אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אהרוני ואח'

מדינת ישראל נ' אהרוני ואח'

תאריך פרסום : 31/08/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום ראשון לציון
40568-08-11
31/08/2011
בפני השופט:
ארז יקואל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל על- יד י ב"כ עו"ד בן-דוד
הנתבע:
1. יגאל אהרוני
2. טום מזרחי (עציר)
3. דוד אלמלם (עציר)

החלטה

לפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים.

רקע

כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים מייחס להם עבירות של פציעה ותקיפה חבלנית. למשיבים 1 ו- 2 מיוחסת אף עבירה של החזקת סכין, למשיב 1 עבירה של איומים ולמשיב 2 עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

מעובדות כתב האישום עולה כי המתלונן - שהינו נהג מונית, נהג את רכבו ביום 18.08.11 בסמוך לשעה 17:30 ברחוב בעיר ראשל"צ, עת הבחין ברכב בו נהג המשיב 1 בקלות ראש כשהוא עובר מנתיב לנתיב. שני הרכבים המתינו ברמזור אדום, כשמונית המתלונן עמדה מאחורי הרכב האחר. המתלונן סימן בידו למשיב 1 בתנועה שמשמעותה "מה קרה?" ואז הוציא המשיב 1 את ראשו מחלון הרכב, גידף את המתלונן וצעק לעברו כי יהרוג אותו. בהמשך, יצאו המשיבים כולם מרכב זה, ניגשו למונית המתלונן ונעמדו בסמוך לדלת הנהג.

המשיב 1 הכניס ראשו למונית, קילל את המתלונן וניסה להכותו במכת אגרוף. המתלונן הסיט ראשו והמשיבים 1 ו-2 ירקו בפניו. כשיצא המתלונן מהמונית, המשיבים 2 ו-3 אחזו בו על מנת שלא יזוז, המשיב 1 הכהו במכות אגרוף והמשיבים הכוהו בחלקים שונים בגופו. אז הוציא המשיב 1 סכין השייכת למשיב 2, התקרב למתלונן וניסה לדוקרו בחזהו. המתלונן תפס בידו והמשיב 1 חתכו בראשו באמצעות הסכין.

כשהבחינו המשיבים בדם שניגר מראשו של המתלונן, הם נכנסו לרכבם ונסעו מהמקום. עוד הסתבר כי המשיב 2 החזיק ברכב בו נמצא, בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 77.28 גר' נטו, בעוד המשיב 1 החזיק בסכין אחרת ברכב זה.

כתוצאה ממעשי המשיבים, נפצע המתלונן בכך שנגרמו לו חתך בראשו שנזקק לאיחוי בסיכות וכן שטף דם מתחת לעינו.

המבקשת טענה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים וביניהן הודעות המתלונן ועימותים שנערכו בינו לבין המשיבים; הודעות מאת שני עדי ראיה; דו"חות פעולה; תעודה רפואית של המתלונן ותמונות החבלות שנגרמו לו; חוו"ד לעניין הסם המסוכן והסכינים שנתפסו.

המבקשת הוסיפה והפנתה להודיית המשיבים 1 ו-2 בהחזקת הסכינים, ולטענת המשיבים כי המתלונן תקף אותם וכי לא פצעו אותו באמצעות סכין.

עוד נטען לקיומה של עילת מעצר משום יצירת נסיבות העבירות המיוחסות למשיבים ומהותן, מסוכנות לביטחון הציבור, ככל שישוחררו המשיבים ממעצרם. הודגש כי המדובר באירוע של "מה בכך", שבעטיו הותקף המתלונן במכות נמרצות ובאמצעות סכין.

עברו של משיב 1 כולל הרשעות בעבירות של איומים, אלמ"ב, שוד מזוין ופציעה; עברו של משיב 2 כולל הרשעות בעבירות רכוש, איומים, הפרת הוראה חוקית וסמים מסוכנים. ביום 25.07.11 נדון משיב זה לשנת מאסר בהליך אחר, ריצוי עונשו נדחה במעט ותלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 5 חודשים בגין עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים. למשיב 3 עבר פלילי ישן בעבירות סמים מסוכנים, רכוש והפרת הוראה חוקית.

במוקד הדיון ניצבת השאלה האם הרף הראייתי הניבט מתיק החקירה, מכורסם כדי הצדקת העדפת שחרורם של המשיבים בתנאים מקלים על פני מעצרם.

הסנגור טען בהרחבה כי עוצמת הראיות כנגד המשיבים אינה בעצמה המצדיקה היעתרות לבקשה ובעיקר מחמת התנהלות המתלונן וגרסאותיו שלו ושל עדי ראייה נוספים. מכאן עתר הסנגור לשחרור המשיבים בתנאי הפקדת בטחונות בלבד ולחילופין להוסיף הפנייתם להתרשמות שירות המבחן בעודם משוחררים בתנאים אלו.

דיון ומסקנות

תנאי מהותי שבלעדיו אין למתן צו מעצר עד תום ההליכים, לפי סעיף 21(א) לחסד"פ מעצרים, הינו

קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיבים בכתב האישום.

בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י פד"י נ(2) 133, נקבע כך:

"... השאלה אותה צריך השופט לשאול עצמו... הינה, אם טיבה של הראיה – על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה, היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן היה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן, אפוא, ראיות גולמיות אשר בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר... על כן, אין נבחנת הוכחת אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, אלא רק הכח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה".

בשלב זה, אין בית המשפט בוחן סוגיות הקשורות במהימנות עדים ומכריע בהם, למעט התייחסות לליקויים בסיסיים בהצגת הדברים ובהגיונם (ראה בש"פ 7194/97 – כהן נ' מ"י, פד"י נ"א (5) 403).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ