אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אטיאס

מדינת ישראל נ' אטיאס

תאריך פרסום : 20/05/2012 | גרסת הדפסה
תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים
4352-03-12
15/05/2012
בפני השופט:
מרים קסלסי

- נגד -
התובע:
עמרם אטיאס
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם והנוגע לנהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת.

מן הבקשה עולה כי המבקש הוזמן כדין לדיון אולם נשתכח הדבר ממנו ובטעות סבר שהדיון קבוע למועד אחר.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע, כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר: העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין, (ראה: רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 29.12.09); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל(לא פורסם, מיום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 29.6.03)).

עניינו של המבקש לא נמנה עם אחת מהעילות  הנ"ל, הסיבה לאי הופעה במועד הדיון הינה טעות, אשר ההלכה הפסוקה כבר קבעה לא אחת כי אין בכך עילה מוצדקת לביטול פסק הדין ובזבוז זמנם היקר של בתי המשפט והמאשימה (ראה: ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד לט(3) 279 וע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מ"י (לא פורסם, מיום 29.7.08) שם נאמר כי: "פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם...תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט, העמוסים ממילא ושלא לצורך").

לגבי מהות העבירה, חוץ מהרצון של הנאשם "להביע טענותי", לא נאמרה מילה וחצי מילה אודות העבירה וסיכויי הנאשם שלא להיות מורשע בה. לא זו אף זו, בתגובתו הספונטאנית של הנאשם לשוטר אמר: "אתה יכול לוותר לי, אתה צודק התלהבתי זה לא יקרה עוד פעם".

מדובר בעבירת מהירות שעבר המבקש. בהיותו נהג חדש נהג במהירות מופרזת של 139 קמ"ש במקום 90 קמ"ש . הוא נידון בהעדרו לעונש פסילה מינימאלי הקבוע בחוק של 3 חודשים, קנס של 1,200 ₪ ותנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים.

בנסיבות אלו, גם לגופה של העבירה, הנאשם מודה בביצועה והעונש שנפסק אינו מחמיר עמו.

אשר על כן, מכל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

מובהר לנאשם כי העונש המקובל לנהיגה בזמן פסילה הינו עונש של מאסר בפועל. על הנאשם להפקיד רישיונו במועד שנקבע, אם לא יעשה כן, מחד ייחשב פסול לנהיגה ומאידך תקופת הפסילה לא תיחשב לו.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ב, 15 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ