אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כחלני נ' ברנס

כחלני נ' ברנס

תאריך פרסום : 08/06/2012 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
46407-02-10
03/06/2012
בפני השופט:
יעל בלכר

- נגד -
התובע:
יצחק כחלני
הנתבע:
ויקטור-חיים ברנס
פסק-דין

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים

התובע בעלים של זכות ציבורית למונית.

הנתבע מתווך בין בעלי זכות ציבורית למונית לבין בעלי רשיון נהיגה למונית שמעוניינים לשכור את המספר הציבורי.

התובע ייפה את כוחו של הנתבע להשכיר את המספר הציבורי שלו למי שמחזיק ברשיון נהיגה למונית.

לפי הטענה, הנתבע הגיע להסכם בדבר השכרת המספר עם צד ג', מר בן אשר. התובע מסר לנתבע הסכם שכירות שחתום על ידו לצורך החתמתו של מר בן אשר ולביצוע ההליכים הדרושים לצורך העברת המספר לידי בן אשר.

בהתאם להסכם וכנדרש על פי דין, אף העביר התובע את המונית על שמו.

לטענת התובע, מר בן אשר הפר את ההסכם "ברגל גסה" ולא שילם דמי שכירות. התובע פנה לנתבע על מנת לקבל את ההסכם החתום והתברר לו שהנתבע לא החתים את בן אשר על הסכם עם מסירת המספר הציבורי לידיו.

התובע ביקש להחזיר לידיו את המספר הציבורי ונענה, כי הרכב נגנב. התובע ביקש מבן אשר להתלונן במשטרה על גניבת הרכב אך זה סירב לדווח על הגניבה. המשטרה סירבה לחקור בעניין בטענה שמדובר בסכסוך עסקי.

להקטנת נזקיו קיבל התובע ממשרד הרישוי במרץ 2007 אפשרות להשכרה זמנית של הזכות הציבורית למשך 6 חודשים ולאחר מכן נאלץ לשחרר את המונית במכס, בתשלום סך של 2,609 ₪.

התובע הגיש לבית משפט השלום תביעה כנגד בן אשר וכנגד המתווך, הוא הנתבע כאן. לפי טענת התובע, מחק את הנתבע מההליך, לאחר שנענה לתחינותיו ועל מנת "להימנע ממצג לפיו הנתבע מעיד עקב טובת הנאה". בית משפט השלום דחה את התביעה כנגד בן אשר, ולפי הטענה, תוך הבעת אי אמון בגרסת הנתבע (פסק דין מיום 29/10/2009 בתיק אזרחי ראשל"צ 4836/07 שנדון בפניי, להלן: "פסק הדין של בית משפט השלום").

לטענת התובע, הנתבע התרשל ופעל בניגוד לסעיף 8 לחוק השליחות ועליו לפצות את התובע על נזקיו, כדלקמן: דמי שכירות בסך של 1300 ₪ עבור 17 חודשים מאוקטובר 2005 ועד לפברואר 2007 בתוספת מע"מ וכן 2,609 ₪ דמי השחרור במכס (הוצגה קבלה).

לטענת הנתבע, אין כל רשלנות בהתנהלותו ולא הוכחה כזו. מדובר בהסכם שחתום על ידי הנתבע בעצמו ומר בן אשר לא חתם עליו. בשל חלוף הזמן, אין הנתבע זוכר מדוע מר בן אשר לא חתם על ההסכם. ייתכן ששינה את דעתו. אולם בכל מקרה, אין רשלנות או אשמה של הנתבע בכך שבן אשר לא חתם על ההסכם. התובע עצמו טוען כי מר בן אשר הפר את ההסכם ברגל גסה ועל כן, לא ברור מדוע החליט להגיש את תביעתו כנגד הנתבע ועוד לאחר שמחק אותו מהתביעה בבית משפט השלום. יתר על כן, לא ברור מדוע לא הקטין התובע את נזקיו בתשלום המכס בסך של 2,609 ₪ קודם למועד ששילם בפועל, משחרר את הזכות הציבורית ומשכירה לכל דורש.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש לבית המשפט, אני סבורה כי יש לקבל את התביעה בחלקה בלבד.

לפי פסק הדין של בית משפט השלום (ס' 9), הנתבע כאן, "המתווך", העיד שרשם את הזכות הציבורית על שמו של מר בן אשר, בטרם קיבל ממנו שיקים להבטחת תשלום דמי השכירות או כל בטוחה אחרת. למעשה, כפי שנקבע בפסק הדין, עשה כן הנתבע מבלי להבטיח קיומה של התקשרות תקפה עמו, שכן מר בן אשר לא חתם על הסכם בכתב (שעליו חתום רק התובע) ולא הוכחה קיומו של הסכם שכירות בעל פה.

אם כך, אחראי הנתבע כלפי התובע, לנזקים שנובעים מהרישום על שמו של מר בן אשר, דהיינו: הנזק של 2,609 ₪ ששולם למכס, כאמור לעיל.

ממילא גם אין מקום לחייב את הנתבע בנזקים שמעבר לכך, לנוכח חובת הקטנת הנזק שמוטלת על התובע, כפי שגם נקבע בפסק הדין של בית משפט השלום (ס' 11 לפסק הדין).

גם בהליך זה שבכותרת לא עלה בידו של התובע להסביר מדוע "גרר" את העניין משך חודשים ארוכים ומדוע לא הקדים לשלם במכס את הסכום של 2,609 שנדרש לצורך "שחרור" המספר הציבורי, על מנת למנוע את הנזקים שהוא טוען שנגרמו לו ועל מנת שיוכל להשכיר את המספר הציבורי לאחרים. התובע לא הוכיח את אחריותו של הנתבע לכך שהתהליך לקח זמן רב. לא הובאו ראיות לתמיכה בטענה כי דרושה דווקא הודעת בן אשר על גניבת הרכב, וכיצד אחראי לכך הנתבע, שהרי הרכב היה רשום על שמו של התובע. אציין כי לא סבירה טענת התובע שהמשטרה לא הסכימה לקבל מהתובע תלונה. התובע אף צירף אישור על תלונה שהגיש (לא מצוין באישור כנגד מי התלונה ועל מה) וכן את הודעת המשטרה על גניזתה, בהעדר אשמה פלילית. התובע אף יכול היה לנקוט בהליכים משפטיים בזמן אמת על מנת לחייב את הגורמים הרלבנטיים לשיטתו, לפעול ללא דיחוי לצורך "שחרור" הזכות.

לנוכח האמור, אינני מוצאת שיש מקום לחייב את הנתבע בתשלומים נוספים, מעבר לסך האמור של 2,609 ש"ח, ולא עלה בידי התובע להוכיח את אחריותו של הנתבע לנזקים אלה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ