אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כיואן נ' כיואן ואח'

כיואן נ' כיואן ואח'

תאריך פרסום : 16/11/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
18085-06-11
12/11/2011
בפני השופט:
תמר שרון נתנאל

- נגד -
התובע:
כלל חברה לביטוח בע"מ
הנתבע:
1. חוסיין כיואן
2. עלי כיואן

פסק-דין

פסק דין

לפניי בקשת הנתבעת מס' 2, כלל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"), לדחיית תביעת המשיב מס' 1 (להלן: "התובע"), על הסף, מחמת מעשה בית דין מסוג "השתק פלוגתא".

בתביעה דנן, שהוגשה נגד מעבידו של התובע, הוא המשיב 2 (להלן: "המעביד"), ונגד מבטחתו – היא המבקשת, נתבעים פיצויים בגין פגיעה שאירעה לתובע, לטענתו, בתאונת עבודה שאירעה לו, על פי הנטען, ביום 14.3.05, בעת שעבד אצל המעביד (להלן: "התאונה הנטענת").

בטרם הוגשה תביעה זו, הגיש התובע תביעה לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, נגד המוסד לביטוח לאומי, בהתייחס לתאונה הנטענת, בה תבע להכיר בו כנפגע בתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), המגדיר "תאונת עבודה", כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" (ההדגשה אינה במקור).

לאחר שמיעת ראיות דחה ביה"ד לעבודה (כבוד השופט נוהאד חסן), בפסק דין שניתן בתיק בל' (חי') 968/06, את טענת התובע לפיה קרתה לו תאונה בעבודה בקבעו: "... התובע לא השכיל להוכיח, כי בתאריך 14.3.05 אירעה לו תאונה בעבודה – לפיכך אנו דוחים את תביעתו".

המבקשת טוענת, כי לאור כך שהשאלה אם אירעה לתובע תאונת עבודה, היא התאונה הנטענת, הוכרעה בשלילה ע"י ביה"ד לעבודה, מושתק התובע מלטעון כי התאונה הנטענת אכן אירעה.

אין חולק, כי המבקשת לא היתה צד להליך בביה"ד לעבודה וכי היא גם לא היתה "חליפו" של צד לתביעה, שם. משום כך טוען התובע, כי אין קביעת ביה"ד לעבודה מחייבת בהליך דנן, בו מדובר בצדדים שונים ובעילת תביעה שונה. לטעמו, קביעת ביה"ד לעבודה מחייבת רק בהתייחס להכרה בתאונה הנטענת כתאונת עבודה, על פי חוק הביטוח הלאומי ואל מול המוסד לביטוח לאומי.

השאלה הניצבת בפניי הינה, איפוא, האם קביעת בית הדין לעבודה בשאלה העובדתית של עצם קרות התאונה, קביעה שנעשתה במסגרת תביעה לקבלת גמלה מהמוסד לביטוח לאומי, מהווה השתק פלוגתא, המשתיק את המערער בתביעה הנזיקית נגד מעבידו ונגד המבטחת. או, במילים אחרות, האם ההכרעה העובדתית, לשלילה, של ביה"ד לעבודה, בפלוגתא הנוגעת לעצם קרות התאונה הנטענת, מחייבת את התובע וחלה על כל תביעה אחרת שתוגש על ידו בגין התאונה הנטענת.

דיון ומסקנות :

ארבעה תנאים צריכים להתקיים, כדי שיקום מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא: האחד - זהות בין הצדדים, בין חליפיהם או בין מי שיש להם "קרבה משפטית" בשתי ההתדיינויות, השני - זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון והוכרעה בפסק הדין שניתן בהתדיינות הראשונה לבין הפלוגתא הנדונה בהתדיינות הנוספת, השלישי - בהתדיינות הראשונה נקבע ממצא עובדתי פוזיטיבי ביחס לפלוגתא והרביעי - ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לתוצאה הסופית בהתדיינות. (ראו, למשל: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642 (2000); ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2007).

בענייננו, אין חולק, כי שלושת התנאים האחרונים מתוך ארבעת התנאים מתקיימים. אין חולק שההכרעה בשאלה אם אירעה לתובע תאונת העבודה הנטענת הינה שאלה מהותית וחיונית לתוצאה הסופית בשתי ההתדיינויות ואף אין חולק שנקבע בה ממצא פוזיטיבי. המחלוקת נוגעת אך ורק לשאלת זהות הצדדים.

התנאי של זהות בין הצדדים בא להבטיח, שלצד נגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית המשפט, בהתדיינות הקודמת. זאת – על מנת שלא יימצא אדם מחוייב, על פי פסק דין, מבלי שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו ומבלי שניתנה לו אפשרות לסתור טענות יריבו או להוכיח טענותיו הוא. מנגד – מדיניות משפטית נכונה מחייבת, שמי שהיתה לו הזדמנות להביא ראיותיו וטענותיו, לא יוכל לעשות זאת שוב ושוב, שכן התוצאות השליליות הנובעות מכך ברורות, הן לענין ההכבדה היתירה שבכך, השחתת זמן שיפוטי יקר, לריק, סיכון להכרעות סותרות והעדר קץ לדיונים. ראו: ע"א 258/88 - משה פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין ואח' . פ"ד מד(2), 576, עמ' 580-581, שם הובהר כי: "הדרישה של זהות הצדדים לצורך יצירת 'השתק פלוגתא' נועדה לתת הזדמנות לכל בעל דין לאמר את דברו בפני בית משפט, ומצד שני לוודא שמי ש'היה לו יומו' בבית המשפט לא ישמיע דברו בשניה, למען יהיה סוף לריב ולדיונים".

בענייננו, כפי המקרה אשר נדון בפס"ד פיכטנבוים הנ"ל, "השתק הפלוגתא" הוא ממצא נגד התובע. לפיכך ומאחר שהתובע הוא הצד המשותף לשתי התביעות, כבר "היה לתובע יומו" בבית המשפט. כאמור, ביה"ד לעבודה שמע ראיות ונתן את פסק דינו, לאחר שניתנה לתובע הזדמנות מלאה להביא ראיותיו ולשטוח טיעוניו באשר לעצם קרות התאונה הנטענת והעובדה שהמבקשת לא היתה צד להליך בביה"ד לעבודה לא פגעה בזכות כלשהי מזכויות התובע. כל הטענות שיכול היה התובע לטעון בענין קרות התאונה, כבר נטענו על ידו בביה"ד לעבודה ואולם, לאחר ש"הפסיד" שם, מבקש הוא, כעת, לפתוח התדיינות זו מחדש. מדיניות משפטית נכונה מחייבת לראותו כמי שמנוע מלעשות כן.

להשלמת התמונה אבהיר, מנגד, כי אילו ביה"ד לעבודה היה קובע שהתאונה הנטענת אכן אירעה והתובע היה מבקש להסתמך על ממצא זה נגד המבקשת, לא היה הדבר ניתן לו, שכן המבקשת אינה חליפתו של המוסד לביטוח לאומי ובניגוד לתובע - לה לא היה יומה בביה"ד לעבודה ולא ניתנה לה, שם, הזדמנות לטעון טענותיה.

לא ארחיב בענין ואסתפק בכך שאפנה לדיון הנרחב שנערך בסוגית השתק הפלוגתא ובכלל של "מניעות אופנסיבית" (מניעות התקפית), החל גם בענייננו, בפסק הדין אליו הפנה ב"כ התובע דווקא, הוא ת"א (חיפה) 625/05 - עזבון המנוחה אמינה ח'דור נ' ריזק ח'דור ואח' . (לא פורסם, 7.10.07 – להלן: "פרשת ח'דור"). מקריאת פסק הדין עולה, כי המסקנה אליה הגיע ביהמ"ש, בפרשת ח'דור, תומכת בטיעוני המבקשת ולא בטיעוניו של התובע וכי קביעותיו של ביהמ"ש שם, מחייבות קבלת עמדתה של המבקשת.

שם, קיבל ביהמ"ש את טענתה של אֵם, אשר תבעה בעלות במקרקעין שהועברו על ידה לבנה (אחמד שמו), על מנת להעלים נכסיה מנושים, בשל ערבותה לחובות בן אחר (מחמוד שמו). תביעה קודמת שהגיש אחמד נגד נושיו של מחמוד, בה תבע סעד הצהרתי בדבר בעלותו במקרקעין, נדחתה, תוך שנקבע כי העסקה בין האֵם (ושאר הבנים) לבין אחמד היתה עסקה למראית עין. ביהמ"ש ניתח בהרחבה את הסוגיה של השתק פלוגתא וקיבל את טענת המניעות ההתקפית של האֵם, בקבעו שאחמד מנוע, מחמת השתק פלוגתא, מלהעלות, שוב, טענה לבעלותו במקרקעין.

כך גם בענייננו - קביעתו של ביה"ד לעבודה אשר דחה את טענתו של התובע לקרות התאונה הנטענת נותנת בידי המבקשת, טענה מסוג "מניעות התקפית", המשתיקה את התובע מלטעון, כאן, כי התאונה הנטענת אכן אירעה.

לאור האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחית התביעה נגד המבקשת מחמת מעשה בית-דין.

הנתבע מס' 1 לא הגיש כתב הגנה ואף לא בקשה לסילוק על הסף. התובע, מצידו, לא הגיש אישור מסירה לפיו נמסרה התביעה לנתבע מס' 1.

בין כך ובין כך, הנימוקים אשר הביאוני למסקנה, כי יש לדחות את התביעה נגד המבקשת (הנתבעת מס' 2) יפים גם לגבי הנתבע מס' 1.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ