אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבו עלי(עציר)

מדינת ישראל נ' אבו עלי(עציר)

תאריך פרסום : 12/02/2010 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום חיפה
28350-12-09
18/01/2010
בפני השופט:
מעין צור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
עלא אבו עלי (עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום בו מיוחסת לו עבירה של גניבה. על פי הנטען בכתב האישום, בליל 1.11.09, בשכונת בת גלים בחיפה, גנב הנאשם את תיקה של עדינה חנוך (להלן: "המתלוננת"), שהכיל כסף מזומן, מסמכים אישיים, כרטיסי אשראי וטלפון נייד. הנאשם הגיע אל המתלוננת בריצה, חטף ממנה את תיקה על רכושו וברח מן המקום, כשהתיק עימו.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לטענת המבקשת, קיימות במקרה זה ראיות לכאורה ועילת מעצר, המצדיקות את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב, עו"ד יניב אביטן, חלק על עמדת המבקשת. בטיעון מפורט וסדור הצביע ב"כ המשיב על הקשיים המובנים בראיות המפלילות עליהן מבססת המבקשת בקשתה, ועל מחדלים בחקירת המשטרה, אשר מובילים, לדעתו, למסקנה, כי לא קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה. בנוסף טען עו"ד אביטן, כי הואיל ומדובר בעבירת רכוש, לא קיימת עילת מעצר, שכן מקרה זה אינו נופל לגדר המקרים החריגים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, בהם קיימת עילת מעצר בעבירות מסוג זה. לחילופין טען, כי אם קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, הרי שניתן להפיגה בדרך של חלופת מעצר הולמת.

הסניגור לא חלק על עצם התרחשות האירוע, דהיינו על כך שתיקה של המתלוננת נגנב ממנה, אלא רק על קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמשיב הוא שביצע את העבירה. לפיכך תתמקד בחינתי את חומר הראיות בשאלה, האם קיימות די הראיות, כנדרש בשלב המעצר עד תום ההליכים, המצביעות על המשיב כמבצע העבירה.

בחומר הראיות שני עדים המזהים את המשיב כמבצע העבירה: המתלוננת ועד הראיה מופיד סלימאן (להלן: "מופיד"). מסכימה אני עם הסניגור, שזיהוי המשיב על ידי המתלוננת מעורר קשיים בלתי מבוטלים, נוכח הסתירות בין הודעתה הראשונה לבין הודעתה השנייה. הודעתה הראשונה נגבתה בסמוך לאחר האירוע, ובה ציינה המתלוננת, בתגובה לשאלה אם יש לה חשודים במעשה: "כן, עובד שלי אשר ראה את כל האירוע אמר שהוא מכיר את הבחור שעשה את זה, הוא מסר לי כי שמו אלה סאלח אבו עלי ..." (שו' 15-17 להודעה). לעומת זאת, בהודעתה השנייה, שנגבתה ביום 6.11.09 ציינה המתלוננת, כי היא מכירה את הבחור שחטף את תיקה, ומדובר במשיב (עמ' 1 שו' 6-7). יצוין כי ההסבר שמספקת המתלוננת לסתירה זו בהודעתה השלישית, מיום 22.12.09, כאילו בהודעתה הראשונה דיברה על אירוע אחר, ולא הובנה על ידי חוקרה, אינו מתיישב עם ההודעה הראשונה עצמה; שכן מעיון בה עולה, כי המתלוננת דיברה תחילה על האירוע הנוכחי, ורק בשלב מאוחר יותר, המתועד בהודעה הכתובה החל משורה 21, דיברה על האירוע הקודם. יתכן שבסופו של דבר ימצא בית המשפט שידון בתיק וישמע את עדויות המתלוננת וחוקרה, כי יש ממש בהסבר זה. ואולם בשלב זה, בו נבחנות הראיות הגולמיות, איני סבורה שההסבר שבהודעה השלישית מיישב את הסתירה בין שתי ההודעות הראשונות באופן מניח את הדעת. לפיכך, אילו הייתה המתלוננת העדה היחידה שמזהה את המשיב, לא היה די בכך.

ואולם עד הזיהוי המרכזי הינו מופיד. בהודעה שמסר בסמוך לאחר האירוע זיהה מופיד את המשיב "במאה אחוז" (עמ' 2 שו' 25) כמי שביצע את העבירה. מופיד מסר, כי הוא מכיר את המשיב ואת משפחתו שנים רבות. מדובר בגרסה עקבית וסדורה. מופיד זיהה את המשיב כבר במהלך ביצוע העבירה, ואף קרא בשמו, כך עולה מהודעתו (הודעה מיום 2.11.09 עמ' 1 שו' 8 ועמ' 2 שו' 27), הנתמכת, בעניין זה בעדויות המתלוננת ובעלה (ראה: הודעת חיים חנוך מיום 8.11.09 שו' 8-12; והודעת המתלוננת מיום 6.11.09 עמ' 2 שו' 22).

המשיב טען, כבר בהודעתו הראשונה, שנגבתה ביום 20.12.09, כי לא היה במקום האירוע, אלא היה "בעבודה בתל אביב". לדבריו, הוא עובד כל יום מ-08:00 עד 18:00, וביום האירוע עבד עד השעה 18:00. במהלך החקירה נחקר אלפרד סמליח, מנהל המפעל בו עובד המשיב, ואישר, כי המשיב נהג לעבוד כל יום בין השעות 08:00 עד 18:00, אך לא זכר אם עבד ביום האירוע. ב"כ המבקשת טענה, כי מדובר בטענת אליבי שהופרכה, ואילו ב"כ המשיב טען, כי מדובר בטענת אליבי שאומתה. בניגוד להם סבורה אני, כי הטענה אינה כלל טענת אליבי, שכן גם אם נקבל את טענת המשיב, כי עבד עד השעה 18:00 בתל אביב, הרי שהאירוע התרחש בשעה 23:30 לערך בחיפה, כך שהיו מספיק שעות בין שעת סיום העבודה לשעת האירוע, והמשיב יכול היה להספיק להגיע למקום האירוע.

המבחן שהתווה בית המשפט העליון בענין זאדה (בש"פ 8087/95, פ"ד נ(2) 133) לקיומן של ראיות לכאורה הינו, האם קיימות באותו מקרה ראיות, שקיים לגביהן סיכוי סביר שבסוף ההליך הפלילי תהפוכנה לראיות עליהן ישתית בית המשפט הרשעה. עדותו של מופיד, אשר זיהה את המשיב בוודאות כמבצע העבירה, עומדת במבחן זה. גם מחדלי החקירה עליהם הצביע הסניגור, ובהם אי בדיקת המצלמות במקום עבודתו של המשיב, אי בדיקת איכונים למכשיר הטלפון הנייד שלו, ואי חקירת השכן המוזכר בהודעתה השניה של המתלוננת, אינם שוללים את הפוטנציאל הראייתי של עדות זו, ככזו עליה יוכל, בסופו של דבר, בית המשפט שישמע את התיק, לבסס הרשה של המשיב.

הצדדים חלוקים ביניהם גם ביחס לקיומה של עילת מעצר במקרה זה. המשיב מואשם בעבירת רכוש. בבש"פ 5571/98 רוסלן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268 קבעה כב' השופטת בייניש (כתוארה אז) כדלקמן:

"לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה (דהיינו סיכון לבטחון הציבור – מ.צ.)".

המשיב הינו אדם צעיר, שטרם מלאו לו 25, וכבר הספיק לבצע עבירות רבות נגד הרכוש. הרשעתו האחרונה הינה מתאריך 22.3.07, אז הורשע בעבירה דומה לזו בה הוא מואשם בתיק זה, דהיינו חטיפת תיקה של עוברת אורח, וגניבתו. בגין אותה הרשעה ריצה המשיב 10 חודשי מאסר בפועל, וכן תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה בן 12 חודשים. נסיבות אלה מצביעות על כך, שמתקיימת במעשיו של המשיב העילה של מסוכנות לשלום הציבור.

על מנת לבחון, האם ניתן להפיג את עילת המעצר באמצעות קביעת חלופת מעצר הולמת, כפי שמצווה בית המשפט לעשות, אני סבורה, כי יש מקום לקבל בענינו של המשיב תסקיר מעצר, שיתיחס לשאלה זו.

לפיכך אני מורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת.

אני מורה כי שירות המבחן יכין תסקיר מעצר לגבי המשיב.

המזכירות תעביר עותר מהחלטה זו לשירות המבחן, גם בפקס ידני, בצירוף עותקים מכתב האישום ומהבקשה למעצר עד תום ההליכים.

שירות המבחן יעביר התסקיר לבית המשפט עד ליום 8.2.10.

אני קובעת דיון נוסף ליום 10.02.10 בשעה 10:00.

הליווי ידאג להבאת המשיב במועד שנקבע.

ניתנה והודעה היום ג' שבט תש"ע, 18/01/2010 במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ