אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' איפרח

מדינת ישראל נ' איפרח

תאריך פרסום : 24/05/2010 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום ירושלים
30790-05-10
23/05/2010
בפני השופט:
ארנון דראל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל ע"י עו"ד האני ואקד
הנתבע:
ירדנה איפרח ע"י ב"כ עו"ד דוד הלוי

החלטה

מבוא

בפני בקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה.

נגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות של גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 והונאה בכרטיס חיוב – עבירה לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו - 1986.

כמתואר בכתב האישום בתאריך 13.5.10 בסמוך לשעה 15:00 גנבה המשיבה את תיקה של המתלוננת ששהתה במחלקת היולדות בבית החולים שערי צדק בירושלים לאחר שילדה. המשיבה שהתה במקום עם אשה אחרת, (להלן: "רונית"), שליוותה אותה. היא נכנסה לחדרה של המתלוננת, גנבה תיק מעור שהכיל סכום של 300 ₪ במזומן; תעודות זהות של המתלוננת ובעלה; כרטיסי אשראי, זוג עגילים; פנקס שיקים ומפתחות.

המשיבה ורונית יצאו מהמקום; המשיבה הזמינה מונית והשתיים נסעו לתחנת דלק שבה ממוקמת חנות 'ילו'. המשיבה ירדה מהמונית בעוד הנהג וחברתה ממתינים; היא נכנסה לחנות וביקשה למשוך סכום של 500 ₪ בכרטיס הגנוב. הדבר לא התאפשר כי הכרטיס נחסם.

עוד בטרם הדיון בבקשה למעצרה עד תום ההליכים שוחררה המשיבה בתנאים בשלב הגשת הצהרת התובע ובקשה למעצרה עד להגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים (החלטת כב' השופטת ת' בר-אשר צבן מיום 17.5.10 בתיק מ"י 28002-05-10). ערר שהוגש על החלטה זו התקבל ובית המשפט המחוזי מצא כי נוכח קיום 'סטייה של ממש מן ההליך השיקומי שננקט בעניינה של המשיבה' לא היה מקום לשחררה. בהקשר זה התייחס בית המשפט המחוזי בהחלטתו לכך שלפני זמן קצר, ביום 24.3.10, הגיע בית משפט השלום שדן בעניינה של המשיבה לאחר שהורשעה בביצוע 16 עבירות שונות ובהן עבירות רכוש, סמים ואלימות לנקוט בהליך שיקומי חריג של פיקוח קצין מבחן. הוא מצא כי ביצוע העבירה לאחר פחות מחודשיים מחייב 'בדיקה מעמיקה בדבר נסיבותיה, מניעיה וכן האפשרות כי על אף האמון שניתן במשיבה, היא אכן מסוכנת לביטחון הציבור' (החלטת כב' השופטת א' אפעל-גבאי מיום 18.5.10 בעמ"י 29860-05-10). למרות זאת לא נשללה האפשרות לשחרור לחלופה בעת הדיון במעצר עד תום ההליכים.

המבקשת עותרת, כאמור, למעצר המשיבה עד תום ההליכים והיא סבורה כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. הסנגור סבור כי עוצמת הראיות אינה מצדיקה מעצר וכן נשען על כך שהמדינה החליטה להעדיף מטעמים שאינם ברורים את גרסתה של רונית על פני גרסת המשיבה. עיקר טענותיו מופנות כלפי אותה העדפה וסברתו כי מדובר באפליה פסולה בין השתיים. עוד נטען כי אין במקרה זה עילת מעצר שכן מדובר בעבירות שהן ברף התחתון של עבירות הרכוש.

ראיות לכאורה

דומה כי המחלוקת אינה בשאלה אם יש ראיות לכאורה אלא בשאלה אם עוצמתן אכן כזו המצדיקה את מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים.

התשתית הראייתית שהוצגה כלפי המשיבה נשענת על הודעתה של רונית. רונית מתארת כי השתיים נסעו לבית החולים שערי צדק וחיפשו חבר שאותו באו לבקר. כאשר לא מצאו את החבר נכנסה המשיבה לכל מיני חדרים במחלקת היולדות ולקחה חפצים. החברה מספרת כי ראתה את המשיבה לוקחת פלאפון וכאשר שאלה אותה מדוע השיבה לה כי יש לה למי למכור אותו. בהמשך מתארת רונית את שארע לגרסתה:

"ירדנה נכנסה לחדר נוסף של יולדת והוציאה משם תיק בצבע סגול וביקשה ממני שאעזור לה להכניס שקיות שלה ואמרתי לה שאני לא מוכנה לעזור לה. אמרתי לה שאני לא עוזבת את הבית חולים וירדנה אמרה לי שגם היא יוצאת. יצאנו מהבית חולים ועצרנו מונית הייתה שם וירדנו לפני צומת פת. בכניסה לסן מרטין וישבנו בגן. ירדנה פתחה את התיק ומיינה את הדברים. ראיתי שהיו 2 כרטיסי אשראי, תעודת זהות 200 ₪, מצלמה, משקפי שמש. ירדנה התקשרה לנהג מונית שיגיע לצומת פת שיש לה הפתעה בשבילו. הנהג הגיע ועלינו למונית. אני ישבתי מאחור וירדנה מקדימה. כל הנסיעה הם הסתודדו, לא שמעתי על מה... היא רצתה שהנהג יקח אותנו ללוד... אני רוצה לציין כשירדנו נכנסה לסניף ילו בגן סאקר כדי לקנות ואני נשארתי במונית. הנהג אמר לי שאכנס איתה לראות למה היא מתעכבת ונכנסתי ושאלתי אותה מה קורה וירדנה אמרה לי רגע והיא אמרה למוכר שימשוך לה עוד 500 ₪ מהכרטיס חוץ מהקנייה ששילמה בכרטיס סך 90 ש"ח. המוכר גיהץ וביקש תעודת זהות וירדנה נתנה לו את תעודת הזהות של האישה שממנה גנבה את התיק והמוחכר העביר שום ואמר לה שהוא מצטער שהכרטיס לא עובר ויצאנו משם ועלינו חזרה למונית..."

חיזוק לדבריה של החברה נמצא בעדותו של נהג המונית יהודה שמואל המתאר שאסף שתי בחורות שביקשו לקחת אותן ללוד ובדרך לעבור בתחנת דלק שיש בה חנות ילו. הוא הסיע אותן והמשיבה נכנסה לחנות ולאחר כ- 10 דקות יצאה ממנה. לדבריו המשיבה ישבה מקדימה ורונית מאחור. המשיבה החזיקה תיקים ושקיות ניילון בידיים והיא זו שנכנסה לחנות ילו וכאשר חזרה לרכב אמרה לחברתה כי 'לא נתנו לה כסף בחנות (ש' 16).הוא מבהיר שוב שהשקיות היו ליד המושב הקדמי במקום איפה שירדנה ישבה וכי בהמשך היא העבירה אותן אל מאחורי הכסא שלה והבלש ראה זאת.

אותו ניסיון להעביר את התיק לאחור עולה גם מדו"ח הפעולה שערך יוני שמסיאן בו הוא כותב שבעת עצירת המונית 'הבחין בירדנה יפרח אשר ישבה בכסא על יד הנהג אשר על ברכיה ארנקה בצבע שחור ותיק חום כאשר ידה השמאלית בסמוך לגופה מנסה להעביר שקית צהובה כלפי המושב האחורי'.

לעומת עדויות אלה עומדת הודעתה של המשיבה הטוענת כי החברה היא שגנבה את התיק ושלחה אותה להשתמש בכרטיס האשראי.

כאמור, ההכרעה באשר לקיום ראיות לכאורה אינה נצרכת לקביעות מהימנות למי מהשתיים – המשיבה או רונית – יש להאמין ושאלה זו תוברר מטבע הדברים בהמשך. עם זאת, על פני הדברים דומה כבר עתה כי קיימות ראיות התומכות בגרסת רונית – עדות הנהג ולפיהן השקיות היו ליד המשיבה ולא ליד רונית וכניסתה של המשיבה לחנות ילו כדי לעשות שימוש בכרטיס האשראי. אף שגם לכך יש הסבר בהודעתה של ירדנה – מצאתי כי לצורך השלב הנוכחי מבססות הראיות האלה, כמפורט לעיל, קיום ראיות לכאורה בעוצמה מספקת לצורך השלב הנוכחי.

בשולי הדברים אוסיף כי לא נעלם מעיני המזכר שכתבה שרית מרקמן ביום 13.5.10 המתייחס לכך שרונית אמרה בעת שעומתה עם המשיבה כי שתיהן נטלו את התיק וההסבר שנתנה רונית לכך. מטבע הדברים גם עניין זה יוברר בעת שמיעת הראיות אך לא מצאתי כי יש בו כדי להחליש את עוצמת הראיות ובוודאי לא במידה הנדרשת כדי להביא לשחרורה של המשיבה. כך הדבר גם באשר להבדל אפשרי בין הגרסאות של רונית לנהג לגבי כניסתה של רונית לחנות לאחר שהמשיבה כבר הייתה בתוכה.

עילת מעצר

המבקשת טוענת לכך שבמקרה זה קמה עילת המסוכנות והיא נסמכת על ביצוע העבירה בשיתוף פעולה של המשיבה עם חברתה וכן מפנה לעברה הפלילי של המשיבה, הכולל הרשעות בעבירות רכוש. עוד מתארת המבקשת כי לאחרונה הורשעה ונגזר דינה של המשיבה לצו מבחן פיקוחי. באותו מקרה ציין בית המשפט כי הוא נותן 'משקל מכריע להיבט השיקומי שבענישה'. בחלוף פחות מחודשיים נמצא כי שיקומה של המשיבה אינו מונע ממנה מלבצע עבירות.

הסנגור סבור כי אין בנסיבות אלה כדי להקים את עילת המעצר של מסוכנות. מדובר בעבירות רכוש שאינן משלבות כל תחכום ואין בהן כדי להביא למעצר עד לתום ההליכים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ