אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אלחיאני

מדינת ישראל נ' אלחיאני

תאריך פרסום : 16/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
13805-11-11
09/09/2013
בפני השופט:
שמאי בקר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מנחם אלחיאני

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סכין למטרה בלתי כשרה והחזקת סמים מסוכנים לשימוש עצמי, והכל לאחר שביום 11.9.2010 נערך חיפוש בקטנוע עליו רכב, ובתוכו נמצאו הסכין ומעט חשיש, במשקל של 0.36 גרם.

ההגנה טענה, כבר בשלב כפירתה בכתב האישום, כי הסם והסכין שנמצאו בקטנועו של הנאשם הינם פרי חיפוש בלתי חוקי, ומשום כך שומה על בית המשפט לפסול הראיות כבלתי קבילות, ולזכות הנאשם מן העבירות המיוחסות לו, הכל בהתאם להלכת רע"פ 10141/09 בן חיים ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרי המידע, להלן: "הלכת בן חיים").

מיד עם תום פרשת התביעה הגישה ההגנה בקשה נאה ומפורטת, הנסמכת על פסיקה רבה, בעיקר - הלכות שהן אחיותיה המבוגרות יותר של הלכת בן חיים, לפיה אין על ההגנה להשיב לאשמה.
לשיטתה של ההגנה, הרי שלאחר שמיעת ראיות התביעה, והכוונה היא לעדות השוטר שביצע את החיפוש האמור ולראיות שהוגשו במסגרת פרשת התביעה, נראה על פני הדברים, כי החיפוש שהוליד את כתב האישום אינו עולה בקנה אחד עם הלכת בן חיים ואחיותיו, ומכאן - שאיננו חוקי, ועל כן יש לפסול הראיות (הסכין והסם) - ולזכות הנאשם.

לשיטת ההגנה, מה שהביא את השוטר ארוש לדלוק אחר הנאשם, הראשון על אופנועו המשטרתי והשני על קטנועו, התמצה בהסטת המבט של הנאשם, שחבש קסדה, מעיני השוטר, ואין פעולה זו אלא גחמת שוטר או תחושת בטן (סעיף 44 לבקשה), שאין בינן לבין חשד סביר שנעברה עבירה - ולא כלום.
הואיל ולא התקיים היסוד הסביר דנא, ממשיכה ההגנה, ממילא לא היה בכוחו של השוטר לערוך חיפוש בכליו של הנאשם שלא בהסכמתו, ואילו ה"הסכמה" שניתנה איננה עולה בקנה אחד עם הכללים המחייבים והמלמדים על מתן הסכמה אמיתית, כפי שעמד עליהן אך לאחרונה בית המשפט העליון במסגרת הלכת בן חיים.

לאחר שעיינתי בבקשה מאירת העיניים, בתגובת המשטרה, בפרוטוקול הדיון ובראיות שהוגשו לתיק בית המשפט אני קובע כי אין בידי לקבלת את הבקשה שלא להשיב לאשמה. הטעם לכך נעוץ בפער שבין העובדות אותן הניחה ההגנה כיסוד לבקשתה ולטיעוניה המשפטיים, לבין העובדות כפי שנגלו לכאורה - הלכה למעשה - במסגרת פרשת התביעה.

כך ההגנה בסעיף 37 לבקשתה, בו גלום ומתמצה כשלון בקשת ההגנה:
"מה שהפנה מלכתחילה את השוטר ארוש והסב את תשומת ליבו לעבר הנאשם, כל זאת בהנחה כי יש לשוטר ארוש עיני נץ בעזרתם יכול האחרון לראות דרך קסדה לעבר קסדה של רוכב קטנוע אחר, בשעת חצות, שהמרחק לא ידוע ותאורת הרחוב לא ידועה... הוא העובדה שהנאשם מסיט את מבטו בזמן שהשוטר מסתכל לעברו, הא ותו לא. אין בכך כדי להקים חשד סביר." (ההדגשה שלי - ש.ב.).

לו היה השוטר ניגש אל הנאשם ומבקש לערוך חיפוש עליו או בכליו רק מחמת שהאחרון הסיט מבטו הימנו, יכול - ואיני קובע מסמרות וכללים, שהרי כל מקרה לגופו - שהבקשה היתה מתקבלת, בנסיבותיה, ובשים לב לכך כי אכן לא ניתנה, בהמשך, הסכמה "בן חיימית" מצד הנאשם לביצוע החיפוש (חסרה ההבהרה בדבר יכולת החשוד לסרב לביצוע החיפוש וגו').
ברם, הסטת המבט של הנאשם מפני או מעיני השוטר ארוש היוותה אך קדימון להמשך פעולותיו, כפי העולה מדוח הפעולה של השוטר ארוש מיום 11.9.10, שעה 23:42 (ת/1), וכמצוטט להלן:

"... כשאני על אופנוע משטרתי... ועומד ברמזור... הבחנתי בקטנוע... עליו רוכב אחד אשר חובש קסדה שחורה 3/4 ... כשהבחנתי בנ"ל כשאני על אופנוע משטרתי עם כחולים עובדים החשוד הסיט מבטו ממני ועלה על המדרכה אשר היתה משמאלו מיד צמצמתי אל הקטנוע הנ"ל כשהגעתי מולו הנהג שבר את הכידון של הקטנוע לצד שמאל וניסה להימלט...".

הנה כי כן, על פי דוח הפעולה, הנאשם לא רק הסיט מבטו, "הא ותו לא", אלא שהא - וגם עלה על מדרכה עם קטנועו, וגם "שבר" כידונו וניסה להימלט מאופנוע משטרה "עם כחולים עובדים".

נסכם איפוא את הברור מאליו: אין הרי אדם המסיט את מבטו מעיניו של שוטר, פעולה די טבעית שאין בה כדי לעורר חשד, בוודאי לא חשד לגיטימי או חוקי היכול לשמש מצע לסמכות לבצע חיפוש בכליו של אדם, כהרי אדם שמסיט מבטו משוטר וגם עולה מיד על מדרכה, ולא לצורך חניה או ביצוע שיחת טלפון למשל, אלא לשם מילוט מן המקום, מפני השוטר, כפי פעולתו העוקבת של הנאשם.

אמור מעתה: לשוטר היה גם היה יסוד סביר לחשוד בנאשם, נוכח תגובותיו המוקצנות - משל "על ראש הגנב בוער הכובע", או בוערת הקסדה - ומכאן שהיתה לו הסמכות לבצע חיפוש אצל הנאשם ובכליו, גם בלא קבלת הסכמתו.

אין מנוס, איפוא, מדחייתה של הבקשה.

למותר לציין, בשולי ההחלטה, כי בשלב זה, של בחינת בקשה לפיה אין להשיב לאשמה, אין בוחנים מהימנות או משקל (יעקב קדמי, "סדר הדין בפלילים", חלק שני, תשס"ג 2003, עמ' 1053 ומראי המקום שם), ועל כן אין בהחלטה זו משום קביעת מסמרות ביחס לעובדות בתיק דנא, ופשיטא שעל בית המשפט לשמוע עוד את פרשת ההגנה, טרם יקבע עובדות ויכריע הדין.

נקבע לתזכורת במעמד הצדדים ליום 14.10.13 שעה 09:00.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ