אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אברא (עציר)

מדינת ישראל נ' אברא (עציר)

תאריך פרסום : 10/06/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום נתניה
14615-06-09
10/06/2010
בפני השופט:
חגי טרסי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מוחמד אברא – הובא ע"י שב"ס
הכרעת-דין

בפני

כב' השופט חגי טרסי

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות למקום מגורים – עבירה על סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.6.09, בסמוך לשעה 10:15, התפרץ הנאשם לדירת שבבעלותה של הגב' מלכה פיליפ ברחוב רבי עקיבא 6 בנתניה, בכך שדפק על דלת הדירה, פתח אותה והכניס חלק מגופו לתוכה, בכוונה לבצע גניבה או פשע.

בישיבת ההקראה כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. לטענת הנאשם, הוא אכן היה במקום ודפק על הדלת, אך לא פתח את הדלת ולא נכנס. לפיכך, עלי לקבוע האם התקיים היסוד הפיזי של העבירה, אשר בהתאם להגדרות הקבועות בסעיף 405 לחוק העונשין כולל, בנסיבות שלפני, את פתיחת הדלת והכנסת חלק מגופו של הנאשם לתוך הדירה, וכן את שאלת קיומו של היסוד הנפשי המיוחד שעניינו קיומה של "כוונה לבצע גניבה או פשע". אדון בשאלות אלה על פי סדרן, תוך שאני מציין כבר עתה כי מצאתי להשיב בחיוב לשתיהן.

האם פתח הנאשם את הדלת ונכנס לדירתה של הגב' פיליפ:

ראיות ישירות הנוגעות לשאלה זו נמסרו על ידי שני עדים בלבד: המתלוננת והנאשם. המדובר לפיכך במצב של "גרסה מול גרסה", ובעוד שהגב' פיליפ עמדה באופן נחרץ על הטענה כי הנאשם הוא שפתח את הדלת ואף החל להיכנס לדירה, בטרם נתקל בה וחדל ממעשיו, הרי שהנאשם כפר בכך וטען כי המתלוננת היא שפתחה את דלת הדירה במענה לדפיקותיו. על אף שמדובר במצב בו נסתרת גרסתו המכחישה של הנאשם בעדות בודדת, אני מעדיף באופן מובהק את עדותה של המתלוננת על פני עדות הנאשם וקובע ללא היסוס כי הנאשם אכן פתח את הדלת והחל נכנס לדירה, וזאת לנוכח האמון המלא שאני נותן בדבריה של הגב' פיליפ, בהקשר זה, לצד חוסר האמון המוחלט בגרסת הנאשם.

הגב' פיליפ העידה לפני וסיפרה כי ביום האירוע שהתה בביתה ועסקה בגיהוץ, כשלפתע שמעה דפיקות חזקות בדלת הדירה. בעודה מתקרבת אל הדלת הבחינה בכך "שמישהו משחק עם הידית של הדלת, ניסו כמה פעמים לפתוח ולא פתחו" (עמ' 5 ש' 16-17 לפרוטוקול). הדבר עורר את חשדה, ועל כן ניסתה הגב' פיליפ להביט מבעד לעינית שבדלת, ובעודה עושה כן נפתחה הדלת והאדם שהיה מצידה השני, אשר אין מחלוקת כיום על כך שמדובר בנאשם, פסע פסיעה אחת לתוך שטח הדירה. משהחלה הדלת נפתחת, אחזה אף המתלוננת, שהייתה בשלב זה מאחורי הדלת, בידית, ופתחה את הדלת לרווחה, ואז הבחינה בנאשם העומד מולה. לדברי המתלוננת, ניכר בנאשם כי היה "המום" מכך שיש מישהו בבית (עמ' 7 ש' 27, עמ' 10 ש' 22), ובאופן מיידי הוא פסע לאחור מתוך הבית, אל השטיח שהיה מונח על סף הדלת (עמ' 10 ש' 16-22).

השניים ניצבו זה מול זו בשתיקה עד ששאלה הגב' פיליפ את הנאשם כיצד תוכל לעזור לו והוא החל לגמגם, בעודו מזכיר את השם "משה". משנשאל באיזה משה מדובר, השיב שמדובר במשה "וייס". בשלב זה הבהירה לו המתלוננת כי אין בבניין או בשכונה אדם בשם זה. הנאשם ציין כי הביא עמו קרמיקה והמתלוננת השיבה כי אין לה צורך בכך. לדבריה, בשלב זה הבינה כי מדובר למעשה בגנב, שכן דבריו בנוגע לקרמיקה הזכירו לה אירוע קודם שהתרחש שבועיים קודם לכן, במהלכו הבחינה באדם חשוד נכנס לבניין מגוריה, אשר השמיע אמרות דומות, כשביקשה לתהות על קנקנו ועל מעשיו במקום. לפיכך מיהרה לסגור את הדלת והמגע בינה לבין הנאשם הסתיים.

במסגרת החקירה הנגדית שללה המתלוננת באופן נחרץ את התיזות העובדתיות שהציג בפניה הסנגור. כך למשל הבהירה כי בשלב בו משכה בידית הדלת, והשלימה את פתיחתה, פסע כבר הנאשם לתוך שטח הדירה, ולא היא שגרמה במשיכה לכניסתו פנימה (עמ' 7 ש' 31-32). הגב' פיליפ הדגישה כי הנאשם הוא שפתח את הדלת והחל נכנס לדירה, וכי רק המפגש עמה הוא שגרם לו לשוב על עקבותיו ולצאת. המתלוננת גם הדגישה את השלבים השונים בהתנהגותו של הנאשם, אשר בתחילה אך נענע את ידית הדלת מספר פעמים, על אף שמדובר בדלת הנפתחת בקלות בלחיצה יחידה על הידית, המתין לכאורה לתגובה מתוך הבית, ופתח את הדלת רק אחרי פרק זמן נוסף, בשלב בו ניסתה להתבונן החוצה מבעד לעינית (עמ' 7 ש' 8-11).

כאן המקום לציין כי המתלוננת העידה באופן שוטף ובהיר וניכר היה כי האירוע זכור לה היטב. עדותה הותירה בי רושם מהימן ביותר, תיאוריה היו עקביים והגיוניים ולא נתגלו סתירות מהותיות כלשהן, ככל שמדובר בתיאור התנהגותו של הנאשם והמפגש ביניהם. בהמשך אתייחס לקושי המסוים שהתעורר לנוכח האמור בעדות בנה, איציק פיליפ, אך ככל שהדברים נוגעים ישירות למעשה ההתפרצות, אני נותן אמון מלא בעדות המתלוננת.

מסקנותי באשר למהימנות גרסת הנאשם שונות בתכלית, שכן בעדותו הקצרה בבית המשפט נתגלו סתירות רבות ומהותיות, בהשוואה לפרטים שמסר בהודעותיו במשטרה ת/3 - ת/5. כפי שאבהיר מייד, כמעט לגבי כל פרט מפרטי האירוע הקצר, נתגלו בדברי הנאשם סתירות ותמיהות, אשר אינן מאפשרות מתן כל אמון בגרסתו.

בעדותו בבית המשפט הסביר הנאשם מה הביא אותו ביום האירוע אל פתח דירתה של המתלוננת. לדבריו, הוא עוסק בשיפוצים לפרנסתו, ולפני מספר חודשים, לאחר שסיים את יום העבודה, בעודו לובש בגדים המוכתמים בצבע ומעידים על עיסוקו, הוא פגש במקום סמוך אדם, אשר שאל אותו אם יוכל לבצע עבורו עבודת קרמיקה והחלפת אמבטיה. הנאשם השיב בחיוב אך סירב להצעה לבוא באותו רגע לדירה ולמסור הצעת מחיר, שכן לא היה לו זמן והיה עייף ובדרכו לביתו. בשלב זה הצביע אותו אדם על הבניין שברח' רבי עקיבא 6 והנאשם מסר לו שייכנס אליו בהזדמנות.

כעבור זמן מה, כשסיים את העבודה בה עסק באותה תקופה, פנה הנאשם לכתובת שנמסרה לו, עלה קומה ודפק באחת הדלתות. בתחילה לא היה מענה ואז צלצל הנאשם בפעמון הדירה מספר פעמים ולאחר מכן שב ודפק בדלת, אשר נפתחה לבסוף על ידי המתלוננת. הנאשם שאל האם מדובר בדירת משפחת וייס ונענה בשלילה. לאחר מכן הסביר שבא לעשות שיפוץ בדירה, ומששמע שאין בכך צורך עזב את המקום. הנאשם עמד על כך שלא פתח את הדלת, לא נכנס כלל לשטח הדירה ואפילו לא נגע בידית הדלת (עמ' 17 ש' 19 – עמ' 18 ש' 7, עמ' 18 ש' 16-21).

ראוי לציין כי עוד בטרם אתייחס לסתירות השונות שנתגלו באמרות הנאשם, הרי שמדובר בגרסה תמוהה ובלתי מתקבלת על הדעת. הטענה כי פגש במן דהוא ברחוב, אשר הציע לו עבודה, ונפרד ממנו מייד מבלי שנטל פרטים מזהים בסיסיים, כתובת מדוייקת או אפילו מספר טלפון, ומבלי שסוכמה ולו מסגרת ראשונית של לוחות זמנים, אינה עולה בקנה אחד עם כללי ההיגיון הבסיסיים ועם השכל הישר. מלכתחילה, מדובר בגרסה תמוהה שאין בה כדי לערער את המסקנות המתחייבות מעדות המתלוננת.

יתרה מכך, גרסת הנאשם, כפי שכבר הוזכר, נגועה בשורה ארוכה של תמיהות וסתירות. כך למשל, בעוד בעדותו מסר שפגש במי שהציע לו את העבודה בסמוך למקום האירוע בנתניה, הרי שבהודעתו במשטרה מיום האירוע - ת/3 – טען שקיבל את הכתובת מאנשים מבני ברק שאצלם עבד (ת/3 ש' 9-10). בהודעתו ת/4 ש' 19-20, סיפר הנאשם שהעבודה הוצעה לו כחודשיים לפני המועד הנקוב בכתב האישום, ואילו בעדותו בעמ' 21 ש' 6-8 מסר כי המפגש היה 3-4 שבועות לפני האירוע. בבית המשפט ציין נחרצות כי מזמין העבודה ביקש שיבוא עמו לדירה וימסור הצעת מחיר (ראו למשל עמ' 21 ש' 13-14), ואילו בהודעה ת/5 ש' 19 טען כי אותו אדם כלל לא הציע לו לבוא לראות את הדירה. גם באשר לכתובת המדוייקת של הדירה אליה הופנה נתגלו סתירות, כאשר בהודעה ת/4 ש'19-20, התקשה הנאשם להסביר האם הופנה לרח' רבי עקיבא 6 או 8. הנאשם עומת בעמוד 22 לפרוטוקול, במסגרת החקירה הנגדית, עם מכלול הסתירות הללו, ולא הצליח לספק להם הסבר משכנע.

תמיהות וסתירות התגלו גם בכל הנוגע לזהותו של אותו מזמין עבודה עלום. כזכור, העידה המתלוננת כי הנאשם גמגם שבא לחפש את "משה", ומשנשאל איזה משה השיב "וייס". תיאור זה עולה בקנה אחד עם הפרטים שמסר הנאשם בהודעותיו במשטרה, בהן טען כי הוזמן לבצע העבודה בביתו של משה וייס (ראו למשל ת/3 ש' 3). אלא שבעדותו בבית המשפט התקשה הנאשם לשמור על גרסה קונסיסטנטית. בתחילה העיד כי מזמין העבודה לא נתן לו פרטים כלשהם למעט הכתובת, ולא מסר כלל את שמו (עמ' 21 ש' 15-16, עמ' 22 ש' 21-22). בהמשך, טען כי אותו אדם אמר לו לשאול על משפחת וויס, אך משנשאל לגבי השם המלא – "משה וייס" – הכחיש באופן נחרץ את השימוש בשם הפרטי "משה", וטען כי היה מודע אך לשם המשפחה "וייס" (עמ' 23 ש' 9-15). גרסה זו סותרת בעליל את גרסתו במשטרה, ולא עלה בידו לספק גם לכך כל הסבר מתקבל על הדעת.

סתירה משמעותית עוד יותר נוגעת לטענת הנאשם בעדותו לפיה לא נגע כלל בידית דלתה של המתלוננת (עמ' 18 ש' 21, עמ' 24 ש' 13-14). טענתו זו עומדת בסתירה חזיתית לדבריו בהודעה ת/4, שם מסר בשורה 3 שנגע בידית הדלת, ואף הדגים בפני החוקר את טיבה של אותה נגיעה. בהמשך אותה הודעה, בשורה 27, מסר הנאשם במפורש כי "קודם דפקתי ואחר כך צלצלתי, נגעתי בידית והדלת נפתחה והאשה היתה שמה". תיאור זה עולה בקנה אחד עם התיאור שמסרה המתלוננת לגבי נענוע הידית על ידי הנאשם, וסותר מכל וכל את גרסתו המתחמקת של הנאשם בעדותו בבית המשפט, עדות בה ניסה באופן ברור להרחיק עצמו מכל פרט שעשוי לסבכו בביצוע העבירה המיוחסת לו.

אציין כי בגרסת הנאשם נמצאו תמיהות נוספות שלא מצאתי טעם לפרט בהרחבה, כגון בכל הנוגע למקום בו הוא מחזיק את כלי העבודה והחומרים להם הוא זקוק בעבודות השיפוצים ובאשר לשאלה מדוע דפק על דלת הדירה עליה מתנוסס השם "פיליפ", אשר אינו דומה כלל וכלל לשם "וייס", כשהנאשם מאשר כי הוא יודע לזהות אותיות עבריות. בהתחשב בסתירות המהותיות הרבות שפורטו לעיל, ברי כי לא ניתן לתת כל אמון בגרסת הנאשם ומובן מדוע בחרתי להעדיף באופן מובהק את גרסתה האמינה של המתלוננת.

אשר על כן אני קובע, בהסתמך על עדותה של הגב' פיליפ, ותוך דחיית הסבריו הקלושים והסותרים של הנאשם, כי היה זה הנאשם שפתח את דלת הדירה, לאחר שלא היה מענה כלשהו לדפיקות שדפק בדלת ולנענוע הידית וכי הנאשם הכניס לפחות חלק מגופו לדירה, בטרם נרתע לאחור כתוצאה מהמפגש עם המתלוננת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ