אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבו סולב

מדינת ישראל נ' אבו סולב

תאריך פרסום : 04/04/2011 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי באר שבע
19835-11-10
03/04/2011
בפני השופט:
חני סלוטקי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
עזיז אבו סולב
פסק-דין

פסק דין

1.בפני ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה (כבוד השופט ד. לנדסמן), מיום 21.10.10, לפיו זוכה המשיב מעבירה של נהיגת רכב מנועי, במהירות העולה על המהירות המרבית המותרת, עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") שיוחסה לו בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, בכך שנהג את רכבו במהירות של 168 קמ"ש בקטע כביש בו המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש.

2.בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, כפר המשיב באמינות ההפעלה של מכשיר המדינה וטען כי המכשיר לא היה מכויל ושתעודת הכיול אשר הוגשה על ידי המערערת היא משנת 96'. בתום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשם כי אין לחייב את הנאשם להשיב לאשמה.

התביעה מנגד סברה, כי די ב"ראיות דלות" על מנת לדחות את הטענה.

3.בית משפט קמא ראה עצמו מונחה, בין היתר, על ידי פסק דין של בית משפט זה מפי כב' השופטת ברקאי בע.פ. 5355/08 מדינת ישראל נ' עמיקם לוין (להלן: "פרשת לוין"), על פיו לא די בהוכחת תקינות המכשיר על ידי המדינה וכדי שניתן יהיה לבסס אישום מעבר לכל ספק סביר, על המדינה להוכיח גם את דיוקו של המכשיר וזאת על ידי ביצוע בדיקת כיול.

בית משפט קמא קבע, כי תעודת הכיול הינה "מסמך" מלפני 12 שנה ולכן אין בו כדי להוכיח את אמינות המדידה במקרה דנן וכי בהעדר תעודת כיול לא ניתן להגיע לתוצאה מרשיעה. כן קבע, שלא הובאו על ידי המערערת אפילו "ראיות דלות" כדי להוכיח יסוד הכרחי וחיוני הנדרש לשם הרשעת הנאשם.

לאור דברים אלה, קיבל בית משפט קמא את טענת הסנגור לפיה אין לחייב את המשיב להשיב לאשמה וזיכה את המשיב ומכאן הערעור בפני.

4.לטענת המערער, שגה בית משפט קמא משבחר להסתמך באופן בלעדי על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפרשת לוין ולא החליט בסוגיה לאור טענות הצדדים שהובאו בפניו. לעניין זה הוסיפה וטענה המערערת, כי הסתמכות על פסק הדין בפרשת לוין, הינה שגויה, נוכח העובדה כי פסק הדין נוגד את ההלכות הפסוקות שנקבעו בבית המשפט העליון, לפיהן קיימת חזקה שבעובדה בדבר אמינות הממל"ז, כל עוד תחזוקתו נעשית בהתאם להוראות היצרן. כן טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא, עת קבע, כי היה על המדינה הנטל להוכיח כי המכשיר שבו נמדדה מהירות רכבו של המשיב כויל כדין, ומשלא עשתה כן, אין בידיה די ראיות לכאורה כדי לבסס מעבר לכל ספק סביר את אשמת המשיב.

המערערת הדגישה בטיעוניה, כי אין חיקוק המחייב את מעבדת אגף התנועה להיות מוסמכת או מוכרת על ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות וכן, כי אי הסמכת המעבדה, אין בה כדי להביא לשלילת הבדיקות שמבצעת המשטרה במעבדתה ואין בכך כדי לפגוע באמינות ודיוק מכשירי המדידה, בהם עושה המשטרה שימוש.

בדיון בפני טענה ב"כ המערער כי תיק זה דומה לעפ"ת 8414-07-10 מדינת ישראל נ' סמינסקי של בית משפט זה, שם נמדדה מהירות של 159 קמ"ש לעומת תיק זה בו נמדדה מהירות של 168 קמ"ש ושם נקבע כי לאור המהירות הגבוהה אשר נמדדה ולאור דברי הנהג אין צורך להכריע בשאלת הכיול.

בענייננו, הגיב המשיב לשוטר שהראה לו את המהירות שנמדדה ואמר "אין לי מה להגיד", היינו שלא הכחיש את מהירותו.

ב"כ המערערת טענה, כי בתיק זה נוהלה פרשת תביעה, בה העיד השוטר שביצע את המדידה וציין כי על מנת לעצור את המשיב היה עליו לנהוג אחריו במהירות של 140-150 קמ"ש.

ב"כ המערערת ביקשה לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית משפט שלמטה לשמיעתו מהשלב שלאחר חיוב הנאשם להשיב לאשמה.

6.בתיק זה אין צורך להכריע בשאלה האם על המדינה לערוך כיול למכשיר המדידה, כפי שקבע בית משפט קמא. המהירות הגבוהה המיוחסת למשיב ואשר נמדדה במכשיר הממל"ז כעדות השוטר, מפחיתה את החשש מפני טעות במדידת הממל"ז לגבי עצם נהיגת המשיב במהירות גבוהה מן המותר וכשמוסיפים לכך את עדות השוטר שהעיד כי נסע 140-150 קמ"ש על מנת לעצור את המשיב (שאלת מהימנותו של השוטר אינה נבחנת בשלב זה) ואת דברי הנהג שלא הכחיש נסיעה במהירות מופרזת, נראה כי יש בהצטברות הראיות שהיו בפני בית משפט קמא כדי להוות "ראיות לכאורה" שדי בהן כדי לחייב את המשיב להשיב לאשמה וזאת גם בהעדר הוכחת הבדיקה החצי שנתית שהמערערת עורכת למכשיריה וגם לנוכח קיומה של תעודת הכיול שהוגשה שהיא אכן ישנה, מלפני 15 שנה, שהרי השוטר העיד כי בכדי לעצור את המשיב, נסע גם הוא במהירות גבוהה וכי המשיב "טס".

לעניין זה ראה דברי השופט ע. פוגלמן בבש"פ 6732/10 מיום 10.10.10.

אשר על כן ובקבלי את ערעור המדינה, אני מבטלת את פסק דינו של בית משפט קמא ומורה על החזרת הדיון לבית משפט קמא שידון בו מהשלב שלאחר חיוב המשיב להשיב לאשמה.

המשיב יוזמן לדיון באמצעות בא כוחו, עו"ד חודורוב.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אדר ב תשע"א, 03 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ