אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבו ראשד(עציר) ואח'

מדינת ישראל נ' אבו ראשד(עציר) ואח'

תאריך פרסום : 05/11/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום אשדוד
41696-10-11
30/10/2011
בפני השופט:
רון סולקין

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. מוניר אבו ראשד (עציר)
2. רמזי אבו ראשד (עציר)

החלטה בבקשה למעצר עד תֹּם ההליכים

הנאשמים בתיק זה עומדים לדין בגין בצוע, לכאורה, עבירות של התפרצות לדירה בצוותא חדא וגניבה, בנגוד לסעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, היזק לרכוש במזיד, בנגוד לסעיף 452 לאותו חוק, והתנגדות למעצר, בנגוד לסעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש].

עובדות כתב האישום הן, כי בתאריך 16.10.2011, בימי חול המועד סוכות, התפרצו לבית מגורים במושב שפיר, וגנבו תכשיטים שונים וכסף מזומן בערך כ- 50,000 ₪.

החקירה החלה כחקירה סמויה ביחידת ימ"ר לכיש. במסגרת החקירה, בוצעו האזנות סתר באופן קבוע לנאשמים, במשך כחצי שנה. באחת ההאזנות נוטרה שיחה בין הנאשמים (כולל אחר בשם מאג'ד שהיה עם הנאשם 1). מתוכן השיחה עלה חשד, כי הנאשמים היו בעיצומה של פעילות בלתי חוקית כלשהי. בין היתר, נשמעו בשיחה דברים המצביעים, כי הנאשם 2 תצפת על בית בו שהו הנאשם 1 ואותו אחר – מאג'ד, נשמעה אזעקה, נשמע רשרוש של שקית. בהמשך, מששבו בעלי הבית המתלוננים לביתם, הבחינו בהתפרצות לביתם והזמינו משטרה. או אז, נתחברו הקצוות, והמשטרה הצליחה לעצור, תחילה את הנאשם 1, עליו נתפס חלק מהשלל (כ- 3,000 ₪ במזומן וכן מספר שטרות של כסף תורכי), ולאחר מכן, את הנאשם 2. האחר – המכונה מאג'ד – לא אותר עד היום. בהמשך, בצעה יחידת ימ"ר לכיש חקירה ראויה לשבח, בסופה עלה בידה לקשר בין הנאשמים לבין מקום האירוע באמצעות איכונים; למצוא בסיס להשוואה בין טביעות נעלים בזירת האירוע לבין נעלי הנאשמים (אם גם לא בודאות מלאה); להשוות בין צליל האזעקה שנשמע בשיחה המוקלטת לבין צליל צופר האזעקה בבית שנפרץ; ועוד פעולות אשר הרימו הרף הראיתי בתיק זה והביאו להצגת תמונה כמעט מלאה בפני בית המשפט.

תיק זה חוזר אל כותב שורות אלה בפעם הרביעית, כאשר תחילה האריך המעצר לצרכי חקירה. עם תֹּם החקירה, ראה בית משפט זה לשחרר הנאשמים (החשודים דאז) לחלופת מעצר בשלב של מעצר גישור ("הצהרת תובע"), בהחלטה מיום כז' תשרי תשע"ב – 25.10.2011. החלטה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, מן הטעם כי אין סמכות להורות על שחרור בחלופה באותו השלב. זאת על אף שבית משפט זה הסתמך על הלכות שהיו ידועות לו מפסיקת בית המשפט העליון בתחום זה, אשר ניתח הסעיף האמור בעבר, ואמר את דברו, כי במקרים המתאימים בית המשפט יכול, ואף מצווה, להורות על שחרור כבר בשלב זה, על פי אותן אמות מידה של מעצר עד תֹּם ההליכים, למעט אם המדובר בתיק מורכב שיש לבצע בו בדיקות מעמיקות בדבר המסוכנות כגון הזמנת תסקיר מעצר. החלטות אלה צוטטו בהחלטתו הקודמת של בית משפט זה מיום כט' תשרי תשע"ב – 27.10.2011 (ראה, לענין זה, בש"פ 941/08 משה וייספיש נ' מדינת ישראל; בש"פ 10534/08 מדינת ישראל נ' זאב בראודה; בש"פ 10853/08 מדינת ישראל נ' אשרף פרוספר מסעוד; ב"ש (מחוזי י-ם) 8745/09 משטרת ישראל נ' יהודה אוחיון).

כאן המקום לציין, כי עם שחרור הנאשמים בשלב הצהרת התובע, נתבקש בית משפט זה לעכב בצוע ההחלטה, והורה על עכוב בצועה למשך 48 שעות. כך, למעשה, ספק אם היה על המאשימה לעמוד על דיון בערר, שכן ממילא הוארך מעצרם של הנאשמים (אז – חשודים) עד להגשת כתב האישום בענינם.

בכל מקרה, ביום ה' האחרון, כט' תשרי תשע"ב – 27.10.2011, הוגש כתב אישום כנגד הנאשמים, ביחד עם בקשה למעצרם עד תֹּם ההליכים. לכותב שורות אלה נמסר מאת התובע המטפל בתיק במרחב לכיש, כי המאשימה עומדת על קיום דיון בבקשה למעצר עד תֹּם ההליכים עוד באותו היום, וכי הנאשמים מצוים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדיון בערר. עוד ציין, כי יקשה עליו להמתין עד שעות הלילה לזמן בו יחזירום לבית משפט השלום באשדוד לצורך הדיון בבקשה. בשל כך, עלתה אפשרות לקיים הדיון פיסית בבית משפט השלום בבאר שבע. התובע מתביעות לכיש (סגן ראש השלוחה) פנה אל מפקד יחידת התביעות המחוזית, לאחר מכן שוחח עם מפקד יחידת תביעות נגב, והם הגיעו להסכמה, כי ככל שהדבר יהיה אפשרי מבחינת בית המשפט, יתקים הדיון בבקשה בפני בית משפט זה בשבתו בבאר שבע, וזאת חלף המתנה באשדוד להבאת העצורים לאחר הדיון בערר, מה שעלול היה להגיע לשעות הלילה. החלטה זו סוכמה באופן פנימי על ידי לשכת התביעות, הסיכום הועלה בפני בית המשפט, ורק אז פנה בית המשפט לערוך התיאומים הנדרשים לשמיעת התיק בבאר שבע, לאחר שהצדדים וידאו, כי העצורים ישארו בבאר שבע וכך גם נציגי היחידה החוקרת, אשר תעביר תיק החקירה לתביעות נגב.

באותו השלב, לא היה ידוע למי מהצדדים, כי בית המשפט המחוזי האריך המעצר ליום אחד נוסף, מה שהיה מאפשר לבצע הדיון גם למחרת.

על כל פנים, בית משפט זה קיים הדיון פיסית בבאר שבע בשעות הערב, לאחר שתיק החקירה היה מצוי פיסית בידי תובע מלשכת תביעות נגב, אשר קבל תדרוך מלא מחבריו בתביעות לכיש, ואף מנציגי היחידה החוקרת שהמתינו בבאר שבע מאז הדיון בערר (שהסתיים בשעות אחה"צ).

כך שלתביעה ניתן יומה בבית המשפט ולא היתה כל מניעה מבחינת התובע שהופיע בדיון, להיות מוכן לדיון ולטעון ככל אשר יחפוץ.

היות שהסניגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בפתח הדיון בבקשה, והיות שתיק החקירה, על ראיותיו, היה מוכר לבית המשפט משלבים קודמים של הארכות המעצר ושל החלטת השחרור הקודמת בשלב הצהרת התובע, בו נבחנו מכלול הראיות בתיק (ולא התווספו אליו עוד ראיות מאז), דנו הצדדים בשאלת החלופה, סיכמו בקצרה, ולאחר מכן הורה בית משפט זה על שחרור לחלופת מעצר, ברוח החלופה הקודמת עליה החליט יומיים קודם לכן, בתוספת עבוי של ערב נוסף, לאחר שירות צבאי.

ודוק: בית המשפט המחוזי, בקבלו הערר הראשון, לא סתם הגולל על אפשרות השחרור ואף מצא לציין זאת במפורש בסיפא להחלטתו. כל שנקבע הוא, כי השלב בו הורה בית משפט זה על השחרור בפעם הראשונה היה מוקדם מדי. ראה דברי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום כט' תשרי תשע"ב – 27.10.2011:

... העובדה שקיבלתי את ערר העוררת, אין משמעותו כי אחת דינם של המשיבים להיעצר עד תום ההליכים, אלא כל כוונתי בקבלת הערר כי הדיון בסוגיית המעצר ומנגד בזכותם של המשיבים לשכנע את ביהמ"ש כי ניתן גם ניתן להבטיח את מטרת המעצר באמצעים אחרים, תיעשה במסגרת המתאימה, דהיינו, במסגרת דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

על החלטת השחרור השניה מיום כט' תשרי תשע"ב – 27 אוקטובר 2011 הוגש ערר נוסף. הפעם, התקבל הערר ובוטלה החלטתו של בית משפט זה מן הטעם, כי לא נתקים דיון בשאלת הראיות, תוך שבית המשפט המחוזי ציין, כי לצדדים לא היתה שהות להפנים ההחלטה בערר הקודם ולהיערך לדיון, וכי בית משפט זה נחפז בהחלטתו. מסכת העובדות, לפיה סיכמו גורמי התביעה וכל יתר הגורמים הנוגעים לענין לקיים הדיון עוד באותו היום בבאר שבע, לא היתה ידועה לבית המשפט המחוזי הנכבד.

עוד נקבע בהחלטה בערר השני, כי הסניגור טרם ראה את חומר החקירה, וכי טעוניו והתיחסותו היו מבוססים על החלטות בית המשפט משלב מעצר הימים.

בהתאם להנחית בית המשפט המחוזי הנכבד, נתקים ביום ב' חשון תשע"ב – 30 אוקטובר 2011 דיון נוסף בשאלת מעצרם של הנאשמים עד תֹּם ההליכים. בדיון זה, פרשה התביעה את מכלול הראיות העולות מתיק החקירה.

כן פירטה התובעת המלומדה הסתיגויותיה מהחלטת השחרור הקודמת, הנוגעות לעובדה, כי הנאשמים ישהו במעצר בית באותו הבית ממש, וכן כי תהיה להם גישה למכשיר פלאפון, מה שיאפשר להם לתאם פעילות שלילית. יצוין, כי בית משפט זה מצא לקבוע זמינות מכשירי פלאפון כתנאי שחרור דווקא על מנת לאפשר פקוח בזמן אמת על מקומם ועל פעילויותיהם של הנאשמים. שהלא, בשלב הגשת כתב האישום, כבר אין חשש לשבוש הליכי חקירה.

עוד אפשר בית המשפט לסניגור, כמצוותו המלומדה של בית המשפט המחוזי, לעיין בחומר החקירה, לאחר הדיון, ולהשלים טעוניו בכתב במידת הצורך. הסניגור הודיע בכתב, כי בשלב זה מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, אם גם מוחלשת, כפי הודעתו בעת הדיון הראשון בבקשה, וכי אין לו טענות נוספות, ואם תהינה – תוגשנה בהמשך. טענות נוספות לא הוגשו.

להפיס דעת התביעה, הודיע הסניגור המלומד, כי אינו מתנגד להפרדה בין הנאשמים במסגרת חלופת המעצר, ומסר כתובת נוספת למעצר בית. כן אינו מתנגד לבטול התנאי המחייב אותם לשאת מכשיר פלאפון זמין.

בית משפט זה עושה ככל הניתן לייעל העבודה. כך, מקום בו סבור הוא, כי מלוא התשתית הראיתית נפרשה בפניו, וכי אין צורך בהליכי חקירת שירות המבחן או הליכים טפוליים או אחרים המחייבים התעמקות מעבר למקובל בחומר החקירה, ואם מלוא התשתית שנפרשה מצדיק שחרור לחלופת מעצר, הרי – כמצוות בית המשפט העליון בהחלטות שפורטו לעיל – יטה בית המשפט לשחרר לחלופת מעצר כבר בשלב מעצר הגישור ("הצהרת תובע"). שאם לא כן, יגרום הדבר להבאה נוספת של העצורים מספר פעמים נוספות, כאשר ידחו דיונים לצורך הגשת כתב אישום, לימוד החומר, גיבוש עמדה, ועוד, והתוצאה הסופית לא תשתנה. אם ברור מלהתחילה, כי החקירה המסועפת והמעמיקה מתמצה, בסופו של דבר, בעבירה בודדת של התפרצות – סבור היה בית המשפט כי ניתן ליתן החלטה בענינם של הנאשמים כבר באותו השלב, ולהורות על שחרור לחלופה, וכי אין טעם לנהל מספר דיונים נוספים בהנתן כי התוצאה הסופית לא תשתנה. כל דיון נוסף מצריך לוגיסטיקה של הבאת העצורים, שעות שפוט, פתיחת בקשות, נוכחות באי כח הצדדים, ועוד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ