אבנים עשב ואדמה".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ