תיק רבני
בית דין רבני גדול ירושלים
|
1122894-1
21/03/2018
|
בפני הדיינים:
1. הרב אליעזר איגרא
2. הרב א' אהרן כץ
3. הרב שלמה שפירא
|
| - נגד - |
המערערת:
פלונית
עו"ד אברהם ביטון
|
המשיב:
פלוני
עו"ד דויד מקונן
|
| פסק דין |
בתיק שבפנינו מערערת האישה על החלטת בית הדין קמא לפטור את בעלה מן הכתובה.
הבעל והאישה (לשעבר) הם זוג חירשים־אילמים אשר באו להתגרש, ובית הדין, לאחר שמיעת המשא ומתן שבין הצדדים, החליט שאין הוא צריך להכריע בשאלה אם האישה הפסידה את כתובתה בגלל מעשיה מפני שלדעת הרוב בתיק: מאחר שמדובר בזוג חירשים־אילמים היה צורך בכתיבת 'כתובת חֵרש', שזו כתובה שכותב בית דין בצורה מסוימת, ובמקרה דידן הכתובה שנכתבה אינה עונה על הכללים ההלכתיים של 'כתובת חֵרש'. אשר על כן אין האישה זכאית לכתובתה.
דעת המיעוט סברה ששונה דין חירשים־אילמים בתקופתנו, וכמו במקרה שבפנינו שמדובר בחירש־אילם שיש לו רישיון נהיגה והוא נוהג, כמו כן הוא מנהל מחסן ברשת גדולה ובעל הבנה, אשר על כן התחייבותו בכתובה אינה דורשת כתובה מיוחדת והוא חייב בכתובה, אפילו שהיא כתובה רגילה. ועוד: אף אם נאמר שיש צורך ב'כתובת חֵרש', הרי הכתובה שבפנינו עונה על הצורך.
לסיכום, דייני ההרכב נחלקו בתרתי: א. אם יש צורך כלל ב'כתובת חֵרש' בחירש שבפנינו, או שדי בכתובה רגילה ככל האדם; ב. גם אם נאמר שיש צורך ב'כתובת חֵרש' (כפי שאכן עשה הבעל) מה הם התנאים לכשרותה – לדעת הרוב הכתובה הנ"ל נפלו בה פגמים ואינה נחשבת 'כתובת חֵרש', ולדעת המיעוט הכתובה הנ"ל תקפה ומחייבת גם כ'כתובת חֵרש'.
יש לקבל את הערעור מן הסיבות הבאות:
- האם בזמן הזה במקרה דידן יש צורך ב'כתובת חֵרש'?
א. סמכות רב העיר הממונה על חופה וקידושין הוא 'בית הדין של העיר' לעניין זה
בני הזוג הנ"ל נישאו ב- תשע"ה. בחודש אייר תשע"ה הוציא רבה של ירושלים הראשון לציון (לשעבר) הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א פסק דין ארוך ומנומק, שבו קבע הנחיות לרושמי הנישואין ביחס לנישואי חירשים ול'כתובת חֵרש'.
מסקנתו ההלכתית של הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א היא שבזמננו לחירשים־אילמים שמתקשרים עם הסביבה, עובדים, נוהגים ועושים את מעשיהם כאחד האדם, אין צורך ב'כתובת חֵרש', וכתובה רגילה מחייבת אותם. אולם לשופרא דמילתא הוסיף נוסח של 'כתובת חֵרש'.
מאחר שנושא זה של 'כתובת חֵרש' שנוי במחלוקת, ומאחר שהגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א הכריע שאין צורך ב'כתובת חֵרש', ומאחר שהגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א הוא רבה של ירושלים והממונה על פי ההלכה והחוק על רישום הנישואין בירושלים, הרי שהדבר תלוי בדעתו והכרעתו. ומאחר שכן, לא נראה שיש מקום שבית דין – חשוב ככל שיהיה – יבטל את הכתובה אשר לדעת המרא דאתרא הממונה על הנישואין של הפיקחים והחירשים היא כתובה כשרה.
ועיין בתשובת הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל פה סימן ה):
ועוד אני אומר אפילו אם כונו להיות אפטרופסים ולהפך בזכותו של יתום לאו כל כמינייהו למנות את עצמן, דדוקא דיינין שממונין בכל עיר ועיר או גדולי הדור שהן אביהם של יתומים יש להם למנות אפטרופוס ליתום ואם יראה שהם טובים ליתומים יכולין למנות את עצמן אבל לא כל שלשה אנשים דעלמא [...]
והרמ"א בשולחן ערוך (חושן משפט הלכות אפוטרופוס סימן רצ סעיף א) הביא את תשובת הרא"ש להלכה:
[...] והא דבית דין אביהן של יתומים, היינו יתומים קטנים ובית דין היינו הממונה בעירו או גדולי הדור, אבל אין כח ביד שלשה בעלמא שיעשו עצמן בית דין על היתומים.
הגר"א בביאורו על שולחן ערוך (שם ס"ק ד) מפנה לגמרא (בבא קמא דף לט ע"א) שהיא המקור לחיוב בית דין להעמיד אפוטרופוס ל'חרש, שוטה וקטן':
שור של פקח שנגח שור של חרש, שוטה וקטן – חייב, ושל חרש, שוטה וקטן שנגח שור של פקח – פטור. שור של חרש, שוטה וקטן שנגח – בית דין מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס. נתפקח החרש, נשתפה השוטה, והגדיל הקטן – חזר לתמותו, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: הרי הוא בחזקתו. שור האצטדין אינו חייב מיתה, שנאמר: "כי יגח" – ולא שיגיחוהו.
עוד מביא הגר"א (בס"ק ז) מקור לדברי הרא"ש שבית דין "היינו הממונה בעירו או גדולי הדור, אבל אין כח ביד שלשה בעלמא שיעשו עצמן בית דין על היתומים" מדברי הגמרא בבבא קמא (דף לו ע"ב – דף לז ע"א):
דאמר רב יהודה אמר שמואל: יתומים אינן צריכין פרוזבול. וכן תני רמי בר חמא: היתומים אינן צריכין פרוזבול, רבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומין היו.