אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבו צראר

מדינת ישראל נ' אבו צראר

תאריך פרסום : 25/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
46321-03-12
20/06/2013
בפני השופט:
אלון אינפלד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
ניפיין אבו צראר
גזר-דין

גזר דין

רקע עובדתי:

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום שתוקן לצורך הסדר, בשלשה אישומים. באישום האחד בעבירת חבלה חמורה בבתו התינוקת, באישום אחר בהריגתה של אותה פעוטה ובאישום נוסף בתקיפת בת זוגו, אמה של אותה פעוטה (להלן: "המתלוננת").

הנאשם הודה על יסוד כתב האישום המקורי, כפי שתוקן בכתב יד במהלך הדיון ביום 04/04/2013 וכפי שהסבירו הצדדים לפרוטוקול. הנאשם הסתייג מכמה פרטים בעת הודאתו והתובעת נכונה להסתפק בהודאתו המסויגת. הכרעת הדין אינה, אפוא, על פי כתב האישום המתוקן בכתב יד בדיוק, אלא בתיקונים הנובעים מהדיון. לאחר מכן, הכינה התובעת כתב אישום מודפס שאמור היה לשקף את האמור בפרוטוקול, אך מכיוון שנוסח זה גם כן אינו מדויק כל צורכו, אתייחס לכתב האישום בנוסחו מיום 04/04/2013 ועל פי ההסברים בפרוטוקול.

יאמר כבר עתה, כפי שהוסבר על ידי באי כוח הצדדים וכפי שיפורט עוד בהמשך, כתב האישום תוקן בהסכמה עקב קשיים בראיות. התוצאה היא שכתב האישום משאיר חלק מהאירועים לוטים בערפל, וערפל זה מתפרש ממילא לטובת הנאשם. מטעם זה, שתי עבירות האלימות המרכזיות בכתב האישום נותרו כעבירות אלימות שעיקרן מחדל. זאת, משום שלא ברור כיצד גרם הנאשם את הנזק הגופני לפעוטה וכך עיקר אשמתו נעוץ במניעת טיפול רפואי מיידי, לאחר שהילדה כבר נפגעה.

עיקרי העובדות של האישום השני כפי שהודה הנאשם הם: בזמן שהייתה המתלוננת במקלחת גרם הנאשם לפעוטה שבר סיבובי בשוק. המתלוננת שמעה את הבכי הפתאומי, יצאה מהמקלחת וביקשה לקחת את הפעוטה מיד לרופא. הנאשם סירב לכך תחילה, אך בהמשך לאחר שראה שהפעוטה אינה מצליחה לעמוד, הסכים לכך והפעוטה טופלה במרפאה ולאחר מכן בבית החולים. לא פורט כיצד גרם הנאשם לשבר, אך מוסכם שאין מדובר במעשה רשלנות גרידא. הערפל מתפרש לטובת הנאשם, ויש לראות את המעשה בגבול התחתון של גרימת החבלה במחשבה פלילית.

על פי האישום השלישי – בשעות הלילה, התקשתה הפעוטה להירדם ובכיה הפריע לנאשם. הנאשם כיסה את פניה וגופה של הפעוטה בשמיכה. הנאשם גרם לפעוטה, באופן שאינו ידוע, לקרע בכבד. למחרת בבוקר נמצאה הפעוטה ללא הכרה ואז פעל הנאשם לנסות להביאה לטיפול רפואי, כמפורט בכתב האישום. בפרוטוקול הדיון מיום 04/04/2013 הוסבר כי אשמתו של הנאשם נעוצה בכך ש"הנאשם שלא בכוונה גרם למכה בבטן של התינוקת ולא דאג שהיא תקבל טיפול לאלתר והבין שיש בזה סכנה". כתוצאה מאותה מכה, שגרם הנאשם, שלא בכוונה אך לא טופלה כראוי, נפטרה הפעוטה, ומכאן, האשמה בעבירת ההריגה.

על פי האישום הרביעי – מספר שנים לפני האירועים המתוארים לעיל, הנאשם תקף את המתלוננת אשתו. על פי הודאתו המסויגת של הנאשם בכתב האישום, אשר בה הסתפקה המאשימה, הנאשם תקף את אשתו ב"כאפות" ותוך כך גרם לה לשריטות בצוואר.

הצדדים עותרים במשותף לעונש מוסכם על פי ההסדר. ההסכמה היא שיוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 6.5 שנים, הכוללים הפעלה של מאסר על תנאי. כן מסכימים הצדדים שיוטל מאסר על תנאי חדש.

במסגרת הטיעונים לעונש הוגש הרישום הפלילי של הנאשם, הכולל 6 הרשעות קודמות ב-7 תיקים. הרשעות אלה כוללות 4 עבירות של תקיפת בן זוג מהן גם תקיפות חבלניות, וכן עבירות תקיפת שוטר, הפרת הוראה חוקית, תגרה, איומים וחבלה ברכב. תלוי ועומד נגד הנאשם מאסר על תנאי שהוטל עליו בבית משפט השלום, בן 12 חודשי מאסר, בגין כל עבירת אלימות מסוג פשע.

נימוקים להסדר

הטיעונים לעונש נשמעו ביום 09/06/2013. התובעת נימקה, במילים עדינות, זהירות אך מדויקות, את השיקולים שהביאו להסדר הטיעון. יאמר מיד שעל פני הדברים, ובטרם נשמעו ההסברים, היה מקום להרים גבה נוכח ההסדר אליו הגיעו הצדדים. המדובר הרי באלימות כלפי בת זוג ובאלימות כלפי פעוטה, יחד עם הזנחתה. הזנחה, אשר הביאה למותה הטראגי של תינוקת תמימה שהייתה חסרת ישע מול מעשי אביה. אף אין מדובר באירוע חד פעמי, שכן כתב האישום כולל 3 אירועים ועומד על רקע עבר פלילי מכביד בעבירות דומות.

התובעת בטיעוניה התייחסה בפיכחון לפער שנוצר בין עמדת המדינה אודות מעשי הנאשם בשלב הראשון המשפט, לבין מצב הראיות כפי שאלה התפתחו במהלך ניהול התיק. התובעת הסבירה שהוכחת אשמתו של הנאשם אמורה הייתה להישען בעיקרה על עדות המתלוננת, עם ראיות תומכות מסוימות. מתברר שכבר בתחילת הדרך, עוד בשלב החקירה, עלו קשיים בעדות המתלוננת. תקוות המדינה כי הדברים יתבררו במשפט נכזבה. הערפל שנוצר בשל הקשיים לא התפוגג עם שמיעת עדות המתלוננת, אלא הלך והתעבה.

התובעת הסבירה כי, נוכח הקשיים הראייתיים שנוצרו, נאלצה המדינה להגיע להסכמה להסתפק בעובדות מקלות מאוד, יחסית לעובדות שהנאשם הואשם בהן מלכתחילה. כן נאלצה המדינה להסכים לעונש קל יחסית. עונש, שהוא קל לאין ערוך מאשר העונש לו היה ראוי הנאשם, לו הורשע בכתב האישום המקורי. התובעת ציינה עוד כי עמדת המתלוננת עצמה היא שהעונש המוצע בהסדר הטיעון הוא חמור מידי. זאת, אף על פי שהמתלוננת רואה בנאשם את האשם במות בתה.

הסנגור הצטרף לדברי התובעת וביקש לכבד את ההסדר. זאת, תוך שהוא הדגיש כי, לאחר התיקון, מדובר למעשה בעיקר בעבירות של "הזנחה" כלפי הפעוטה. לשיטתו, למרות שזהו מחדל חמור, עדיין אין מדובר בעבירות אלימות מובהקות המחייבות ענישה חמורה עד מאוד.

דיון

שנינו "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב לחוק העונשין התשל"ז-1977). לשם קביעת העונש מתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות לביצוע העבירה (סעיף 40ג לחוק העונשין).

הערך החברתי שנפגע במקרה זה הוא הערך העליון של שלמות הגוף, כבוד האדם וקדושת חייו. מידת הפגיעה הייתה מקסימאלית. שכן, מעבר לאלימות כלפי בת הזוג, ולגרימת השבר ברגלה של הפעוטה, מתה ילדה בריאה, והיא בת 15 חודשים בלבד. כך, נקטפה כפרח, תינוקת קטנה, שבקושי החלה ליהנות מההזדמנות לילך תחת השמים הכחולים, לגדול ולשגשג, ללמוד ולהתפתח, לפרוח ולצמוח, ליצור ולעשות, לאהוב ולהיות נאהבת, או לטעום מכל שאר החוויות שהן הן תמצית חיינו עלי אדמות. מתנה החיים, שהעניק לה האל הרחמן והרחום, נגזלה על ידי מעשיו ומחדליו של אביה מולידה, תוך גרימת כאב וסבל.

אולם, מתחם העונש הראוי נגזר לא רק ממידת הפגיעה בערך המוגן, אלא גם ממידת אשמו של הנאשם. עניין זה הוגדר בזהירות משפטית ובקפדנות מקצועית על ידי עורכי הדין. מידת האשמה, כפי שהוגדרה, קרובה לצד התחתון של היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירות שיוחסו לנאשם, בעיקר בעבירת ההריגה. המעשים הם בעיקרם מחדלי הזנחה, וחלק המעשים האקטיביים בזדון מועט. כך, למרות החלל בלב, הנגרם ממותה של הפעוטה, ולמרות הימצאותו של אדם האשם בהריגתה, אין למצות הדין עם הנאשם. שכן, אשמת הנאשם, ככל שהוכחה בהודאתו, אינה אלא אשמה מסויגת. אשמה ברמה נמוכה יחסית, אשר ענישה מחמירה, הנגזרת מהעונשים המרביים הקבועים בחוק, לא תהלום אותה.

עוד יאמר כי חזקה עלינו ההלכה המושרשת שיש לכבד הסדרי טיעון. זאת, אלא אם נמצא שאין איזון בין ההקלה בעונש לו זוכה הנאשם, לבין התמורה הניתנת על ידו בהודאתו בכתב האישום. הסברי התובעת אודות קשיי ההוכחה המשמעותיים מהווים נימוק מספיק להצדיק הפחתה בעוצמת העונש, על פי השיקולים המקובלים בפסיקה. בוודאי שכך הדבר לאחר תיקון כתב האישום, וההקלה המשמעותית בכובד האשם המוטל על כתפי הנאשם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ