אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבורמד(עציר)

מדינת ישראל נ' אבורמד(עציר)

תאריך פרסום : 01/02/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
21509-01-11
30/01/2011
בפני השופט:
אמיר טובי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
פנחס אבורמד (עציר)
החלטה

הופיעו:

ב"כ המדינה עו"ד פסקל

ב"כ המשיב עו"ד בן חמו

המשיב באמצעות הליווי

החלטה

המדובר בבקשה שהוגשה בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק 21491-01-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

כתב האישום שהוגש במסגרת התיק הנ"ל מייחס למשיב עבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז–1977, איומים, עבירה לפי סעיף 192 והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 18.12.2010 בסמוך לאחר חצות, הגיעו ג'מאל כיוואן ז"ל (להלן: "המנוח") ושניים מחבריו, ברכב הנהוג בידי המנוח לשכונת מגוריו של המשיב בעיר נהרייה. המנוח שיצא מהרכב, פגש במשיב שהיה מחוץ לביתו, בשביל הגישה לבניין בו הוא מתגורר. המשיב פנה למנוח ואמר לו כי אין לערבים מה לחפש במקום ובין השניים התפתח וויכוח, במהלכו אמר המשיב למנוח שיזהר ממנו וכי הוא ישרוף אותו ואם הוא גבר שימתין לו במקום. מייד לאחר הדברים הללו, עזב המשיב את המקום, הלך לביתו, נטל סכין ומוט ברזל וחזר אל השביל. בהמשך לכך החל המשיב להכות את המנוח במוט הברזל. המנוח תפס את המוט והשליכו ארצה, שאז דקר המשיב את המנוח באמצעות הסכין. בסופו של דבר, הפריד אחד מחבריו של המנוח בין הניצים והוא נמלט יחד עם המנוח מהמקום. המנוח החל לנהוג ברכב כשהוא פצוע אולם התמוטט כעבור מספר מטרים ונפטר כתוצאה מכשל נשימתי והלם תת נפחי בשל נזק חמור לריאה הימנית וכלי דם ראשיים בשער הדקירה בעקבות פצע הדקירה בגוו מימין. עוד נאמר כי בשהותו מחוץ לביתו, הפר המשיב הוראה חוקית שניתנה ע"י בית משפט השלום בקריות, לפיה היה עליו לשהות בביתו בתנאי מעצר בית בין השעות 22:00 ועד 6:00 למחרת בבוקר. עד כאן כתב האישום.

כאמור עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה המונחת בפניי, להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בתיק העיקרי.

בפתח הדיון שהתקיים בפניי ביום 26.1.2011 טען ב"כ המשיב כי בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה יש בפיו טענות לעניין זיהויו של המשיב. בהקשר זה הפנה לכך שהזיהוי מתבסס בעיקרו על מסדר זיהוי שנערך לעד בשם רידאל, חברו של המנוח, ומי שהיה עמו בשעת המעשה בזירת האירוע. מדובר בזיהוי תמונות ולא זיהוי חי. זאת הואיל וכל הניצבים אותם בקשה המשטרה להציב היו שונים באופן משמעותי מהמשיב, ולכך התנגדה ההגנה. עוד נטען כי אותו רידאל היה תחילה חשוד בעצמו במעשה הרצח, וכי בהודעותיו במשטרה חלה התפתחות תמוהה שאין לה כל הסבר. כך למשל נמנע אותו רידאל מלנקוב בשמו של המשיב בהודעתו הראשונה ורק בהמשך נזכר בשמו. כמו כן, נתגלו סתירות בגרסתו של אותו עד, כאשר תחילה סיפר כי לא התערב בקטטה משום שידו כאבה בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב אך בהמשך טען כי אחז צינור והפריד בין הניצים. כמו כן, בהודעתו המוקדמת משנשאל אודות הרקע לאלימות שפרצה בין המשיב למנוח, טען כי אינו יודע אך מהודעה מאוחרת שמסר התחוור כי הוא ידע בדיוק על מה הויכוח ומדוע פרץ. עוד הפנה ב"כ המשיב להודעות בני משפחתו של המשיב אשר טענו כי הלה היה בבית במועד הרלוונטי, אם כי איש מהם לא ראה אותו בכל דקה ודקה. לדבריו, יש בכך כדי להוסיף לאותנטיות של הודעותיהם.

אלא שלאחר אותו דיון, התקבלה חווה"ד הביולוגית של המכון הלאומי לרפואה משפטית. במסגרת הבדיקה נבחנו מספר מוצגים ובכללם דגימות מצפרוני המנוח עליהם אותר דם אדם. הבדיקה העלתה כי הדגימה מתחת לציפורני יד שמאל של המנוח הנה בתערובת בת שני תורמים לפחות וכי המנוח והמשיב יכולים להיות שני התורמים לתערובת זו.

ממצא זה יש בו כדי להפריך לכאורה את טענות ב"כ המשיב לעניין הבעיות בזיהויו של שולחו כמי שביצע את הפשע נשוא כתב האישום, ומטה את הכף לעבר הקביעה כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

למעלה מן הצורך אוסיף כי חוות הדעת הביולוגית אינה עומדת לבדה. לצדה מצויות ראיות נוספות הקושרות את המשיב לעבירות המיוחסות לו. בראש וראשונה עומדת הודעתו של רידאל חמאדו, חברו של המנוח ומי שהיה עמו בזירת האירוע. לא זו בלבד שאותו עד זיהה את המשיב במסדר זיהוי תמונות, אלא שהוא הוביל את השוטרים לביתו של המשיב, שבסמוך אליו הותקף המנוח. העד תיאר באופן מפורט את מהלך האירוע ואף מסר תיאור מלא לגבי חזותו החיצונית והבגדים שלבש המשיב בזמן האירוע בציינו: "רזה, גבוה מזוקן, הזקן שלו בצבע שחור עם קצת חום, לבש כובע שחור, לבש טריינינג לבן כחול. . . (הודעת רידאל מיום 18.12.2010 שעה 5:13 שורות 18 ואילך). תיאור פרטי הלבוש של התוקף תאמו לבגדים אותם לבש המשיב בעת מעצרו. יתר על כן, בעת מעצרו, נתפסו בחדרו של המשיב תחבושות מגואלות בדם, וכן כתמים הנראים כדם על הציפה של הכרית.

למותר לציין כי אותו עד, רידאל, זיהה את המשיב במסדר תמונות באופן מיידי וודאי. העובדה שלא נערך מסדר חי והמבקשת הסתפקה במסדר תמונות, אין בה כדי לאיין או לפגוע בתוצאתו של המסדר.

העד ציין גם כי בזמן האירוע אחז המשיב בכוס זכוכית ובה קש שתייה. לעד הוצגו מספר כוסות זכוכית ובכללן שתיים שנתפסו בביתו של המשיב והוא זיהה מייד אחת מהן כזו שהיתה בידו של המשיב עובר לביצוע העבירה.

יש במקבץ הראיות שפורטו לעיל כדי להקים תשתית ראייתית יותר ממספקת להוכחת האשמה. לכל אלה יש להוסיף את שתיקתו של המשיב והימנעותו מלמסור כל גרסה לגבי האשמות שהוטחו בו לכל אורך חקירותיו. על כגון דא נאמר (בבש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל):

"אכן זכות השתיקה הינה זכות המוקנית לנאשם על-פי דין וכל נאשם רשאי לעשות שימוש בזכות זו - אולם במקרה שלנו העורר יכול היה בנקל להפריך את החשדות המיוחסים לו על ידי מסירת גרסה מפורטת מטעמו, אך הוא, מטעמים השמורים עימו, בחר שלא לעשות כן ודבק בזכות השתיקה. אם העורר היה מוסר את גרסתו למהלך האירועים, המשטרה יכולה הייתה לבדוק גרסה זו ולנסות לאמתה, ואם גרסתו הייתה מתאמתת, יש להניח, כי היה משוחרר ממעצר עוד מלפני זמן רב. (ראו בש"פ 4881/03 ליאור קביליו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). השתיקה אף מחזקת את הראיות האחרות המסבכות את העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו (ראו בש"פ 8638/96 נחום קורמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5), 200 בעמ' 206; בש"פ 1171/04 מדינת ישראל נ' שמעון(שמיעה) עמר (טרם פורסם); בש"פ 686/04 וחיד חטאר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))".

ראו גם: 1. בש"פ 1618/07 זגורי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 6.3.07).

2. בש"פ 1250/99 גבאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 26.3.99).

על יסוד מקבץ האמור, אני קובע כי מתקיימות בעניינו ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ