אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבו סביח

מדינת ישראל נ' אבו סביח

תאריך פרסום : 09/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
12303-10-12
03/09/2013
בפני השופט:
שולמית דותן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מחמוד אבו סביח
פסק-דין

פסק דין (הכרעת דין וגזר דין)

הצדדים כבר טענו את טענותיהם לענין העונש וההרשעה. היה ברור שבמועד שהוריתי על הזמן חוות דעת הממונה על עבודות שרות, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת האמור בתסקיר, כוונתי היא רק לקיים את הוראת החוק לפיה אין להטיל עונש מסוג מאסר לריצוי בעבודות שרות ללא קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שרות קודם לכן. בטענות שציין כעת ב"כ הנאשם, אותן אפשרתי לו לטעון כדי להיווכח אם יש טענה חדשה בפיו, לא מצאתי שיש מקום לשנות את שהכרעתי בו, כפי שיפורט בפסק הדין להלן.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 09/10/12 סמוך לשעה 01:00 סייע הנאשם לאיוב זרו (להלן: איוב) לתקוף את המתלוננת - תיירת מאוסטריה, עת צעדה לבדה לכוון שער שכם בירושלים, כדי לגנוב את התיק שהחזיקה בידה, וסייע לו ליטול ולשאת את התיק שהכיל מחשב ויומן אישי. השניים עקבו אחר המתלוננת במשך מספר דקות ולאחר מכן החל איוב למשוך את התיק מידי המתלוננת בכח כשהנאשם מסייע לו בכך, וזאת תוך כדי שהמתלוננת מתנגדת להם ואוחזת בחוזקה ברצועת התיק. לבסוף הצליח איוב לשחרר התיק מידי המתלוננת והוא והנאשם ברחו מהמקום, כשברשותם התיק. כתוצאה ממעשיהם נגרמו למתלוננת כאבים בידה, והיא נזקקה לתחבושת אלסטית.

בגין מעשיו אלו הואשם הנאשם בעבירות של סיוע לתקיפה לשם גניבה לפי סעיפים 31+ 381(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ובעבירה של סיוע לגניבה לפי סעיפים 31+ 384 לחוק.

ביום 14/10/12, טרם שמיעת הוכחות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, ויופנה לקבלת תסקיר מבחן, במסגרתו תיבחן הן שאלת ההרשעה והן שאלת העונש. עם זאת הבהירה ב"כ המאשימה כבר בשלב זה, כי בכל מקרה תעתור להרשעתו של הנאשם בדין. בהתאם להודאתו של הנאשם קבעתי, אפוא, כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכי שאלות ההרשעה והעונש תיבחנה ותוכרענה לאחר הגשת תסקיר בעניינו.

ביום 26/05/13 הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של הנאשם, ממנו עולה, כי הנאשם בן 19 כיום, רווק, המתגורר בבית הוריו שבשכונת ראס-אל-עמוד במזרח ירושלים וזוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים . הנאשם סיים 12 שנות לימוד, לאחר מכן עבד כמלצר במלון דן עד שנעצר וכיום הוא עובד בנקיון בבית קפה בירושלים. לדבריו, שאיפתו המקצועית להשתלב בתחום המדיה והצילום. בנוגע לעבירות דנן, ציין שירות המבחן, כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות מלאה לביצוען, שכן לגרסתו הוא ואיוב היו בדרכם חזרה הביתה מבילוי משותף, כאשר איוב החל תוקף את המתלוננת ומושך את התיק מידה, בלי שהוא כלל ידע כי בכוונת איוב לבצע העבירה. לדבריו, עבד אז כמלצר ומצבו הכלכלי היה טוב, ולכן לא היה לו כל מניע לביצוע הגניבה. סופו של דבר, לאור התרשמותו של שירות המבחן, כי הנאשם איננו בעל דפוסים עבריינים מגובשים באישיותו ומגלה יכולת תעסוקתית טובה , ולאור עברו הפלילי הנקי – בא שירות המבחן בהמלצה להימנע מלהרשיע הנאשם בדין , ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 140 שעות .

בטיעוניה לעונש, התנגדה ב"כ המאשימה להמלצת שירות המבחן ועתרה להשית על הנאשם עונש ממשי של מאסר מאחורי סורג ובריח, אשר ייתן, לדבריה, מענה לעבירות החמורות שביצע הנאשם. בדבריה הדגישה את העובדה, כי העבירות בוצעו בצוותא חדא עם אחר, וכוונו כלפי תיירת, ובכך פגעו לא רק בסדר הציבורי ובתחושת הבטחון של הציבור, אלא גם בשמה הטוב של מדינת ישראל. לטענת המאשימה , מתחם הענישה בעבירות של תקיפה לשם גניבה נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל , ולאור עברו הנקי של הנאשם והעובדה כי הואשם בסיוע בלבד - יש להשית עליו עונש מאסר ברף התחתון של המתחם הנ"ל, בצירוף מאסר מותנה לתקופה משמעותית.

ב"כ הנאשם, מאידך, ביקש לאמץ המלצתו של שירות המבחן ולהימנע מהרשעתו של הנאשם בדין. לדבריו, המדובר במעידה רגעית וחד פעמית של בחור צעיר אשר מעולם לא חטא בפלילים. בעת ביצוע העבירות היה הנאשם בן 18 וחודשיים, כלומר קרוב יותר לגיל הקטינות מאשר לבגרות , ומכל מקום לא הוא יזם את ביצוע העבירות כי אם חברו איוב, אשר היה גם זה שנטל חלק דומיננטי בביצוען. עוד ביקש הסניגור להדגיש, כי הנאשם שוהה מזה כ-8 חודשים במעצר בית -מתוכם 4 חודשים בתנאי מעצר בית מלא ו-4 חודשים בתנאים מגבילים, וכי הוא מקפיד על תנאי המעצר הקפדה יתרה. אשר לעצם ההרשעה- טען כי לא תצמח מכך כל תועלת לא לנאשם ולא לחברה בכללותה, מה גם שהנאשם מתעתד ללכת בעקבות אביו שהיה שוטר ולהתגייס למשטרה, ואף מתכנן ללמוד בבצלאל, ומשכך ההרשעה תפגע בו פגיעה ממשית.

גם הנאשם ביקש לומר דברו וטען: "אני מחכה לתוצאות של כל הדיון הזה כי בכוונתי להמשיך בלימודים שלי בעתיד ותקוותי שאני לא אהיה מורשע ולהיכנס למשטרה" (ע' 9 ש' 25-26).

דיון

על חומרת העבירות שעבר הנאשם אין צורך להכביר מילים. המדובר בעבירה שבוצעה באישון ליל, במרכזו של איזור תיירותי, וכוונה כלפי עוברת אורח תמימה, תוך פגיעה של ממש לא רק ברכושה אלא גם בבטחונה האישי. נקל לשער את תחושת החרדה והפחד שאחזה במתלוננת עת הותקפה ע"י השניים ואת התסכול וחוסר האונים שחשה לאחר שאלו הצליחו לממש את זממם ולגנוב את תיקה שהכיל מחשב נייד ויומן אישי – פריטים בעלי ערך שלא יסולא בפז, ולו בשל המידע האישי שהם מכילים.

אין ספק, כי עבירות של שוד וגניבה תוך התנפלות על עוברי אורח תמימים (ובעיקר- על קשישים, נשים וילדים, הנחשבים ל"טרף קל") פוגעות בשלום הציבור ומערערות את תחושת הבטחון של האזרחים להסתובב ברחובות הערים, והן הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה, המחייבת ענישה מרתיעה, כפי שנפסק לא אחת :

"עבירות התקיפה לשם גניבה, ובמיוחד כאשר עבירות אלו מכוונות כלפי החלש ותוך שימוש באלימות הינן חמורות ביותר ויש בהן משום תופעה שיש לעקרה משורש" "(כ'ב השופט ס' ג'ובראן רע"פ 2797/09 חגי גולן נ' מדינת ישראל, עמ' 4 לפסה"ד מיום 02/04/09, פורסם בנבו).

"העבירה בה הורשע המשיב חמורה היא גם בנסיבות בהן לא נעשה שימוש בנשק. היא מבטאת אי קבלה של תפישות היסוד של החברה באשר לכבוד שיש לנהוג בגופו של אדם ובזכותו על רכושו. היא מבטאת תפישה שלפיה כוח הזרוע הוא שמכתיב את ההתנהלות וגורמת לכך שהציבור מתנהל בתחושה של חוסר ביטחון אישי, בידיעה כי פורענות עשויה להתרגש עליו גם בהלכו לתומו ברחוב, מידו של מי אשר מבקש לעשות רווח קל. אותם אזרחים תמימים זכאים ללכת ברחוב מוגנים מפני תוקף ואורב שאינו רואה לנגד עיניו אלא את עניינו שלו. בגזירת הדין בעבירה מסוג זה ראוי כי בית המשפט ייתן את הדעת, לצד נסיבותיו האישיות של הנידון והאפשרות לשקמו, גם לצורך לשלוח מסר ברור לפיו מי שנכון לבצע מעשים מעין אלה צפוי לעונש משמעותי שיבטא גם את פגיעתו הרעה בחברה, לצד שיקולי הענישה האחרים" (כב' השופטת ע' ארבל ע"פ 4177/06 מדינת ישראל נ' מיישריף אבו הוידי, פס' 5 לפסה"ד מיום 21/05/06, פורסם בנבו).  

מעבר לפגיעה בזכות הקנין של הקורבן ובזכותו לשלמות גופו – נלווית למעשה הגניבה גם פגיעה בכבודו של הקורבן כאדם, הנובעת מעצם ההשפלה הכרוכה בכניעתו לתוקף ובלקיחת רכושו הפרטי. ערכי יסוד אלו, עליהם ביקש המחוקק להגן באמצעות העבירות שיוחסו לנאשם, אינם מאפשרים להימנע מהרשעת הנאשם במקרה דנן.

על פי ההלכה שנקבעה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)) הימנעות מהרשעה תתאפשר בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד- ההרשעה תפגע באופן חמור בשיקומו של הנאשם, השני- סוג העבירה, חומרתה ונסיבותיה אינם מאפשרים לוותר על הרשעה מבלי לפגוע בשקולי הענישה האחרים.

הימנעות מהרשעה מהווה חריג לכלל לפיו משקבע בימ"ש כי נאשם עבר עבירה עליו להרשיעו בדין, ועל כן "בית-המשפט לא יעשה שימוש בסמכות מיוחדת ויוצאת דופן של 'הימנעות מהרשעה', אלא, במקרים נדירים כאשר אופי המעשה נושא ההרשעה, ונסיבות אישיות נדירות של נאשם מצדיקות זאת" (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים - הליכים שלאחר כתב אישום (חלק שני, תשס"ט – 2009) עמ' 1537).

כאמור, החומרה הטמונה בסוג העבירות דנן מעצם טיבן אינה מאפשרת הימנעות מהרשעתו הנאשם. לא זו אף זו: חומרה נוספת טמונה בנסיבות ביצוע העבירות, שכן המדובר בעבירה שהמניע לה הוא כלכלי גרידא, אשר בוצעה כלפי אישה הצועדת לבדה בשעת לילה מאוחרת, במקום שהיה ודאי נטוש מאדם, ומשכך יכולתה להתגונן מפני התוקפים נמוכה. השימוש בכח שהפגין הנאשם בעקבות התנגדותה של המתלוננת מעידה על תעוזה ועזות מצח מצדו. אמנם הנאשם הואשם בסיוע בלבד למעשי התקיפה והגניבה, וייתכן אף כי לא הוא יזם את ביצוע הגניבה, אלא חברו איוב, ואולם מכל מקום מעובדות כתב האישום עולה כי הוא נטל חלק פעיל הן בתקיפה והן במשיכת התיק ונטילתו מהמתלוננת. אם כדבריו כלל לא רצה לבצע את העבירה- מה מנע ממנו, אפוא, לעזוב את המקום מיד כשהבין כי איוב מתכנן לגנוב תיקה של המתלוננת ? הנאשם לא עזב את המקום, לא ניסה לשכנע את איוב לחזור בו מכוונתו לבצע הגניבה , ואף לא עמד וצפה במתרחש בחוסר מעש - אלא סייע לאיוב באופן אקטיבי לממש את זממו.

גם נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מיוחדות או יוצאות דופן במידה כזו שיש בהן כדי להביא להימנעות מהרשעתו בדין. הנאשם אינו מצוי בפתחו או בעיצומו של הליך שיקומי העלול להיפגע עקב הרשעתו בדין, וגם עתידו המקצועי לוט בערפל. מתסקיר שירות מבחן עולה, כי מאז סיום לימודיו עבד הנאשם במלצרות ובעבודות נקיון, וטענתו בדבר תכניותיו להתגייס לשורות המשטרה איננה אלא בגדר שאיפה ערטילאית, אשר אין בה כדי להצביע על פגיעה מוחשית וקונקרטית שתיגרם לו עקב הרשעתו בדין.

אכן, המדובר בבחור צעיר שעברו הפלילי ללא רבב - ואולם בכך לא די, כאמור, כדי להימנע מהרשעתו בדין. אילו ניתן היה להסתפק לשם הימנעות מהרשעה בקריטריונים שעניינם גילו של הנאשם והעדרו של עבר פלילי, ללא הוכחת פגיעה קונקרטית ממשית בשיקומו או בעתידו המקצועי או התעסוקתי של נאשם- אזי התוצאה היתה, למעשה, הימנעות גורפת מהרשעה של נאשמים רבים מספור, תוך הפיכת החריג של הימנעות מהרשעה לכלל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ