אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבו שאב ואח'

מדינת ישראל נ' אבו שאב ואח'

תאריך פרסום : 28/11/2011 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
52867-01-11
24/11/2011
בפני השופט:
כמאל סעב

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. עמיר אבו שאב
2. מהאר אבו שאב

גזר-דין

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון שיפורט בהמשך, בעבירות שלהלן:

הנאשם 1 :

תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1961, ( להלן -"החוק") ועבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק.

הנאשם 2:

עבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 לחוק ביחד עם סעיף 335 (א) (1)(2) לחוק וביחד עם סעיף 29 לחוק.

בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשמים אחים וכי הם ביחד עם המתלונן מתגוררים באותו ישוב. ביום 10.1.11 סמוך לשעה 21:30, הנאשם 1 הגיע ברכב ביחד עם ניזאם למתחם ביתו של ענתר ג'ורבאן כשמהרכב פוקעת מוזיקה מרעישה וקולנית. בני משפחת ג'ורבאן שהגיעו למקום העירו להם על הרעש ובעקבות זאת התחילו חילופי קללות, דחיפות ומכות בין נאשם 1 לבין נביל ג'ורבאן, כשאחרים מבני משפחת ג'ורבאן מנסים להפריד ביניהם. בשלב זה נטל הנאשם 1 מקל שהיה מונח על הרצפה והכה בראשו של ענתר ג'ורבאן וגרם לו לחתך.

בהמשך ובתכוף לאירוע הנ"ל דחף נאשם 1 את סובחי ג'ורבאן, שהוא אביו של המתלונן וזרק לעברו אבן. המתלונן פנה לנאשם 1 וביקשו להבהיר מדוע הוא דוחף את אביו ובתגובה לכך תפס הנאשם 1 בחולצתו של המתלונן וקרא לנאשם 2. האחרון התקרב למתלונן כשהוא מצויד בסכין ודקר אותו שתי דקירות במותן שמאל.

כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלונן פצע חתך במרווח בין הצלע 9 עם אומנטום בחוץ, חתך קטן בטחול, המטומה אחורית לפקטורה שמאלית וחתך קטן באספקט קדמי עליון של כליה שמאלית.

המתלונן אושפז בבי"ח עד יום 18.1.11, נותח ובוצעה תפירה של הכליה.

הנאשמים כפרו תחילה בעובדות כתב האישום המקורי וכי רק לקראת סיום הבאת הראיות ולפני השלב של הסיכומים הודיעו הצדדים לבימ"ש כי הם הגיעו להסדר טיעון לפיו יתוקן כתב האישום, הנאשמים יחזרו בהם מכפירתם ויודו בעובדות כתב האישום המתוקן כשיוטלו על נאשם 1 שש חודשי מאסר שירוצו בעבודת שירות ועל נאשם 2 יוטלו 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

לצורך בחינת התאמת הנאשם 1 לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות, הוא הופנה לממונה על עבודות שירות. בעניינו הוגשה חוות דעת שבה נקבע כי הוא מתאים לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות שיבוצעו במוסד "מאיר פנים" באור עקיבא.

ב"כ המאשימה טען בהרחבה בהקשר לראיות שהביא מטעמו ולסתירות שבהן. סתירות שיכולות לבסס ספק סביר שממנו ייהנו הנאשמים, כך שבנסיבות כגון אלו, ראוי ואף עדיף לגרום לכך שהנאשמים נוטלים אחריות לחלקם בפרשה ומכאן בא הצורך בהגעה להסדר טיעון שיביא בפני בימ"ש את נטילת האחריות לאירוע הפלילי מפי הנאשמים.

לדעת המאשימה ההסדר סביר והולם את הנסיבות והגם שהוא נוטה לקולא עדיין הוא עדיף על פני זיכוי הנאשמים ולו מחמת הספק. הסדר זה יוצר את האיזון הראוי וההולם לכן יש לאמצו ולהעדיפו. גם הסנגור ביקש לקבל את ההסדר ולכבדו.

לאחר שעיינתי בנימוקי המאשימה להגעתה להסדר טיעון ובעיקר ככל שהדבר מבוסס על חולשת הראיות שהובאו מטעמה, נימוק שיש בו ממש, אני מסכים עם עמדת המאשימה שהסתירות ואי הבהירות שיש בעדות המתלונן הצדיקו הגעה להסדר טיעון, שבמהותו סביר ואינו חורג במידה שמחייבת סטייה ממנו – הסדר זה עונה על דרישות הדין כפי שנקבעו בע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל , פ"ד נז (1) עמ' 577, שם נאמר כי:

"הסדר הטיעון מייתר את קיומו של ההליך הפלילי לשם בירור העובדות וקביעת מימצאי ההרשעה או הזיכוי, והוא אף עשוי לייתר את הליך גזירת הדין שלאחר ההרשעה. בכך מחליף ההסדר את ההליך הדיוני המסורתי שנקבע ככלי להגשמת המשפט הפלילי. גם בהתקיים הסדר טיעון בית-המשפט אינו פטור מתפקידו המובהק בהרשעה ובהטלת העונש. עליו לוודא כי לפניו הודאת אמת שעל-פיה רשאי, ואף חייב הוא, להרשיע את הנאשם, וכן מוטל עליו לגזור את דינו (589ה – ו)".

בהמשך הגדיר בימ"ש העליון את הגישה הראויה בעניין הסדרי טיעון תוך שהוא קובע :

" ........... גישת האיזון. בהתאם לגישה זו, הסדר הטיעון – באשר הוא – אינו רק שיקול אחד ככל יתר השיקולים העומדים בפני בית-המשפט הגוזר את העונש. הסדר הטיעון, כשהוא לעצמו, הוא שיקול מרכזי בגזירת הדין הן מטעמים של אינטרס הציבור הן כדי למלא אחר ציפיות הנאשם המוותר בהודאתו על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו. לכל אלה ייתן בית-המשפט משקל רב בעת שהוא מפעיל את שיקול-דעתו בשלב גזירת הדין, עם זאת אין מדובר בשיקול בלעדי (606ז – 607א, ד – ה)".

על יסוד ההלכה הנ"ל יבחן הסדר הטיעון וסבירותו, זאת מבלי שנעלם מעיני כי מדובר באירוע אלים שבו נעשה שימוש בסכין ושבמהלכו נדקר המתלונן ונזקק לטיפול רפואי במסגרתו אושפז בבי"ח.

לעניין גישת בתי המשפט לאלימות די אם אפנה לע"פ 10676/07 בועז אבטיאן נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 18.9.08), שם נאמר כי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ