אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבו נג'מה(עציר) ואח'

מדינת ישראל נ' אבו נג'מה(עציר) ואח'

תאריך פרסום : 12/12/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
46280-11-13
04/12/2013
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. מוחמד אבו נג'מה (עציר)
2. חוסאם אבו נג'מה (עציר)

החלטה

1. כתב האישום מייחס למשיבים עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). עניינה של החלטה זו בבקשה להורות על מעצרם עד לתום ההליכים נגדם.

2. המשיבים הם אחים, האחד יליד 1989 והאחר יליד 1994. על פי הנטען בכתב האישום, הרקע לאירוע שלפנינו הוא פציעתו של משיב 1 בידי המתלונן כעשר שנים קודם לכן, בהיות שניהם קטינים. בעקבות אותה פציעה נגרמה למשיב 1 צלקת על לחיו הימנית.

3. על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.11.13 בסביבות השעה 07:00, יצא המתלונן מביתו שבג'בל מוכבר. אותה עת המתינו לו המשיבים בעלייה הסמוכה לביתו, לצד רכבו של משיב 2. עם הגיעו, סימן משיב 2 למתלונן שיעצור. המתלונן סבר כי משיב 2 זקוק לעזרה, ועצר את רכבו בצד הכביש. או אז פתחו המשיבים את דלת רכבו של המתלונן, ובעודו חגור וחסר יכולת תנועה, תפס משיב 2 את המתלונן ואחז בו. משיב 1 שלף סכין באורך 20 ס"מ, ואמר לאחיו להחזיק במתלונן חזק "כי אנחנו נהרוג אותו". ואכן, בעוד משיב 2 אוחז במתלונן, פצע משיב 1 את המתלונן בפניו וגרם לו לחתך באורך של כעשרה ס"מ בלחיו הימנית. לאחר מכן נמלטו השניים ברכבו של משיב 2. המתלונן נזקק לטיפול רפואי ולתפירת החתך.

3. למשיבים אין עבר פלילי, אולם המבקשת סבורה כי אחת דינם למעצר עד לתום ההליכים, הן בשל המסוכנות הנובעת מהתנהגותם למתלונן המסוים, והן בשל מסוכנותם לציבור.

4. ב"כ המשיבים כופר בקיומן של ראיות לכאורה, כפי שאפרט להלן.

ב"כ המשיבים מסכים, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמשיב 1 פצע את המתלונן, אולם לטענתו, לכל היותר ניתן להסיק מהן כי היה זה בטעות, בפגישה אקראית בין השניים. לפיכך סבור הוא כי יש להזמין תסקיר מעצר בעניינו, על מנת שתיבחן חלופה הולמת. אשר למשיב 2 טוען בא כוחו, כי אין ראיות לביסוס האישום נגדו כלל ועיקר, וכי הוא לא נכח בזירה בעת האירוע. טענה זו נסמכת על כך שבאמרתו הראשונה של המתלונן לשוטר שהגיע למקום, הזכיר רק את משיב 1 כמי שדקר אותו, ולא ציין כלל את נוכחותו של משיב 2. אמנם בני משפחה אחרים של המתלונן מזכירים גם את משיב 2, אולם הם לא היו נוכחים באירוע, ולטענתו לא ניתן לשלול כי יש להם אינטרס להעליל על משיב 2, אולי על מנת להשיג סכום כסף גבוה יותר ב"סולחה". בנוסף מפנה ב"כ המשיבים לעדותו של עד הראייה סופיאן בדראן הטוען כי ראה רק אדם אחד בזירת האירוע.

דיון

5. בכל הנוגע למשיב 1 הדברים פשוטים, וניתן לשלול את טענת ה"לא בכוונה" מתוך דבריו של משיב זה. כך, למשל, בעת שנעצר בעקבות הגעת המשטרה לזירת הארוע הודה משיב 1 במעשהו בפני השוטר מאהר עאמר והוסיף "אתה רואה מה יש לי בפנים, תבין לבד". השוטר ממשיך וכותב בדו"ח הפעולה מיום האירוע כי יש למשיב 1 צלקת בפנים, כי הוא הסביר לו שהמתלונן הוא שפצע אותו בפניו לפני מספר שנים, וכי הוא רצה "להחזיר לו". גם לשוטר אבנר קלרמן אמר משיב 1 כי בכל יום, כשהוא מביט בראי הוא רואה את הצלקת שבפניו וזה כואב לו. הוא כבר לא יכול לשאת זאת, ועכשיו גם המתלונן ירגיש כמוהו. טעות אין כאן.

לכך יש להוסיף כי אימם של המשיבים מוסרת בהודעתה כי לבנה היה קושי להתמודד עם הצלקת שעל פניו, וכי לאחרונה החלו בני משפחת המתלונן להתגרות בו במילים כגון "אתה לא גבר, דקרנו אותך פנים מול פנים ולא יכולת לעשות כלום". זו גם גרסת אביהם של המשיבים.

למשיב 1 יש, אם כן, מניע.

6. גרסת המתלונן אף היא חד משמעית. מן ההודעה המפורטת שנגבתה ממנו כשעתיים לאחר האירוע עולה, כי המשיבים המתינו לו בעלייה מהבית שלו. משיב 2 סימן לו לעצור והמתלונן הבין כי הוא זקוק לעזרה. כשעצר את רכבו, פתחו המשיבים את הדלת שליד הנהג וקפצו עליו. מאחר שהיה חגור, לא יכול היה לזוז. משיב 2 אחז בו בידיו על מנת למנוע ממנו אפשרות תנועה, ומשיב 1 שלף סכין וחתך אותו בפניו, תוך שהוא צועק לאחיו "תתפוס אותו חזק כי אנחנו נהרוג אותו". המתלונן מוסיף ומסביר את הרקע לאירוע, אותה קטטה שהתרחשה לפני כשמונה שנים, שבעטיה נגרמה למשיב 1 צלקת בפניו. סכסוך זה הסתיים בסולחה והמתלונן מביע תמיהה על מה ולמה ראו עתה המשיבים לנקום בו, תוך שהוא מכחיש כל התגרות במשיב 1 מצידו או מי מבני משפחתו.

דבריו של המתלונן עולים בקנה אחד עם אמרותיו הספונטאניות של משיב 1 בפני השוטרים עאמר וקלרמן, כפי שהובאו לעיל.

7. לעומת זאת, גרסתו של משיב 1 בחקירתו הינה, שהלך ברגל לכיוון טיילת ארמון הנציב, ועל דרכו נקרה המתלונן, שקילל אותו. משיב 1 השיב לו בקללה, הם החלו לריב, והמתלונן קיבל ממנו מכה מבקבוק זכוכית. המכה הייתה שלא בכוונה. משיב 1 טוען כי סימן למתלונן לעצור, וזאת משום שהוא קילל אותו. הוא הרים בקבוק זכוכית שהיה על הרצפה, נכנס לרכבו של המתלונן וביקש להפחיד אותו. אלא שבטעות פגע בפניו. לדבריו במהלך כל האירוע הזה היה לבד, ואילו אחיו, משיב 2, היה אותה עת בבית.

גרסה זו אינה מתיישבת, כאמור, עם דבריו הספונטאניים של משיב 1 עצמו בפני השוטרים. כך גם ניתן להתרשם מן התמונות, כי הפצע שנגרם למתלונן אינו פצע שטחי שנגרם כתוצאה מהנפה בלתי מוצלחת של שבר זכוכית, אלא פצע שאורכו כ- 10 ס"מ, שהצריך תפרים, ובמילים אחרות, פצע מכוון.

8. גרסתו של משיב 1 נסתרת גם בעדותו של עד הראייה לאירוע, ספיאן בדריאן. עד זה מוסר בהודעתו כי יצא מביתו במכוניתו והבחין ברכב הנוסע לפניו, במרחק של כ- 200 מ' ממנו. רכב זה נצמד לצד ימין לכיוון רכב אחר שעמד באותו צד. הוא המשיך בנסיעה, וכשהיה במקביל לשני כלי הרכב הללו ראה מישהו עומד ליד הרכב של המתלונן וחצי גוף שלו בפנים. הוא התלבט אם לעצור ולבסוף עקף אותם וחנה. כשהביט אחורה ראה את רכבו של המתלונן חוזר אחורה ונכנס בקיר שהיה לשמאלו. העד ירד מרכבו במהירות וראה את המתלונן ברכבו כשהוא שותת דם, כשהרכב השני מסתלק מן המקום במהירות. העד מוסיף, כי ראה רק אדם אחד, שגבו היה מופנה אליו, ולא הבחין אם היה אדם נוסף מלבד המתלונן בתוך הרכב, שכן הייתה זו שעת בוקר והיה טל על החלונות ולפיכך לא ניתן היה להבחין במתרחש בתוך הרכב.

המסקנה היא, שבניגוד לגרסת משיב 1, הוא לא הלך ברגל לכיוון הטיילת, אלא הגיע ברכב למקום, בדיוק כפי שטוען המתלונן.

9. אשר לנוכחותו של משיב 2 בזירה, איני סבורה כי עדותו של עד הראייה שוללת זאת. כאמור לעיל, עד הראייה הבחין באדם אחד העומד מחוץ לרכב וחצי גופו בפנים, אולם הוא מבהיר באופן חד משמעי כי לא יכול היה לראות מי נמצא בתוך הרכב בשל הטל שהיה עליו. יתרה מזאת, עצם העובדה שעד הראייה תומך בגרסת המתלונן לפיה המתינו לו המשיבים במכונית יש בה משום חיזוק לגרסתו בדבר מעורבותו של משיב 2. כל כך משום שלכאורה נראה כי טענת משיב 1 לפיה הגיע למקום בהליכה רגלית נועדה להסתיר את נוכחותו של אחיו, משיב 2. גרסה זו נשללת באופן פוזיטיבי על ידי עדותו של עד נייטרלי, על כל המשתמע מכך.

כך גם אין בעובדה שבדבריו לשוטר עאמר שהגיע לזירה אמר המתלונן כי משיב 1 דקר אותו, כדי לכרסם בראיות כלפי משיב 2. המדובר בגרסה ראשונית, עוד בטרם פונה המתלונן לבית החולים, והוא לא נחקר אותה עת. והנה, בבואו לבית החולים מסר לרופא כי נחתך בסכין לאחר שהותקף על ידי שני אנשים. על פניו נראה, כי המדובר באמרה אותנטית בנסיבות בהן ניתנה. כאמור, כעבור כשעתיים מסר המתלונן גרסה מפורטת ביחס לאירוע, וגרסה זו מהווה ראיה לכאורה כלפי משיב 2. כפי שראינו לעיל, איני סבורה כי אותן תהיות עליהן הצביע הסנגור יש בהן כדי לפגוע בעוצמתה.

10. נוכח כל אלה אני קובעת כי בידי המבקשת ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ