אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבו סהיבאן(עציר)

מדינת ישראל נ' אבו סהיבאן(עציר)

תאריך פרסום : 25/05/2010 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום באר שבע
35450-05-10
24/05/2010
בפני השופט:
איתי ברסלר-גונן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אבי פרידל
הנתבע:
מחמד אבו סהיבאן (עציר) - בעצמו ע"י ב"כ עו"ד שחאדה אבו מדיעם

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, וזאת בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב, בחור צעיר בן 18.5 שנים, הוגש כתב אישום המייחס לו מעשה של התפרצות לבניין שאינו דירת מגורים, עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: "חוק העונשין"], וכן מעשי של גניבה, ניסיון לגניבה (עבירות לפי סעיפים 383 ו- 384 לחוק העונשין) והיזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין).

בכתב האישום נטען כי ביום 20.5.2010 לפנות בוקר, התפרץ המשיב לבית עסק מסוג מסעדה, השייך לאחר, וזאת בכך שפתח דלת הכניסה של עסקו של אחר, מסעדה, שהיתה סגורה אך לא נעולה ונכנס פנימה במטרה לבצע גניבה. עוד נטען כי באותו אירוע ניסה המשיב לפתוח את הקופה תוך חבלה בה וזאת בכוונה לשלול מבעלי המסעדה את הכסף שבתוכה. משלא הצליח גנב המשיב את קופת הצדקה שהיתה במקום והסתלק.

קיומן של ראיות לכאורה

מכיוון שכתב האישום הוגש אתמול, ביום 23.5.10, לא היה סיפק בידיו של ב"כ המשיב ללמוד את חומר הראיות שבתיק החקירה, אולם הוא היה מוכן להניח קיומן של ראיות לכאורה, וביקש לטעון אך ורק לעניין עילת המעצר.

מעבר לצורך, אציין כי בתיק החקירה סימוכין לתיעוד אירוע ההתפרצות, וכן אישור אביו של המשיב שמסר עדות במשטרה ובמסגרתה זיהה את המשיב בקלטת הוידאו המתעדת את אירוע הפריצה.

המשיב עצמו הודה במיוחס לו בחקירתו וטען כי–

"אני מצטער על מה שעשיתי ונכנסתי למסעדת תאבון של עטה... זה היה בלילה של יום רביעי אחרי 12 בלילה... באתי לדלת הלבנה איפה שהראיתי לך... הורדתי את הידית והדלת נפתחה... הלכתי איפה קופה של הכסף ניסיתי לפתוח אותה... ובגלל שלא נפתח ויתרתי וראיתי קופה צדקה עגול לקחתי אותה ויצאתי משם מדלת... וכסף בזבזתי אותו על אוכל וסיגריות כול מיני שטויות...."

ובהמשך, כשנשאל מדוע "עושה בושות לאביו" השיב –

"וואלה אני מצטער אם יבוא עטא [בעל המסעדה – א.ב.ג] אני ייתן לו 2000 ₪ ונסגור העניין ויבקש ממנו סליחה."

הודאתו של המשיב בחקירתו, ביחד עם זיהויו על ידי אביו בקלטת הוידאו שתיעדה את ההתפרצות, כמו גם ראיות נסיבתיות אחרות כגון מיקומו של המשיב בסמוך לאירוע ופרטים שמסר בעצמו, יש בהם כדי להקים את הפוטנציאל הראייתי הטמון בתיק החקירה וסבורני כי די בראיות אלו כי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לצורך שלב זה של ההליך.

עילת מעצר

לא בכדי התמקדו הצדדים במחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר. ואכן, לצורך שלב זה של ההליך, הניח ב"כ המשיב כי קיימות ראיות לכאורה, אולם כפר בקיומה של עילת מעצר, עד כדי כך שלא ראה צורך להציע חלופת מעצר, שכן לדידו כלל לא מתקיימת עילת מעצר כאמור.

למשיב עבר פלילי ורק לפני כ- 10 חודשים נגזר דינו בבית המשפט לנוער בגין עבירת שוד בניגוד לסעיף 402(א) לחוק העונשין, וזאת לאחר שהוא הורשע בשוד של אישה בת 70. באותו מקרה עקב המשיב אחר אותה אישה ובשלב מסויים משך שרשרת זהב מצוואה תוך שהוא מפילה ארצה וגורם לה חבלות של ממש בגופה. כעולה מגזר הדין באותו הליך [ת.פ. 245/09] הוצע לנאשם מסלול טיפולי בקהילה אולם הוא העדיף את כליאתו על פניה. מגזר הדין עולה תחכום במעשיו של המשיב, שתכנן את מעשה השוד, וכן עולה כי המשיב לא השכיל להפנים את חומרת מעשיו.

לאור אירועים אלו, גזר בית המשפט את דינו של המשיב למאסר בפועל של 10 חודשים וכן לעונש מותנה, של 6 חודשים, שהינו בר הפעלה אם יורשע המשיב בתיק הפלילי שבגינו הוגש כיום כתב האישום, נשוא הבקשה לפנינו.

לאור עברו הנ"ל של המשיב, טענה המבקשת כיום כי קיימת מסוכנות מהמשיב וכי זו עילת המעצר המבוקשת כיום. לטענת ב"כ המבקשת, המשיב מסוכן לציבור ולרכוש הציבור, והעובדה כי למרות שאך זה עתה השתחרר ממאסרו ובכל זאת עשה את שעשה, יש בכך כדי להצביע על מסוכנותו.

מכיוון שבמקרה שלפנינו, מדובר בעבירה כנגד הרכוש בלבד, הקשיתי על ב"כ המבקשת וביקשתי שיפרט מהי עילת המעצר במקרה שלפנינו. עמדתה של המבקשת היתה שלאור עברו של המשיב, אין לגביו של המשיב קו אדום ולמעשה כל עבירה שיבצע תקים עילת מעצר כנגדו, וזאת כאמור – לאור עברו הפלילי.

לדידי, איני סבור כי לאור עברו של המשיב יש לקבוע באופן גורף מסוכנות שתהווה עילת מעצר בכל עבירה כלשהי בחוק העונשין.

לגבי קיומן של הרשעות קודמות יש להבחין בין חלקן בחיזוק התשתית הראייתית, ולבין השימוש בהן כדי להצביע על מסוכנותו של אדם. באשר לחיזוק התשתית הראיית נפסק כי אין בהרשעות קודמות כדי לחזק תשתית ראייתית לקויה שכן חזקת החפות עומדת לנאשם גם אם יש לו הרשעות קודמות. מנגד, לצורך בחינת מסוכנותו של אדם, בהחלט יכולות הרשעות קודמות להצביע על מסוכנות שכזו [בש"פ 6686/02 מדינת ישראל נ' אילן אבו זמיל (פורסם במאגר "נבו")].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ