אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אדקיק

מדינת ישראל נ' אדקיק

תאריך פרסום : 23/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
17677-05-13
15/09/2013
בפני השופט:
משה יועד הכהן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
שאדי אדקיק

החלטה

1.לפניי בקשה לבטל את כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מטעמי הגנה מן הצדק בשל אי קיום חובת המאשימה ליידע את הנאשם בדבר הכוונה להגיש נגדו כתב אישום.

2.כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן עבירה של נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. בקליפת אגוז, מואשם הנאשם בכך שהנאשם הסיע ברכבו את אחיו ואת כלתו הטריה וכן את אמה לאחר חתונת האח, שהסתיימה ביום 17.7.12 בשעת לילה מאוחרת. לטענת המאשימה, רכבו של הנאשם נעצר בפקק במחסום אל-זעיים ולאחר ששני שוטרים ניגשו לרכבו וצעקו "משטרה, עצור", החל הנאשם לנסוע ברכב בפראות קדימה ואחורה, תוך שהוא פוגע ודוחף כלי רכב שעמדו לפניו מאחוריו וצדדיו, כדי לפלס לעצמו נתיב בריחה. חלק מיושבי כלי הרכב נפגעו תוצאה מכך ונזקקו לטיפול רפואי. בתגובה לנהיגה הפרועה של הנאשם החלו השוטרים לירות לעבר גלגלי הרכב, אך הנאשם הצליח לברוח עם הרכב תוך שבירת המחסום החשמלי. הנאשם הגיע עם רכבו לעיסאוויה, ירד מן הרכב ונמלט ממנו.

3.ביום 9.5.13, ניתנה החלטה של פרקליטת מחוז ירושלים שכותרתה "החלטה בדבר הגשת כתב אישום לפי סעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982". בגוף ההחלטה נכתב, "בהתאם לסעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הנני מאשרת הגשת כתב אישום בעניינו של החשוד, בטרם יידועו על העברת חומר החקירה בעניינו למאשימה וזאת בשל חומרת העבירה ונסיבות ביצועה ובשל הצורך להגיש כתב אישום יחד עם בקשה להאריך את תנאי השחרור של הנאשם המסתיימים היום" (ההדגש שלי-מ.ה.)

במקום המיועד לחתימה מופיע בדפוס שמה של פרקליטת המחוז (הגב' נורית ליטמן), כשבמקום המיועד לחתימה בכתב יד, מעל הכיתוב המודפס, מופיע "ב/ ד. ויטמן".

4.בפי ב"כ הנאשם שתי טענות עיקריות, המצדיקות, לדבריו, את מחיקתו של כתב האישום. האחת, שהמסמך האמור צריך היה להיות חתום בידי פרקליטת המחוז והעדר חתימתה על גביו, שעה שהחותם עליו בפועל, סגן פרקליט המחוז, אינו המוסמך על פי החוק לחתום, שוללת את חוקיותו. טענתו השנייה היתה, שסמכותה של פרקליטת המחוז לפי סעיף 60א(ה) לחסד"פ, היא רק לקצר את תקופת 30 הימים השמורה לחשוד כדי להגיב על הודעת היידוע ואינה מאפשרת להימנע מעצם היידוע.

5.לטענת ב"כ המאשימה בתגובתה, סגן פרקליטת המחוז חתם על ההחלטה בשם פרקליטת המחוז ולאחר התייעצות עמה ועל כן ההחלטה ניתנה בסמכות. מעבר לכך, נטען, כי כל החלטה שהיא על פי חוק בסמכות פרקליט המחוז ניתן להאצלה ועל כן ההחלטה ניתנה בסמכות, גם אילו היה חותם עליה עו"ד ויטמן בשמו שלו על גביה. לגבי הטענה בדבר אי משלוח הודעת היידוע, נטען כי מטרתו של מכתב זה היא ליידע את הנאשם על כך שחומר החקירה בעניינו הועבר לפרקליטות. לדברי המאשימה, במקרה שלפנינו חומר החקירה הועבר למאשימה ביום 28.4.13 וביום 9.5.13 כבר הוגש כתב האישום. לפיכך, כך נטען, אי משלוח מכתב היידוע לא השפיע בשום צורה על זכויות הנאשם. שכן, גם אילו הועבר התיק למשלוח מכתב ביום 28.4.13, יש להניח כי אותו מכתב היה מגיע לידי הנאשם רק לאחר מועד הדיון בבית המשפט.

6.ב"כ הנאשם, בתגובה לדברים אלה טוען, כי פרשנות נכונה של סעיף 60א(ה) לחסד"פ, צריכה להיות שהסמכות לקבל את ההחלטה יוחדה לפרקליט המחוז בעצמו. מתוך השוואה לסעיפים אחרים בחוק המקנים סמכות לפרקליט המחוז או למי שהוא הסמיכו לכך, נוסח שאינו מופיע בענייננו, ניתן ללמוד, כי ראוי שסמכות זו תופעל על ידי פרקליט המחוז לבדו. עוד נטען, כי ככל שהסמכות ניתנת להאצלה, היה על המאשימה לצרף כתב האצלת סמכויות לסגן פרקליט המחוז, דבר שלא נעשה. לעניין אי משלוח מכתב היידוע, טען ב"כ הנאשם, כי עמדת המאשימה, לפיה אילו נשלח המכתב בעת קבלת חומר החקירה ממילא היה מגיע לנאשם רק לאחר הגשת כתב אישום, הינה תמוהה וקבלתה תהווה מתן היתר גורף להפרה בוטה של הוראות החוק.

דיון והכרעה

7.בכל הנוגע לטענת חוסר הסמכות שבחתימת סגן פרקליטת המחוז על המכתב, סבורני כי אין לפקפק בעמדת המאשימה לפיה ההחלטה ניתנה בשם פרקליטת המחוז ולאחר התייעצות עמה ולפיכך יש לראות בהחלטה, החלטה שניתנה על ידה. יש לזכור כי על פרקליטת המחוז מוטל עומס רב של מטלות ואין לצפות שבכל רגע נתון תהיה במשרדה ותהיה נגישה לחתימה על מסמכים. לפיכך, כאשר ההחלטה נחתמת בשמה על ידי ממלא תפקיד בכיר בפרקליטות כשאופן החתימה (בשם) מעיד שמדובר במסמך שנעשה בשמה ועל פי החלטתה ולא על פי החלטתו של גורם אחר, לא ניתן למצוא בו פגם המצדיק את ביטולו.

8.עם זאת, אציין, כי אינני מקבל את העמדה שנטענה ע"י המאשימה, למעלה מן הצורך, לפיה כל החלטה המצויה על פי חוק בסמכות פרקליטות ניתנת להאצלה לפרקליט אחר, גם ללא הסמכה מפורשת. במקרה הנדון, מדובר בסמכות ספציפית שייחד המחוקק לפרקליט המחוז או לראש יחידת התביעה בשל החשיבות הרבה שייחס לה. לפיכך, למצער, ניתן לצפות כי יינתן לאותו פרקליט כתב הסמכה מתאים. ראו והשוו: החלטה בת"פ 37260-08-11 מ"י נ' סגל ואח', מיום 26.12.11 (להלן: "עניין סגל"), שבו חתמה הגב' ליטמן על מסמך דומה, הפעם בתפקידה הקודם כממונה בכירה ומשנה לפרקליט המחוז. גם באותו עניין נטענה טענה של חוסר סמכות אך לבית המשפט הוצג כתב הסמכה שניתן לגב' ליטמן לקבל את ההחלטה האמורה. בענייננו, לא הוצג כתב הסמכה כזה. מכל מקום, הדברים נאמרים למעלה מן הצורך שכן מקובל עליי, כי ההחלטה נשוא תיק זה, התקבלה על ידי פרקליטת המחוז עצמה.

9.באשר לטענת אי היידוע, טענה דומה כדי זהות נטענה גם בעניין סגל, שגם בו נמנעה המאשימה מלשלוח לנאשמים מכתב יידוע לנוכח כוונתה לבקש את המשך שחרורם בתנאים מגבילים לאחר הגשת כתב אישום בבית משפט המחוזי, דבר שלטענתה שם חייב הגשה מהירה של כתב האישום עוד בטרם נשלח מכתב היידוע. יצויין, כי גם באותו עניין כותרת ההחלטה ותוכנה התייחסו לסעיף 60א(ה) לחסד"פ, אולם נוסח ההחלטה, בדומה לענייננו, היה "הנני מאשר הגשת כתב אישום בעניינם של הנאשמים בטרם יידועם על העברת חומר החקירה למאשימה". כפי שציינתי בעניין סגל "על אף שההחלטה עוגנה, על פי הנאמר בכותרתה, בסעיף 60א(ה), ברור מתוכנה ומניסוחה, שהיא מהווה גם החלטה לגבי שימוש בסמכות לפי סעיף 60 א(א) להימנע מן היידוע. מנסיבות העניין ברור, כי אי היידוע היה מהלך מרכזי בהחלטה והדבר נכתב בה במפורש, ואי מתן האפשרות לשימוע, בטרם הגשת כתב אישום, היה נגזרת מן העובדה שכתב האישום הוגש ללא הודעת יידוע".

10.אמנם, יש להצר על כך שהפרקליטות לא הפיקה לקחים מההחלטה ולא מצאה לנכון לציין במפורש כי מדובר בהחלטה המעוגנת גם בסמכות המוקנית לפרקליט המחוז מכח סעיף 60א(א) שלא לשלוח מכתב יידוע לחשוד, אם קיימת מניעה לכך. אולם, אין בכך כדי לשנות את מהות ההחלטה. ברור, לאור תוכנו של סעיף 60א(ה), כי הוא נועד לאפשר את קיצורו של פרק הזמן הניתן לנאשם להגיב למכתב היידוע הנשלח לו, אולם בנסיבות ענייננו המהלך המרכזי הטמון בהחלטה, הינו הגשת כתב אישום בטרם משלוח הודעת היידוע, ולא רק קיצור התקופה מאפשרת לנאשם להגיב על הודעת היידוע.

11.בדומה למה שציינתי בפרשת סגל, השיקול העיקרי ששקלה המאשימה גם בענייננו, כעולה מנוסח ההחלטה, היה הצורך להתמודד עם סד הזמנים הקצר שבו היתה נתונה, עקב תפוגת תוקפם של תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית משפט השלום ביום מתן ההחלטה והרצון להאריכם בבית המשפט המחוזי. באותו עניין ציינתי כי "הרצון לאפשר את שמירת התנאים המגבילים שהוטלו על ידי בית המשפט השלום, באמצעות הגשת כתב אישום לבית המשפט המחוזי ובקשה לשחרור בערובה על סמך אותו כתב אישום, תוך הימנעות מן היידוע, היה שיקול ענייני וסביר. בהקשר זה יצוין, כי בהתחשב בסד הזמנים הקצר שתואר לעיל, המותווה על ידי החוק, מתן יידוע בגדרי אותה תקופה לא הייתה מסייע לנאשמים, שכן לא ניתן היה מעשית לקיים את השימוע ולקבל החלטה לגבי טענות הנאשמים בעניין זה, במסגרת אותה תקופה. זכות היידוע, שאין לזלזל בחשיבותה, איננה זכות העומדת בפני עצמה ומטרתה לאפשר לנאשם לעלות את טענותיו כנגד הגשת כתב אישום נגדו, במסגרת שימוע בכתב או בעל-פה, בגדרי התקופה שקובע החוק. בענייננו, גם אם מבחינה טכנית ניתן היה לשלוח את הודעת היידוע לנאשמים בפרק הזמן הקצר שעמד לרשות המאשימה, ברור היה שלא ניתן היה, מבחינה מעשית, לקיים את השימוע במסגרת אותה תקופה . לפיכך, מהטעמים שבוארו לעיל, לא היה בעצם משלוח ההודעה, בנסיבות העניין, כדי להצמיח תועלת מעשית לנאשמים".

12.לגבי אופיו של שיקול הדעת שניתן לפרקליט מחוז או לראש יחידת תביעה להחליט על אי יידוע בעקבות מניעה שנקרתה על דרך היידוע נקבע כי מדובר בשיקול דעת רחב. בעניין זה נאמר, בתפ"ח (ת"א) 1049/07 כהן חיים שמעון נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 22.7.07):

"שיקול הדעת שהעניק המחוקק לראשי התביעה, להחליט על אי יידוע בעקבות מניעה שנקרתה על דרך היידוע, הוא שיקול דעת רחב, המאפשר לכאורה לראשי התביעה להציב במסגרת שיקול הדעת המוקנה להם, גם שיקולים טכניים, בהם, הצורך בהכנה מהירה של כתב האישום כנגד חשודים גם אם אינם הנמצאים במעצר. סמכות זו, כולל, הוראת הפטור הסטטוטורית מיידוע, המעוגנת בסעיף 60א(ז) לחסד"פ לגבי חשודים עצורים, יש להבין על רקע הצורך בהתמודדות התביעה עם מגבלת הזמן שנקצב לה בהגשת כתב אישום בתנאים כאמור, כמו גם, הצורך לזרז את הליכי החקירה של חשוד עצור, שפרק הזמן של 30 הימים הנקובים בסעיף 60א(ד) לעניין תגובה על הודעת יידוע, אינו רלוונטי לגביו".

13.אמנם, הנימוקים לשיקול הדעת שהופעל שם שונים, מבחינת המצע העובדתי, מענייננו, שכן שם הייתה ההנמקה לא מתן היידוע, היות הנאשם, שהיה משוחרר, שותף לעבירות של נאשמים אחרים שהואשמו בחברות בארגון פשיעה, היו במעצר, והתביעה לא רצתה לעכב את הגשת כתב האישום בעניינם. אולם, העיקרון המגולם באותה פרשה של סד זמנים קצר שבו נתונה המאשימה במקרים מסוימים, ואשר מחייבה, לעתים, לקבל החלטות שישמרו על האינטרס הציבורי, אף אם טמונה בהם פגיעה בזכות הנאשם ליידוע, תקף גם לענייננו. זאת כאשר איזון מסוים לפגיעה נמצא בזכות הנאשם לקיום שימוע, גם אם לאחר הגשת כתב אישום בעניינו.

14.יודגש בהקשר זה, כי סעיף 60א לחוק אינו קובע זכות שימוע מוחלטת. כך למשל ניתנה בסעיף 60א(א) לחוק סמכות לפרקליט המחוז, להחליט כי קיימת מניעה ליידע את החשוד. החוק עצמו מכיר, איפוא, במקרים בהם לא תהא חובת ידוע ומכאן לא תהא אף זכות שימוע. זאת ועוד, התיקון בחוק לא אימץ את שהוצע בהצעת החוק, לפיו עריכת שימוע תהא תנאי להגשת כתב אישום ומכאן, שאין מדובר בזכות מוחלטת שבמקרה בו לא קויימה, בטל כתב האישום באופן אוטומטי. סעיף 60 א(ז) קובע אף הוא סייג לחובת הידוע, כאשר נקבע כאמור כי הוראות ס"ק (א), היינו חובת הידוע וזכות השימוע בעקבותיה, לא יחולו על מי שהיה בעת העברת חומר החקירה נתון במעצר והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו.

15.כפי שציינתי בפרשת סגל, דעתי היתה ועודנה, כי מקום שבו מפרה המאשימה את חובת הידוע או את חובת השימוע ללא הצדק בדין, מן הראוי לבטל את כתב האישום נגד הנאשם, וכי שימוע בדיעבד לאחר שהוגש כתב אישום, אינו שווה ערך לשימוע הנעשה בטרם הוגש כתב אישום. (ראו החלטתי בת"פ 339/09 מ"י נ' זכי והאסמכתאות שם, המדגימות את המחלוקת הקיימת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים לגבי תחולתו של עקרון הבטלות היחסית לגבי קיומו של שימוע לאחר הגשת כתב אישום, מחלוקת שטרם הוכרעה ע"י בית המשפט העליון). יחד עם זאת יצוין, כי בכל אותם מקרים בהם בוטל כתב האישום, דובר במצבים, שבהם, בניגוד לענייננו, לא ניתנה מראש החלטה כדין ע"י רשויות התביעות לגבי אי מתן יידוע או אי מתן שהות מספקת לשימוע בטרם הגשת כתב אישום או שמכתב היידוע שנשלח לנאשם היה חסר משמעות לגביו (עניין זכי) . בכך שונים מקרים אלה מענייננו, שבו בדומה לעניין סגל, ניתנה ע"י פרקליטת המחוז, המוסמכת לכך על פי דין, החלטה שלא לאפשר לנאשם יידוע וזכות שימוע בטרם הגשת כתב האישום נגדו. החלטה זו, אשר ניתנה בגדרי הדין, בהסתמך על סעיפים 60א(א) ו-60א(ה) לחסד"פ, הייתה סבירה ועניינית ואין מקום להתערב בה.

התוצאה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ